אלברכט שמלט
אלברכט שמלט (בגרמנית: Albrecht Schmelt; 19 באוגוסט 1899, ורוצלב – 8 במאי 1945, ורמברון (גר'), גרמניה) היה פוליטיקאי גרמני, בריגדפיהרר באס אס, חבר הרייכסטג ונציג מיוחד של הרייכספיהרר אס אס לעובדים זרים, מנהל "ארגון שמלט".
 | |
| לידה |
19 באוגוסט 1899 ברסלאו, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| התאבד |
8 במאי 1945 (בגיל 45) Warmbronn, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
גרמניה |
| תפקיד |
|
| מפלגה |
המפלגה הנאצית |
  | |
קריירה עריכה
שמלט היה בן למשפחת בנאים ועבר את שנות ילדותו ונעוריו בברסלאו. הוא למד חקלאות ולאחר מכן היה פקיד בדואר. לאחר מכן היה קצין רדיו על ספינת הסוחר "große Fahrt" ("מסעות ארוכים"). בשנת 1930 הצטרף למפלגה הנאצית, מספר חבר 369,853. משנת 1932 היה חבר הפרלמנט הפרוסי ומשנת 1933 היה חבר הרייכסטג. בין השנים 1934 ו-1942 היה שמלט מפקד תחנת המשטרה בוורוצלב. ממאי 1941 היה שמלט ראש עיריית אופולה. במקביל, במסגרת תפקידו במפלגה הנאצית, היה שמלט אחראי על העובדים האזרחיים במטה הגאולייטר המקומי.
ב-1939 הצטרף שמלט לאס אס (מספר חבר 340,792). ב-15 באוקטובר 1940 מינה אותו היינריך הימלר לתפקיד שליח מיוחד של הרייכספיהרר אס אס לענייני עובדים זרים בשלזיה עלית. ב-1942 קיבל שמלט קידום לדרגת בריגדפיהרר. ארגון שמלט, תחת הנהגתו, ארגן עבודת כפייה של יהודים בעבודות דרכים ובמפעלי חימוש. שמלט היה אחראי על למעלה מ-177 מפעלים, ומעל 50,000 עובדי כפייה.
אחריות לפשעים עריכה
שמלט היה אחראי על קביעת סדרי העבודה במפעלי ארגון שמלט, תפקיד שלאחר מכן הועבר למשרד הראשי של האס אס. משם יום העבודה במפעלי החימוש היה 12 שעות, חוזה העבודה נחתם באופן קולקטיבי, שכר העבודה היה 4.5 רייכסמרק ליום לעובד לא מקצועי. השכר נגבה על ידי האס אס, והעובדים עצמם קיבלו חלק זניח ממנו.
שמלט הורה שעובדים שלא יכלו להמשיך לעבוד עקב חולשה בגלל היעדר מזון, עקב מחלה או עקב פציעה, יעברו סלקציה ויישלחו לאושוויץ להשמדה.[1] אקציית החיסול הגדולה במפעלי שמלט החלה ב-12 במאי 1942. עד אוגוסט 1942 נרצחו בגז 35,000 עובדים יהודים משלזיה העלית. את הסלקציות ביצעו פקידים ממשרדו של שמלט, פרידריך קרל קוצ'ינסקי (Friedrich Karl Kuczynski) וכנראה גם סגנו של שמלט, היינריך לינדנר (Heinrich Lindner).[2] הגירוש לא היה קשור לגירושים שעליהם הורה אדולף אייכמן.[3]
אחרי 1943 עריכה
אחרי ספטמבר 1943, עם תום הגירושים להשמדה של היהודים שעבדו בארגון שמלט, איבד הארגון את חשיבותו ונסגר. שמלט פרש מתפקידו ובמהלך 1944 נחקר על ידי בית דין של האס אס בחשד להתעשרות שלא כדין במסגרת תפקידו. לא ידוע מה היו ממצאי החקירה.
זמן קצר לאחר תום המלחמה, במאי 1945, התאבד שמלט, במועד לא ידוע.
הפולני פרידריך קוצ'ינסקי, חבר בארגון שמלט נידון למוות בשל היותו אחראי ל-100,000 קורבנות יהודים.[4]
ספרות עריכה
- Erich Stockhorst: 5000 Köpfe. Wer war was im 3. Reich. Arndt, Kiel 2000, ISBN 3-88741-116-1 (Unveränderter Nachdruck der ersten Auflage von 1967).
קישורים חיצוניים עריכה
- אלברכט שמלט במאגר חברי הרייכסטאג (בגרמנית)
- אנדראה רודורף: השמדה באמצעות עבודה: בחינה מחדש: מחנות ארגון שמלט ליהודי פולין מהחלק המסופח של שלזיה עילית. (בגרמנית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Benutzung des „Bunkers 1“ nach Longerich erstmals 20. März 1942, s. Peter Longerich: Heinrich Himmler. Biographie. Siedler, München 2008, ISBN 978-3-88680-859-5, S. 582.
- ^ Jan Erik Schulte: Die Wannsee-Konferenz und Auschwitz. Rhetorik und Praxis der jüdischen Zwangsarbeit als Voraussetzung des Genozids. In: Norbert Kampe, Peter Klein (Hrsg.): Die Wannsee-Konferenz am 20. Januar 1942. Dokumente, Forschungsstand, Kontroversen. Böhlau, Köln u. a. 2013, ISBN 978-3-412-21070-0, S. 216–238, hier S. 235.
- ^ Deborah Dwork, Robert Jan van Pelt, Pelt Robert Van, Auschwitz Updated Edition, W. W. Norton & Company, 2002-04-30, עמ' 304, ISBN 978-0-393-32291-0. (באנגלית) "The deportation of Schmelt Jews to Auschwitz was independent of the massive deporta - tions overseen by Eichmann. It was, and remained, a local affair."
- Robert-Jan van Pelt, Debórah Dwork
- Auschwitz. Von 1270 bis heute. Lizenzausgabe. Büchergilde Gutenberg, Frankfurt am Main u. a. 1999, ISBN 3-7632-4897-8, S. 335.
- ^ Major War Criminal Responsible for Murder of 100,000 Police Jews Gets Death Sentence, Jewish Telegraphic Agency, 1948-08-13 (באנגלית אמריקאית)