דויד גרוסמן

סופר ישראלי

דָּוִד גְּרוֹסְמַן (נולד ב-25 בינואר 1954 בירושלים) הוא סופר, מסאי, משורר, מחזאי ושדרן רדיו ישראלי. ספריו תורגמו לשפות רבות, ופורסמו ברחבי העולם. זוכה פרס ראש הממשלה ליצירה, פרס נלי זק"ש, פרס א.מ.ת[1], פרס ספיר, פרס אלבטרוס[2], פרס ארסמוס ופרס מאן בוקר הבינלאומי. עמית כבוד זר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים[3]. חתן פרס ישראל לספרות לשנת תשע"ח. חבר באגודה המלכותית לספרות (RSL) בבריטניה. בעל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

דויד גרוסמן
דויד גרוסמן, 2015
דויד גרוסמן, 2015
לידה 25 בינואר 1954 (בן 70)
כ"א בשבט תשי"ד
ירושלים, ישראל ישראלישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום יהודי
עיסוק סופר
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים, התיכון ליד האוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית
תחום כתיבה ספרות
זרם ספרותי זרם התודעה
נושאי כתיבה ספרי ילדים וספרים על יחסים משפחתיים ויחסי יהודים-ערבים
יצירות בולטות עיין ערך: אהבההזמן הצהובספר הדקדוק הפנימימישהו לרוץ אתואשה בורחת מבשורהסוס אחד נכנס לברגן ריקיאיתי החיים משחק הרבה
תקופת הפעילות מ-1975
פרסים והוקרה פרס זאב לספרות ילדים ונוערפרס ספירפרס ברנרפרס מדיסיספרס נלי זק"שפרס אקו"םפרס א.מ.תפרס מאן בוקר הבינלאומיפרס ישראל לספרותפרס ארסמוס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בכל יצירותיו משתמש גרוסמן בכלים ספרותיים מודרניים, כגון זרם התודעה, זוויות ראייה שונות בסיפור, ועירוב של דמיון עם מציאות, במיוחד בסיפורי ילדים.

ביוגרפיה עריכה

 
דויד גרוסמן בפתיחת תערוכתו של משה קרון בגלריה דבל, ירושלים, 17 באוקטובר 1987

דויד גרוסמן נולד בשנת 1954 בירושלים למיכאלה (ילידת ירושלים) וליצחק (יליד פולין). אחיו הצעיר, ניר, הוא עיתונאי ספורט. בבית למד לאהוב ספרות ובכללה ספרות יידיש. למד בבית הספר 'בית הכרם', וב'תיכון ליד האוניברסיטה' בירושלים, במגמה המזרחנית הראשונה שהוקמה בבית הספר.

בגיל תשע התחיל את דרכו ככתב צעיר. לאחר שירותו הצבאי כנגד ביחידה 8200, המשיך גרוסמן בעבודתו ברדיו ב"קול ישראל" ולמד באוניברסיטה העברית בירושלים פילוסופיה ותיאטרון.

סיפוריו הראשונים פורסמו בכתב-העת "סימן קריאה". ב-1979, לאחר סיום לימודיו ולפני שפרסם את קובץ סיפוריו הראשון, "רץ", זכה בפרס ניומן עבור סיפורו "יאני על ההר". סיפורו "חמורים" זכה בפרס הרי הרשון ב-1980.

גרוסמן עבד ב"קול ישראל" ככתב וכשחקן תסכיתים, והיה בין מגישי "חתול בשק", שם שודר לראשונה כתסכית ספרו "דו-קרב". שם גם שידר עם דני אלדר את הסדרה ההומוריסטית "סטוץ". גרוסמן תרם את קולו לדיבוב דמויות שונות בסדרה פינוקיו במהלך 1981 אשר בה גם דיבבה רעיה אדמוני, חברתו להגשת סדרת התסכיתים "חתול בשק". בהמשך שידר את התוכנית ״שירים ושיעורים״, אליה התקשרו מאזינים צעירים, שקיבלו מהמורים שהתארחו בה, תשובות לשאלות בנושאי שיעורי הבית. גרוסמן עזב את תוכניתו ב"קול ישראל" בשנת 1988, במחאה על ההגבלות שהוטלו על כתבים, במיוחד בנושאי פלסטינים. באותה שנה זכה בפרס הר ציון בעבור מאמציו לתרום לשלום ולהבנה בין ערבים ליהודים.

