אלברכט ריטשל

אַלְבְּרֶכְט רִיטְשֶל (בגרמנית: Albrecht Ritschl; 25 במרץ 1822 – 20 במרץ 1889) היה תאולוג פרוטסטנטי ופרופסור באוניברסיטאות בון וגטינגן.

אלברכט ריטשל
Albrecht Ritschl

לידה	25 במרץ 1822 ברלין, ממלכת פרוסיה
פטירה	20 במרץ 1889 (בגיל 66) גטינגן, ממלכת פרוסיה, הקיסרות הגרמנית
שם לידה	Albrecht Benjamin Ritschl
מדינה	ממלכת פרוסיה
מקום קבורה	בית הקברות גטינגן
מקום לימודים	אוניברסיטת טיבינגן, אוניברסיטת היידלברג, אוניברסיטת בון, אוניברסיטת האלה-ויטנברג
שפות היצירה	גרמנית
צאצאים	אוטו ריטשל

קורות חיים ועבודתו

אלברכט בנימין ריטשל היה בנו של גאורג קרל בנימין ריטשל , מפקח כללי ובישוף של פרובינציית פומרניה. אבותיו הגיעו ממשפחת האבירים הבוהמית במקור של "רישטל פון הארטבאך" (Ritschl von Hartenbach). מ-1839 למד תאולוגיה פרוטסטנטית באוניברסיטאות בון, האלה, היידלברג וטיבינגן. כסטודנט, ריטשל התלהב מהגל (הספר הראשון שקנה הסטודנט הצעיר בבון ב-1839 היה לוגיקה של הגל). לאחר לימודיו עבד ריטשל בחוגי בית הספר החדש של טיבינגן סביב התאולוג פרדיננד כריסטיאן באור . במהדורה הראשונה של יצירתו הראשית Die christliche Lehre von der Rechtfertigung und Versöhnung ("הדוקטרינה הנוצרית של הצדקה ופיוס"; 1870), אי אפשר לטעות בחזרה לרעיונותיו של עמנואל קאנט. עבור ריטשל, קאנט ייצג כעת את "הסטנדרט הבלתי משתנה להערכה נכונה של הרעיון הבסיסי של הנצרות לאחר השינוי הבלתי פוסק של הכיוונים התאולוגיים". לבסוף, במהדורה השלישית, ריטשל מכיר בכך שהוא מושפע מהפילוסופיה של עמיתו מאוניברסיטת גטינגן וחברו לאוניברסיטה הרמן לוצה , ובעקבות פילוסופיית הערכים של לוצה, פיתח תיאוריה של שיפוט ערכי דתי, שאותה הוא שילב באופן פרודוקטיבי לההגדרה שלו למהות הדת. לפי ריטשל, הדת מעבירה את שתי דרכי ההוויה של האדם: להיות חלק מהטבע והיכולת להתעלות מעל הטבע כרוח. הדת היא המקום שבו אנשים יכולים להבטיח לעצמם ערך על-טבעי של עצמם: "תפיסת העולם הדתית על כל צורותיה מבוססת על העובדה שרוח האדם שונה בערכה במידה מסוימת מהתופעות הסובבות אותה ומהשפעות הטבע אשר חודרות אליו".

