אינוקנטי סמוקטונובסקי
אינוקנטי סמוקטונובסקי (ברוסית: Иннокентий Смоктуновский; 28 במרץ 1925– 3 באוגוסט 1994, מוסקבה) היה שחקן תיאטרון וקולנוע רוסי וסובייטי. הוא זכה בפרס לנין והוענק לו התואר האמן העממי של ברית המועצות (1974). על גבורתו בשדה הקרב קיבל מספר עיטורים, על פעילותו בתחום התיאטרון והקולנוע הוא קיבל עיטורים נוספים כולל עיטור לנין וכן תואר גיבור העמל הסוציאליסטי בשנת 1990.
 | |
| לידה |
28 במרץ 1925 Tatyanovka, רוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
3 באוגוסט 1994 (בגיל 69) קובינבקה, רוסיה |
| מקום קבורה |
בית הקברות נובודוויצ'יה |
| שם לידה |
Иннокентий Михайлович Смоктунович |
| מדינה |
ברית המועצות, רוסיה |
| תקופת הפעילות |
1946–1994 (כ־48 שנים) |
| מקום לימודים |
Pushkin Drama Theatre |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
אינוקנטי סמוקטונובסקי נולד למשפחת איכר בכפר בקרבת העיר טומסק שבדרום סיביר. משפחתו שהייתה ממוצא בלארוסי נקראה "סמוקטונוביץ'". בשנת 1929 המשפחה עברה לטומסק ואחר כך לקרסנויארסק. בתחילת מלחמת העולם השנייה אביו גויס ונהרג במהלך שנת 1942.
לאחר גיוס ראש המשפחה לצבא, אינוקנטי הצעיר עזב את בית הספר, סיים קורס חובשים ועבד בבית חולים צבאי. בינואר 1943 הוא גויס ולאחר סיום הטירונות השתתף בקרב קורסק. בדצמבר 1943 נפל בשבי אך הצליח להימלט בינואר 1944. אינוקנטי סמוקטונובסקי הוסתר על ידי משפחה מקומית ובפברואר 1944 הצטרף לקבוצת פרטיזנים. במאי 1944 הצטרף לכוחות הצבא האדום, השתתף בקרבות סביב ורשה וסיים את המלחמה בשטח גרמניה. על השתתפות בקרבות הוענק לו פעמיים עיטור האומץ.
לאחר שחרור מהצבא סמוקטונובסקי חזר לקרסנויארסק. תחילה רצה ללמוד במכון ליערנות אך בסופו של דבר החל ללמוד משחק בסטודיו למשחק ליד התיאטרון המקומי. כיוון שתקופת מה הוא היה בשבי הגרמני, סמוקטונובסקי היה מוגבל מלהגיע לערים הגדולות. לכן ביקש להתקבל כשחקן בתיאטרון עירוני בעיר נורילסק שבצפון סיביר. רוב שחקני התיאטרון שם היו משוחררי גולג. בשנת 1951 בלחץ הנהלת התיאטרון הוא החליף את שמו ל"סמוקטונובסקי".
בשנת 1952 סמוקטונובסקי עבר למחצ'קלה בקווקז ואחר כך לוולגוגרד בהם שיחק בתיאטרון המקומי.
לאחר מותו של יוסיף סטלין בוטלו המגבלות על שבויים לשעבר וסמוקטונובסקי יכול היה להגיע למוסקבה. הוא ניסה להתקבל בתיאטראות העיר אך ללא הצלחה יתרה. הוא הצליח להתקבל לתיאטרון זוטר וקיבל תפקידים משניים בלבד. בהיותו במוסקבה הוא התחיל להופיע גם בקולנוע.
התפתחות הקריירה עריכה
בשנת 1957 גאורגי טובסטונוגוב הזמין את סמוקטונובסקי לתיאטרון הדרמה הגדול בלנינגרד. התפקיד הראשון שלו בלנינגרד היה הרוזן מישקין ב"אידיוט" על פי פיודור דוסטויבסקי. הצגת בכורה התקיימה ב-31 בדצמבר 1957 והייתה הצלחה גדולה. עד עכשיו תפקיד זה נחשב לאחד משיאי הקריירה של השחקן.
במקביל להצגות חדשות בתיאטרון סמוקטונובסקי המשיך לשחק בקולנוע. לאור לוח הזמנים הצפוף יחסיו עם טובסטונוגוב התקררו ובשנת 1960 סמוקטונובסקי עזב את התיאטרון.
במהלך שנות ה-60 סמוקטונובסקי שיחק במספר סרטים של מיכאיל רום, גריגורי קוזינצב ואלדר ריאזנוב שזכו להצלחה גדולה. כתוצאה מכך הוא זכה לפופולריות כלל ארצית בברית המועצות. על השתתפותו בסרט הזהר מהמכונית זכה בשנת 1966 בתואר "שחקן השנה".
בשנת 1972 סמוקטונובסקי הוזמן לתיאטרון מאלי במוסקבה ושיחק בו מספר שנים. בשנת 1976 הוזמן על ידי אולג יפרמוב לתיאטרון האמנותי. תוך זמן קצר הוא הפך לשחקן מוביל של התיאטרון.
בנוסף הוא היה קריין שירים. ביחד עם מיכאיל קוזקוב וסרגיי יורסקי השתתף בהכנת סדרת תקליטים "שירה רוסית במאה ה-18 - מאה ה-20".
סמוקטונובסקי המשיך לעבוד בקולנוע, בין היתר שיחק בסרט הרוסי-איטלקי "עיניים שחורות" משנת 1987 של הבמאי ניקיטה מיכאלקוב לצד שחקנים איטלקים מובילים כמו מרצ'לו מסטרויאני, סילבנה מנגנו ואיזבלה רוסליני.
הסרטים האחרונים בהשתתפותו צולמו בתחילת שנות ה-90. בסך הכול הוא שיחק בכ-90 סרטים.
הוא נפטר ב-3 באוגוסט 1994 ממחלת לב ונטמן בבית העלמין נובודוויצ'יה במוסקבה.
המשפחה עריכה
סמוקטונובסקי היה נשוי לשלומית קושניר (ביתה של שירה גורשמן). מנישואים אלו נולדו לזוג שלושה ילדים. הבת הבכורה נפטרה כחצי שנה לאחר לידתה.
פילמוגרפיה חלקית עריכה
- 1961 תשעה ימים של שנה אחת
- 1964 המלט
- 1966 היזהר מהמכונית
- 1980 מוסקבה אינה מאמינה בדמעות
- 1987 עיניים שחורות
- 1988 צוערי הצי, קדימה!
קישורים חיצוניים עריכה
אינוקנטי סמוקטונובסקי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אינוקנטי סמוקטונובסקי, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
אינוקנטי סמוקטונובסקי, באתר MusicBrainz (באנגלית)- סרטון על סמוקטונובסקי כולל קטעים מסרטיו
.svg){kind=logo}