ארכיונו האישי מופקד בספרייה הלאומית[4].

קריירה ספרותית עריכה

גרוסמן החל בקריירה ספרותית בשנת 1979 כאשר פגש את פרופ' גבריאל צורן והגיש לו לקריאה את סיפוריו הראשונים. הסיפורים הועברו לידי פרופ' מנחם פרי שהחל לפרסמם בכתב העת "סימן קריאה"[5]. מאז והלאה כל ספריו למבוגרים רואים אור בספרי סימן קריאה, בעריכת פרי. הרומן הראשון שלו, "חיוך הגדי", בחן את החיים ביהודה ושומרון תחת שלטון ישראל. ספר זה הפך לסרט, בבימויו של שמעון דותן. בשנת 1984 זכה גרוסמן בפרס ראש הממשלה ליצירה.

בסדרת הכתבות "הזמן הצהוב", שראתה אור כספר ב-1987 (זמן קצר לפני האינתיפאדה הראשונה), תיאר גרוסמן את רשמיו ביהודה ושומרון, שם ראה ש"פליטים הפכו את עצמם לכפילים של האנשים שהיו בעבר, במקום אחר, לאנשים שמחזיקים בידיהם רק יכולת אחת: היכולת לחכות." ספרו "עיין ערך: אהבה", שראה אור בשנת 1986, עוסק בניצולי השואה, ומסופר מארבע זוויות שונות.

בין ספריו הרבים, בשנת 2000 יצא לאור הספר "מישהו לרוץ אתו", שעוסק בחיים ברחובות ירושלים המודרנית. בשנת 2003 הוציא גרוסמן לאור את "מוות כדרך חיים: ישראל 10 שנים לאחר אוסלו", שם אסף את כתבותיו משנים עברו. ניתן לראות שם את התקווה והאופטימיות ששררו בתחילת תקופה זו.

בשנת 2004 כתב את השיר "שירת הסטיקר", המורכב מסטיקרים פוליטיים. השיר בוצע על ידי להקת "הדג נחש" באלבומה "חומר מקומי", והפך ללהיט.

ספרו "אשה בורחת מבשורה" יצא בהוצאת "הספריה החדשה" באפריל 2008.

בתחילת 2011 התפרסם שיר של גרוסמן, "קצר פה כל כך האביב", שאותו הקדיש לבנו אורי. את השיר הלחין וביצע יהודה פוליקר[6]. השיר נכלל באלבומו של פוליקר "כל דבר מזכיר לי". באותה שנה התפרסם שיר נוסף שגרוסמן כתב את מילותיו, "אורחת זרים", שהלחין יוני רכטר וביצעו אלי גורנשטיין ונורית גלרון באלבומו של גורנשטיין "ונחיה".

דעותיו ופעילותו הציבורית עריכה

גרוסמן מחזיק בדעות המזוהות לרוב עם השמאל הישראלי ונמנה עם מתנגדי מדיניותו של בנימין נתניהו.

חודשיים לאחר שבנו נהרג, נאם גרוסמן את הנאום המרכזי בעצרת לציון 11 השנים לרצח רבין. נאומו זה עורר הדים רבים וזכורים ממנו הביטויים "הנהגה חלולה" ו"אין מלך בישראל", בהתייחסו להנהגה המדינית והצבאית בישראל, ו"לתת לפירומן לעסוק בכיבוי אש" שהתייחס למינויו של אביגדור ליברמן לשר לעניינים אסטרטגיים. גרוסמן קרא לצדדים לחזור למשא ומתן והתייחס לשכול מהצד הישראלי ומהצד הפלסטיני כאחד.

מאז שנת 2004 מכהן גרוסמן כנשיא עמותת קשב - מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל. בשנת 2010 נמנה עם מייסדי עמותת "אנו פליטים" המעניקה סיוע משפטי לפליטים מאפריקה המגיעים לישראל.

גרוסמן חבר המועצה הציבורית של ארגון השמאל "בצלם"[7].