ריטשל היה בתחילה פריבט-דוצנט לתולדות הכנסייה העתיקה מ-1846 עד 1852 ולאחר מכן פרופסור חבר בנושא הברית החדשה באוניברסיטת בון (1852–1864), שם היה קרוב משפחתו, הפילולוג הקלאסי הידוע פרידריך וילהלם ריטשל , פרופסור מ-1839. מ-1864 עד מותו היה ריטשל פרופסור מן המניין לתאולוגיה דוגמטית ולהיסטוריה של הדוגמה באוניברסיטת גטינגן. תקופה מסוימת היה סגן הרקטור של האוניברסיטה. מוקד תורתו היה הרעיון של מלכות שמיים, אשר בא לידי ביטוי במעשיהם של הנוצרים באמצעות צדקה ומילוי חובה . הוא הדגיש את המרכיבים המעשיים של הדת ודחה את הצדק הגומל של אלוהים לטובת חיים מוסריים המנוהלים ברוחו של ישו המשיח. רק באמצעות האחרונים ניתן לממש את מלכות השמיים, ואכן בכאן ובעכשיו של העולם. בהקשר זה, הוא פיתח את משנתו בדבר "פעולה מוסרית במקצוע האזרחי": המשימה האוניברסלית של מלכות השמיים הופכת לממשית באמצעות הסתגלותו של הפרט, ככל ש"כל יחיד פועל בצורה מוסרית על ידי קיום החוק הכללי במקצוע מסוים או בשילוב של מקצועות שאדם מסוגל לשלב באורח חייו". הצגת הרעיון של ריטשל של מלכות השמיים בארציותה הרדיקלית ספגה ביקורת רבה, לא מעט מאסכולת תולדות הדתות . יתר על כן, בשל הדגשתו על הממד המעשי של רעיון מלכות השמיים, הוא הואשם בהפחתה אתית של הנצרות. במיוחד, התאולוג הדוגמטי של אוניברסיטת טיבינגן פרנץ הרמן ריינהולד פון פרנק התנגד לריטשל שוב ושוב וטען שהתאולוגיה של ריטשל "תקטע את שורש החיים של האמונה הנוצרית האישית". ריטשל עצמו לא קיבל התנגדויות כאלה. להפך, הוא היה משוכנע שהחזיר את ההיסטוריה של הדוגמה והאתיקה לאיזון. בהקשר זה, הוא השתמש בדימוי (המפורסם כיום) של האליפסה: "אין להשוות את הנצרות למעגל העובר סביב מרכז, אלא לאליפסה שנשלטת על ידי שני מוקדים".

ריטשל תרם משמעותית לחידוש רעיון הרפורמציה. בהקשר של פרשנותו לרפורמציה, הוא דחה את צמד התפיסות של העיקרון הפורמלי והעיקרון החומרי. עבורו, עקרון הרפורמציה הוא תיווך של ודאות סובייקטיבית של הישועה עם האמונה האובייקטיבית של הקהילה הנוצרית: "בביטוי הנכון של עקרון הרפורמציה הכנסייתית, יש לקשר את שניהם באינטראקציה בלתי נפרדת: הרעיון של הוודאות העצמאית בישועה של המאמין האינדיבידואלי, שהיא עצמאית ומתעלה מעל כל תיווך בר הוכחה משום שהיא מתוקננת על ידי ישו, ועל ידי הרעיון של קהילת המאמינים תחת ישו שהוקמה על ידי אלוהים ומובטחת מראש".

משנת 1874 ואילך הפך ריטשל לראש אסכולה של תאולוגים ("ריטשליאנים"). אלה כללו בין היתר את וילהלם הרמן (1846–1922) ואדולף פון הארנק (1851–1930). ריטשל והאסכולה שלו עיצבו את ההשקפות בתאולוגיה הפרוטסטנטית עד תחילת המאה ה-20. ההגות על התאולוגיה של ריטשל במחצית השנייה של המאה ה-20 (שטפן וייאר-מנקוף , ג'יימס ריצ'מונד, ר. שאפר) מכונה גם "הרנסאנס של ריטשל". חלקים מרכזיים בהגותו של ריטשל משחקים תפקיד חשוב גם בדיונים העכשוויים: הגדרתו את האמונה והמוסר, הכנסת מושגי הפרשנות והערך לדיון התאולוגי, חזרתו הספציפית לתאולוגיה של הרפורמטורים, יחסו למטפיזיקה ולהתגלות, הבנתו את הכנסייה ואת מצבו בתנועת הפרוטסטנטיות תרבותית .

בשנים 1880–1889 היה ריטשל חבר רוחני חיצוני בקונסיסטוריה האזורית בהאנובר.

הוא התגורר בגטינגן בבית שקנה ב-1865, שנמצא בתחילת הרצברגר שוסה מול גן העיר, שנרכש מאוחר יותר על ידי אחוות הסטודנטים של הנובר כבית אחווה. היום תלוי שם לוח זיכרון של גטינגן לזכרו.

בנו היה פרופסור לתאולוגיה באוניברסיטת בון, פרוטסטנט בעל אוריינטציה ליברלית, אוטו ריטשל (1860–1944), שפרסם ביוגרפיה בת שני כרכים על אביו.

