אין פה רגע בלי חתול

אין פה רגע בלי חתול הוא ספר ילדים מאת הסופר דויד גרוסמן המלווה באיוריה של נעמי בנזימן. הספר יצא לאור בספטמבר 2022 בהוצאת עם עובד בירושלים. הספר השתתף בפרויקט ספריית פיג'מה.

תקציר העלילה

הילדה מעיין הולכת עם אמה לגן, ובדרך מספרת לה על חלום שחלמה בלילה: היא ראתה חתול צהוב עם עיניים כחולות זוהרות הולך ברחוב. לפתע החתול הסתובב ואמר לה: "אין פה רגע בלי חתול". כאשר מעין הגיעה לגן גילתה שכל הילדים חלמו את אותו החלום על החתול. לאחר מכן באותו יום, הגיע לגן הדוד הצוחק יוסף נחמיה ובידו קופסת קרטון, שבה מסתתר החתול מהחלום, ומעכשיו הוא יהיה החתול של הגן.

רקע ספרותי

מקור השם של הספר "אין פה רגע בלי חתול" הוא מחלומו של גרוסמן. בראיון שנערך עמו מספר כי המשפט התנגן בראשו בזמן שישן, וכשקם, לא יכל להתנגד למקצבו. מקור הבחירה בחתול הוא תפיסת החתולים בעיני גרוסמן. בעיניו החתולים הם חיה שנמצאת בכל מקום, אך עדיין מעוררת סקרנות רבה. יש בהם איזו חידה, הם כל כך בתוך עצמם. וזה מה שהופך אותם למעניינים. הם חיה עם אינטרס שאם תספק אותו יהיו חמודים מאוד ואם לא, יהיו עוינים לך. על פי גרוסמן, כתיבת הסיפור גרמה לו להרגיש מחובר לילדות שלו, לילדות של הילדים, ולילדות של הנכדות שלו. הוא אומר שזה עוזר לו להתחבר חזרה לילדותו ולמקום שבו היה מלא אור ולא היו מגבלות חברתיות, וילדים, בנדיבותם, נותנים לו לשוב למקום הזה דרך הכתיבה. בסיפור, לכל הילדים בגן חלום משותף ורק למבוגרים לא. מה שעומד מאחורי רעיון זה הוא הניסיון לדמות את תדר המשותף שיש לכל הילדים, שעוזר להם להתחבר זה לזה, ושהמבוגרים כבר לא קולטים.

אפיון הדמויות

החתול: החתול גדול מאוד, פרוותו בצבע צהוב ועיניו בצבע כחול.

מעיין: ילדה עם עיניים כחולות ושיער בלונדיני. בסיפור מעיין עונה בצורה רגילה ופשוטה לשאלת אמה על החלום. על פי הכתוב, ניתן להסיק כי גישתה של מעיין לעניין היא תכליתית, ונטולת התחכמויות. מעיין, נקראה על שם נכדתו של גרוסמן, ואילו את הדמות עצמה כתב גרוסמן על עצמו:" אני הילדה שבספר".

האם, הגננת: נציגות עולם המבוגרים. הן לא יכולות להיכנס לעולם הילדים ולכן לא חלמו את החלום ונותר להן רק להסתכל עליו מבחוץ ולנסות להבין אותו. בנוסף, לא רואים את בסיפור את פניה של האם, אלא רק חלק מגופה. יש היגידו שהאם היא קול ההיגיון.

ניתוח ספרותי

הגן עצמו, בא לייצג את עולם הילדות, שגרוסמן נאחז בו. שבו הוא מניח לדמיון להתמזג עם המציאות. "פינת הפטפוט", שבה יושבות מעיין וחברתה עלמה, מאפשרת לדמיון לתפוס פיקוד. באיור של אותו עמוד נראות שתי סירות צעצוע על שידה: כשמעיין ועלמה ישוחחו על החלום שחלמו, הן ישוטו בסירות הללו, אל עבר הדמיון.

לצד אמה של מעיין, שחשוב לה להבין מיד את משמעות החלום, ולנוכח תסכולה של הגננת, המבקשת שישתפו אותה בסיפור החלום, יש מבוגר נוסף שגרוסמן מכניס אל גן החלומות, הדוד הצוחק יוסף נחמיה, הסיבה להכנסת כל המבוגרים הללו לסיפור וכתיבת תגובתם לחלום מדגישה את הדרך של גרוסמן להדגיש שגם במציאות, הבוגרים מנסים "להשתלט על הסיפור". ולקבוע את חיי הילדים.

ביקורות

ביקורות ספרותיות

מבקרי ספרות שנתנו חוות דעתם על הסיפור אומרים כי לא הצליחו לרדת לדעתו של הסיפור לבד, כיוון שחבויות בו משמעויות נסתרות. בנוסף אומרים בהתחלה, לא הבינו את הסיפור, לא הצליחו לעלות בדעתם תרחיש שבו כל הילדים חלמו את אותו החלום - הרי זה מצב שאינו מציאותי בעוד שהסיפור מתרחש במקום מציאותי. לאחר קריאת הספר הבינו כי זה ספר שבאמת נועד לקטנטנים, שמסוגלים עדיין להאמין שלפעמים חלומות מתגשמים, וזה אכן ייתכן שכל הילדים יחלמו את אותו החלום.

עוד נאמר כי הספר לילדים "אין פה רגע בלי חתול" הוא ממש תענוג לקריאה. הוא ספר חשיבתי ופילוסופי כיוון שהוא לוקח רעיון ומפתח אותו לאורך כל הסיפור. ויוצר מפגש בין עולם הילדים למבוגרים.

בניגוד לכך, מבקרים נוספים טוענים כי הפתיח של הספר נורא בנאלי ופשוט. הפתיח אינו מעניין במיוחד חוץ מזה שיש בו חתול מדבר. בכך, גרוסמן מעודד את הקוראים להתמקד בעיקר בפשט העלילה שחיבר. ניתן לראות את הגישה התכליתית בתשובת מעיין לאמה כאשר היא שואלת אותה מה רצה החתול להגיד. יופיו של הסיפור מצוי בפשטות ובדיוק שמציגה מעיין הן בהתייחסה אל משמעות החלום והן אל התגשמותו המפתיעה.

ביקורות על האיורים

בתקופת הילדות, הקו המבדיל בין מציאות לדמיון נורא דק. מאוד קל להתבלבל בין השניים. מבקרי ספרות ואיור לילדים טוענים כי האיורים בספר מתארים זאת בצורה נפלאה בכך שחושפים את האלמנטים הדמיוניים יותר ויותר תוך איור סיטואציה מציאותית ונורמטיבית למדי: האיור מתחיל רגיל - מעיין ואמה מתוארות בפתח הספר צועדות בשביל מציאותי, לאט לאט נכנס היבט הדמיון- הן עוברות מתחת לעץ כחול ענקי ופלאי, כשברקע גגות רעפים כחלחלים וציפורים צבעוניות המעופפות פה ושם, החתול מוצג בגדול באמצע הדף ועל המים מצוירות סירות הפוכות. כל זה קורה כאשר מעיין, מתחילה לספר על חלומה. ואז שוב, חוזרת המציאות בעמוד הבא. חלקם אף משבחים ואומרים כי המאיירת עשתה עבודה מצוינת בכך שבאיוריה בזמן החלום של מעיין הגדלים אינם מציאותיים, אך כאשר מעין מתעוררת הגדלים חוזרים להיות יחסיים ואמיתיים.