אלבר, הדוכס הרביעי מברוי

פוליטיקאי , דיפלומט והיסטוריון צרפתי, ראש ממשלה פעמיים

ז'אק-ויקטור-אלבר, הדוכס הרביעי מברויצרפתית: Jacques-Victor-Albert, le quatrième duc de Broglie;‏ 13 ביוני 182119 בינואר 1901) היה פוליטיקאי, סופר, היסטוריון ומתרגם צרפתי. שימש כראש ממשלת צרפת לתקופה קצרה בין מאי 1873 למאי 1874.

אלבר, הדוכס הרביעי מברוי
Albert, 4e duc de Broglie
Atelier Nadar - Albert, duc de Broglie.jpg
לידה 13 ביוני 1821
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 בינואר 1901 (בגיל 79)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה ז'אק-ויקטור-אלבר דה ברוי
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 19 בינואר 1901 עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד
  • הכסא 18 של האקדמיה הצרפתית (20 בפברואר 186219 בינואר 1901)
  • שגריר צרפת בממלכה המאוחדת (18721873)
  • יושב ראש (18931894)
  • ראש ממשלה (17 במאי 187723 בנובמבר 1877)
  • ראש ממשלת צרפת (24 במאי 187322 במאי 1874)
  • סנטור ברפובליקה הצרפתית השלישית
  • חבר האספה הלאומית הצרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה אורליאניסט עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג פולין דה גאלאר דה סראסאק דה ביארן (18 ביוני 1845–הווה) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אביר בלגיון הכבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

אלבר נולד בפריז ב-13 ביוני 1821 הוא היה בנו הבכור של ויקטור, הדוכס השלישי מברוי אשר היה פוליטיקאי חשוב בתקופת המונרכיה של יולי. אמו הייתה אלברטינה, הברונית סטאל פון הולשטיין. בתה של מאדאם דה סטאל ושל בנז'מן קונסטן. לפיכך היה אלבר נינו של ז'אק נקר.

אלבר נכנס לפוליטיקה בעקבות אביו, ולזמן קצר שימש כשגריר צרפת במדריד ורומא. עם זאת, בעקבות מהפכות 1848 בצרפת וביטול המונרכיה, פרש אלבר מהפוליטיקה והפך לסופר. עוד לפני כן הוא תרגם לצרפתית חלק מכתביו של לייבניץ, ולאחר מכן פרסם מאמרים בכתבי עת שונים. הוא הצטרף לאקדמיה הצרפתית. בדעותיו הפוליטיות הוא נודע כמלוכני מובהק והשתייך לתנועת האורליאניסטים (האגף המלוכני שתמך בחזרתו לשלטון של בית אורליאן). ב-1870 מת אביו והוא ירש את תואר הדוכס מברוי.

ב-1871 הוא נבחר לאספה הלאומית כנציג מחוז אר. ב-19 בפברואר של אותה שנה הוא מונה לשגריר צרפת בלונדון. במרץ 1872, בעקבות ביקורת על המשא ומתן שניהל על הסכמי המסחר בין בריטניה לצרפת, התפטר מתפקידו וחזר לתפקידו הקודם באספה הלאומית, שם הפך להיות הנציג הבולט של התנועות המלוכניות כנגד הנשיא אדולף טייר. ב-1873 הוחלף טייר בידי פטריס דה מק-מהון אשר נודע כמלוכן מובהק. מק-מהון דאג שדה ברוי יקבל את תפקיד שר החוץ, ובהמשך השנה אף הטיל עליו את מלאכת הרכבת הממשלה, מה שהפך אותו לראש ממשלת צרפת. במהלך כהונתו הוא נודע בגישתו השמרנית ("סדר המוסרי") וניסה להביא לפשרה בין שלוש הסיעות השונות בין המלוכנים. התוצאה הייתה נפילת ממשלתו ב-22 במאי 1874.

ב-16 במאי 1877, פיטר מק-מהון את ראש הממשלה דאז ז'ול סימון אשר נחשב לרפובליקני מובהק, והטיל על אלבר דה ברוי להקים ממשלה במקומו. האספה סרבה להכיר בראש הממשלה החדש, מה שנודע בתור "המשבר ב-16 במאי 1877" והגשת מנשר ה-363. לאחר מערכת בחירות סוערת שנערכה באוקטובר 1877 זכה גוש השמאל הרפובליקני בראשותו של לאון גמבטה ברוב מוחץ ומק-מהון נאלץ להסכים להקמת ממשלת שמאל בראשות ז'ול-ארמאן דופור. אלבר דה ברוי עצמו הובס במחוז שלו ולא נבחר לאספה הלאומית. ניסיון נוסף שלו להיכנס לאספה הלאומית ב-1885 נכשל, ולאחר מכן החליט דה ברוי לעזוב את הפוליטיקה לצמיתות, והשקיע את זמנו בחיבור ספרי היסטוריה וביוגרפיות.

ב-18 ביוני 1845 הוא נישא לפולין דה גאלאר דה בראסק דה ביארן (1825-1860), אשר מפורסמת בזכות הדיוקן שלה מאת ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר, "הנסיכה מברולי". היא ילדה לו חמישה בנים.

נכדו היה חתן פרס נובל לפיזיקה לואי דה ברויי, הדוכס השביעי מברוי.

קישורים חיצונייםעריכה