אלבריקו אלבריצ'י
אלבריקו ג'וזפה אלבריצ'י (באיטלקית: Alberico Giuseppe Albricci ; 6 בדצמבר 1864 - 2 באפריל 1936) היה לוטננט גנרל בצבא המלכותי האיטלקי, אשר פיקד על חיל המשלוח האיטלקי שלחם בחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. בהמשך שימש כשר ההגנה בממשלת ניטי הראשונה.
 | |
| לידה |
6 בדצמבר 1864 גאלארטה, ממלכת איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
2 באפריל 1936 (בגיל 71) רומא, ממלכת איטליה |
| מקום קבורה |
Mausoleo Faccanoni  |
| מדינה |
ממלכת איטליה |
| השתייכות |
.svg){kind=small} הצבא המלכותי האיטלקי |
| תקופת הפעילות | 1886–1926 (כ־40 שנה) |
| דרגה | לוטננט גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-5 מפקד הקורפוס ה-2 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
המלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה מלחמת העולם הראשונה | |
| עיטורים | |
|
צלב גדול של לגיון הכבוד | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהאלבריצ'י נולד ב-6 בדצמבר 1864 בגאלארטה שבממלכת איטליה. ב-1886 הוא התגייס לצבא המלכותי האיטלקי והוצב בכוחות הארטילריה. ב-1888 הוא הועלה לדרגת לוטננט ולחם במלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה. ב-1897 הוא הועלה לדרגת קפטן, ב-1907 לדרגת מייג'ור, וב-1908 מונה למפקד גדוד וביצע עמו פעולות סיוע במהלך רעידות האדמה בקלבריה ובסיציליה באותה שנה. ב-1909 הוצב במטה הכללי וב-1910 הוא מונה לשלישו הצבאי של ויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה. ב-1912 הוא הועלה לדרגת לוטננט קולונל, וב-1913 קיבל תואר רוזן מהמלך. עם כניסתה של איטליה למלחמת העולם הראשונה הוא שמר בתחילה על תפקידו במטכ"ל, וב-1916 הועבר לפקד על בריגדת "בזיליקטה". במרץ של אותה שנה הוא מונה לראש מטה הארמייה הראשונה. הוא לחם עם הארמייה בקרב אסיאגו, וב-1917 הועבר לפקד על הדיוויזיה ה-5. מאוחר יותר הוא הועבר לפקד על הקורפוס ה-2 ולחם עמו בקרב קפורטו.
לאחר קפורטו, החליט המטכ"ל האיטלקי שיש לגמול טובה למדינות ההסכמה על ששלחו חילות עזר לחזית האיטלקית. הקורפוס של אלבריצ'י נבחר להישלח לחזית המערבית כשהוא כולל את הדיוויזיות ה-3 וה-8 - בסה"כ 25,000 איש. ב-18 באפריל 1918 החלו הכוחות האיטלקיים לנוע אל צרפת, והגעתם הסתיימה ב-27 באפריל. הקורפוס נכלל כחלק מהארמייה החמישית הצרפתית. הוא ספג אבדות כבדות בקרב השני על המארן, אולם הצליח לבלום את התקדמות הגרמנים. הוא לחם עם מדינות ההסכמה עד סיום המלחמה, ולאחר מכן הוחזר לאיטליה. בהמלצתו של ארמנדו דיאז, ב-24 ביוני 1919 מינה אותו פרנצ'סקו ניטי לשר המלחמה. בתפקידו, היה עליו לדאוג לוותיקי המלחמה ולהעניק חנינות לעריקים. הוא הגה רעיונות לייעול של הצבא האיטלקי, אולם כבר ב-13 במרץ 1920 הוחלף בידי איוואנו בונומי. הוא המשיך לשרת בצבא והגיע לדרגת לוטננט גנרל. הוא פרש ב-1926.
קישורים חיצוניים
עריכה
- אלבריקו אלבריצ'י (באיטלקית)