לאחר הבחירות לכנסת העשרים ושלוש ועל רקע מגפת הקורונה קרא להקמתה של ממשלת אחדות בין "הליכוד" ל"כחול לבן", אף שהמשיך בביקורתו על בנימין נתניהו[8]. ביקורתו על נתניהו נמשכה גם לאחר הבחירות לכנסת העשרים וחמש.[9]

בשנת 2023 נמנה עם מתנגדי הרפורמה המשפטית,[10] שאותה כינה "ההפיכה המשטרית".[11] ב-18 בספטמבר של אותה שנה, הוציא יחד עם זאב טנא את שיר המחאה "אוד מוצל מאש (התקווה 2.0)", שלווה בקליפ הכולל תמונות שצולמו בהפגנות נגד הרפורמה המשפטית[12].

חיים אישיים עריכה

גרוסמן נשוי למיכל ולהם נולדו שני בנים ובת. מתגורר במבשרת ציון.

בנם האמצעי אורי, חייל בשירות חובה בחיל השריון, נהרג ב-12 באוגוסט 2006 במלחמת לבנון השנייה, יומיים לאחר שגרוסמן, יחד עם עמוס עוז וא. ב. יהושע, ערך מסיבת עיתונאים ודרש ממדינת ישראל להסכים להפסקת אש ולא להרחיב את הלחימה בלבנון כפי שהחליטה לאחר מכן[13]. על פעולתו במלחמה טרם שנהרג, כחלק מ"כוח בניה", קיבל בנו לאחר מותו צל"ש אלוף[14].

פרסים עריכה

 
דויד גרוסמן במשכנות שאננים, ירושלים

מועמדות עריכה

ספריו עריכה

גרוסמן כותב לילדים, לבני נוער ולמבוגרים. כל ספרי הסיפורת שלו למבוגרים ולנוער, וכן שני ספרי התיעוד שלו והמחזה 'גן ריקי', הופיעו בספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, וערך אותם מנחם פרי. גרוסמן כתב את הספרים הבאים:

ספרי ילדים עריכה

עיבודים לספריו בקולנוע עריכה

מחזותיו שהוצגו עריכה

מספר מספריו של גרוסמן עובדו והוצגו כמחזות:

שירים עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מכתביו

תרגום לעברית: עדיין נופלים לתהום, באתר ynet, 5 במרץ 2024

על כתביו:

הערות שוליים עריכה

  1. ^ פרס א.מ.ת לדוד גרוסמן בספרות
  2. ^ עכבר העיר אונליין, פרס אלבטרוס הגרמני יוענק לדויד גרוסמן, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2009
  3. ^ אתר האקדמיה
  4. ^ ארכיון דויד גרוסמן, בספרייה הלאומית
  5. ^ הרצאתו של גרוסמן באירוע לכבודו של פרופ' גבריאל צורן ב-15 במאי 2016 באוניברסיטת חיפה
  6. ^ אור ברנע, האזינו: שירם של דויד גרוסמן ויהודה פוליקר, באתר ynet, 9 במרץ 2011
  7. ^ המועצה הציבורית, באתר בצלם
  8. ^ דויד גרוסמן כותב לידיעות אחרונות, בדף פייסבוק של "ידיעות אחרונות", 13 במרץ 2020
    הזמן הכאוב: הסופר דוד גרוסמן קורא לאחדות, חדשות 12 20 במרץ 2020
  9. ^   דויד גרוסמן, לא תהיה דרך חזרה מהכאוס שיצר נתניהו, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2022
  10. ^   יעל פרידסון, דויד גרוסמן: "מובילי ההפיכה עשו את שגיאת חייהם - ולא תפסו את הנחישות שלנו להילחם", באתר הארץ, 1 באפריל 2023
  11. ^   דויד גרוסמן, פתאום הקרקע נשמטת מתחת לרגליים, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2023
  12. ^ זאב טנא, דויד גרוסמן // אוד מוצל מאש (התקווה 2.0) - 2023, נבדק ב-2024-03-09
  13. ^ מרב יודילוביץ', "את המצב האסוני הזה אפשר עדיין למנוע", באתר ynet, 10 באוגוסט 2006
  14. ^ סמ"ר אורי גרוסמן, באתר הגבורה
  15. ^ מיה סגל, פרס אלבטרוס הגרמני, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2009
  16. ^ דויד גרוסמן זכה בפרס פרנקפורט לשלום, באתר הארץ, 10 ביוני 2010
  17. ^ שני גורקביץ'‏, דויד גרוסמן זכה בפרס מדיסיס לספרות, באתר וואלה!‏, 4 בנובמבר 2011
  18. ^ מערכת ynet, דויד גרוסמן זכה בפרס ברנר, באתר ynet, 5 באפריל 2012
  19. ^ גילי איזיקוביץ, דויד גרוסמן הוא הזוכה בפרס מאן בוקר הבינלאומי, באתר הארץ, 14 ביוני 2017
  20. ^ עמית סגל ויעל אודם, חדשות 2, ‏פרס ישראל לגרוסמן: "קול מרגש", באתר ‏מאקו‏, 12 בפברואר 2018ירדן צור, יהונתן ליס, אור קשתי וגילי איזיקוביץ, דויד גרוסמן זכה בפרס ישראל לספרות, באתר הארץ, 13 בפברואר 2018
  21. ^ גילי איזיקוביץ, דויד גרוסמן הוא זוכה פרס ברמן לספרות, באתר הארץ, 25 במרץ 2021
  22. ^ כתבה וראיון עם דוד גרוסמן, באתר ארסמוס; תמליל נאומו בזמן קבלת הפרס, באתר ארסמוס
  23. ^ המידע על קבלת פרס ארסמוס, באתר הוצאת הקיבוץ המאוחד
  24. ^ איתמר אייכנר, אות לגיון הכבוד הצרפתי הוענק לסופר דויד גרוסמן, באתר ynet, 13 באפריל 2023
  25. ^ דויד גרוסמן שוב בפנים: הוכרזה רשימת המועמדים לפרס מאן בוקר הבינלאומי, באתר ynet, 10 במרץ 2022
  26. ^ אוריאל זוהר, מאחורי משחק המסיכות, על דוד גרוסמן וספרו יש ילדים זיגזג, עתון 77, ירחון לספרות ולתרבות מס. 199, עמ' 20–23 1996
  27. ^ עמוד הספר "נופל מחוץ לזמן", באתר הספריה החדשה
  28. ^ IBBY, IBBY Honour List (2012), 2012
  29. ^ אינה טוקר, בקרוב הסרט? הזכויות ל"סוס אחד נכנס לבר" נרכשו על ידי חברת הפקות בינלאומית, באתר ynet, 6 באוגוסט 2019
  30. ^ ביקורות:
    מיכאל הנדלזלץ, מה שרואים וחשים מ"שם", באתר הארץ, 21 בספטמבר 2005
    אורלי פרום, עכבר העיר, פנטזיה נהדרת, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2006
  31. ^ ביקורות:
    נעם בן זאב, לא רק לילדים: יצירת המופת של גרוסמן ורכטר, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2009
    מיכאל הנדלזלץ, איתמר פוגש ארנב ומגלה שארנבים זה שמחה, באתר הארץ, 29 ביולי 2009
  32. ^ עכבר העיר, בחינת בגרות, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2007
  33. ^   מיכאל הנדלזלץ, "נופל מחוץ לזמן" על פי גרוסמן: אין מלים נכונות, באתר הארץ, 17 ביוני 2014
  34. ^   מיכאל הנדלזלץ, ״אשה בורחת מבשורה״: מה נהיה מאתנו, באתר הארץ, 15 במרץ 2016
  35. ^ ביקורות:
    עידית סוסליק, עכבר העיר, "סוס אחד נכנס לבר": פנינה תיאטרונית, באתר הארץ, 16 ביולי 2017
      ליאור סורוקה, דרור קרן נכנס לבר של דויד גרוסמן, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2017
  36. ^ חיים נוי, ביקורת: מישהו לרוץ איתו – חוויה תיאטרלית ומענגת על פי ספרו של דויד גרוסמן – בית צבי, באתר Academics,‏ 18 בפברואר 2019
  37. ^ רשימת שירי דויד גרוסמן באתר שירונט


הקודם:
חיים באר, מאיה בז'רנו, יואל הופמן, מרים רות
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם אפרים סידון, חיה שנהב

2004
הבא:
אורי אורלב, רות אלמוג, רחל חלפי
הקודם:
חיים סבתו,
תיאום כוונות
פרס ספיר
2001
"מישהו לרוץ אתו"
הבא:
גיל הראבן,
שאהבה נפשי