כתביו

• Die Entstehung der altkatholischen Kirche. Eine kirchen- und dogmengeschichtliche Monographie. Adolph Marcus, Bonn 1850 (2. Aufl. 1857) (Faksimile-Druck. Adamant Media, Boston MA 2005, ISBN 1-4212-4947-2), Digitalisat der Originalausgabe.
• Über das Verhältnis des Bekenntnisses zur Kirche. Ein Votum gegen die neulutherischen Doctrinen. Bonn 1854.
• Die Rechtfertigungslehre des Andreas Osiander. In: Jahrbücher für deutsche Theologie (1857), S. 795–829.
• De ira Dei. Bonnae 1859.
• Die christliche Lehre von der Rechtfertigung und Versöhnung. 3 Bände (Bd. 1: Die Geschichte der Lehre. Bd. 2: Der biblische Stoff der Lehre. Bd. 3: Die positive Entwickelung der Lehre.). Marcus, Bonn 1870–1874 (sein Hauptwerk).
• Schleiermachers Reden über die Religion und ihre Nachwirkungen auf die evangelische Kirche Deutschlands. Bonn 1874.
• Unterricht in der christlichen Religion. Marcus, Bonn 1875 (Studienausgabe nach der 1. Auflage von 1875 nebst den Abweichungen der 2. und 3. Auflage, eingeleitet und herausgegeben von Christine Axt-Piscalar (= UTB. Theologie 2311). Mohr Siebeck, Tübingen 2002, ISBN 3-8252-2311-6).
• Über das Gewissen. Ein Vortrag. Marcus, Bonn 1876 (Nachdruck, herausgegeben und mit einem einleitenden Aufsatz von Klaus H. Fischer. Fischer, Schutterwald/Baden 2008, ISBN 978-3-928640-87-9).
• Geschichte des Pietismus. 3 Bände (Bd. 1: … in der reformierten Kirche. Bd. 2–3: … in der lutherischen Kirche des 17. und 18. Jahrhunderts. Abtheilung 1–2). Marcus, Bonn 1880–1886 (unveränderter photomechanischer Nachdruck; de Gruyter, Berlin 1966).
• Theologie und Metaphysik. Zur Verständigung und Abwehr. Marcus, Bonn 1881 (Nachdruck, herausgegeben und eingeleitet von Klaus H. Fischer. Fischer, Schutterwald/Baden 2009, ISBN 978-3-928640-86-2).
• Fides implicita. Eine Untersuchung über Köhlerglauben, Wissen und Glauben, Glauben und Kirche. Bonn 1890.
• Gesammelte Aufsätze. 2 Bände. Freiburg 1893–1896 (Digitalisat in der Digitalen Bibliothek Mecklenburg-Vorpommern).
• Das Evangelium Marcions und das kanonische Evangelium des Lucas: eine kritische Untersuchung. Osiandersche Buchhandlung, Tübingen 1846 [1] auf books.google.de

לקריאה נוספת

• Barth, Karl. "Ritschl," in Protestant Theology from Rousseau to Ritschl. New York: Harper, 1959. Ch. XI, pp. 390–398.
• Garvie, Alfred E. The Ritschlian Theology Critical and Constructive: An Exposition and an Estimate. Edinburgh: T & T Clark, 1902.
• Jodock, Darrell, ed. Ritschl in Retrospect: History, Community, and Science (Augsburg Fortress Publishing, 1995)
• Mueller, David Livingstone. An introduction to the theology of Albrecht Ritschl (Westminster Press, 1969)
• Richmond, James. Ritschl, a reappraisal: a study in systematic theology (Collins, 1978)
• Ritschl, Otto. "Ritschl, Albrecht Benjamin," in New Schaff-Herzog Encyclopedia of Religious Knowledge, vol. X. New York: Funk and Wagnalls, 1911. pp. 43–46.
• Swing, Albert T. The Theology of Albrecht Ritschl. New York: Longmans, Green & Co., 1901.
• Zachhuber, Johannes. Theology As Science in Nineteenth Century Germany: From FC Baur to Ernst Troeltsch (Oxford University Press, 2013)
• The Christian Doctrine of Justification and Reconciliation. Edinburgh: T & T Clark, 1900.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלברכט ריטשל בוויקישיתוף

• אלברכט ריטשל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• Literature by and about Albrecht Ritschl in the catalogue of the German National Library
• Ritschlianism, Catholic Encyclopedia (1913)

הערות שוליים

ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל