אליפות אירופה בכדורעף

טורניר כדורעף

אליפות אירופה בכדורעףאנגלית: EuroVolley) היא טורניר הכדורעף הראשי לנבחרות לאומיות באירופה. התחרות מאורגנת על ידי קונפדרציית הכדורעף האירופית (CEV) ומתקיימת אחת לשנתיים. האלופה המכהנת היא פולין, שזכתה בתואר השני שלה בתחרות שנערכה ב-2023.

אליפות אירופה בכדורעף
ענף כדורעף עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד 1948 עריכת הנתון בוויקינתונים
ארגון מפעיל קונפדרציית הכדורעף האירופית עריכת הנתון בוויקינתונים
יבשת אירופה
זוכה נבחרת פולין בכדורעף פולין (זכייה שנייה)
הכי הרבה זכיות נבחרת ברית המועצות בכדורעף ברית המועצות (12 זכיות)
eurovolley.cev.eu
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה עריכה

אליפות אירופה הראשונה נערכה ב-1948 בצרפת, בהשתתפות שש נבחרות בלבד, וזכתה בה צ'כוסלובקיה. ב-15 הטורנירים הראשונים זכו אך ורק נבחרות ממזרח אירופה, כשצ'כוסלובקיה זכתה בשלוש, רומניה באחת וברית המועצות זכתה ב-11 אליפויות עד 1987, ביניהן תשע רצופות בשנים 1967–1987. כמו כן, נבחרת פולין סיימה כסגנית חמש פעמים רצופות בין 1975 ל-1983.

השליטה הסובייטית באליפות הופסקה ב-1989, כשאיטליה זכתה בתואר לראשונה בתולדותיה וברית המועצות סיימה רק במקום הרביעי. איטליה הגיעה לגמר גם ב-1991, אך הפסידה בו לברית המועצות.

לאחר התפרקות ברית המועצות ב-1991 הפכה איטליה לנבחרת הדומיננטית ביותר ביבשת ובעולם, לאחר שזכתה בחמש מתוך שבע האליפויות בין 1993 ו-2005. הולנד זכתה בטורניר הכדורעף במשחקים האולימפיים באולימפיאדת אטלנטה (1996) וזכתה באליפות אירופה שאירחה שנה מאוחר יותר, והרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה זכתה להישג דומה לאחר זכייתה באולימפיאדת סידני (2000) ובאליפות אירופה 2001.

לאחר זכייתה ב-2005 הסתיימה תקופת הדומיננטיות של איטליה, ובחמשת הטורניר הבאים זכו חמש נבחרות שונות שמעולם לא זכו בתואר: ספרד, פולין, סרביה, רוסיה וצרפת. ב-2017 זכתה רוסיה בתחרות ושנתיים לאחר מכן עשתה זאת סרביה. איטליה זכתה בטורניר ב-2021 וב-2023 הגיעה לגמר שנערך ברומא אך הפסידה לפולין, שזכתה בתואר בפעם השנייה בהיסטוריה.

ב-33 אליפויות אירופה זכו תשע מדינות שונות. רוסיה זכתה 14 פעמים (12 מהן כברית המועצות), איטליה זכתה בשבעה תארים, צ'כיהצ'כוסלובקיה) וסרביה (אחת כרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה) בשלושה, פולין בשניים ורומניה, הולנד, ספרד וצרפת עם תואר כל אחת.

איטליה מחזיקה בשיא ההשתתפות באליפות אירופה עם 32 פעמים, כשהחמיצה את הטורניר רק ב-1950. בולגריה, צרפת ורוסיה (16 כברית המועצות) השתתפו כל אחת ב-31 טורנירים.

סיכום תוצאות עריכה

שנה גמר משחק על המקום השלישי נבחרות
  תוצאה     תוצאה 4
איטליה  1948   צ'כוסלובקיה 3–0[א]   צרפת   איטליה 3–0[א]   פורטוגל 6
בולגריה (1946–1967)  1950   ברית המועצות 3–0[א]   צ'כוסלובקיה   הונגריה 3–2[א]   בולגריה
צרפת  1951   ברית המועצות 3–0[א]   בולגריה   צרפת 0–3[א]   רומניה 10
רומניה (1952–1965)  1955   צ'כוסלובקיה 3–1[א]   רומניה   בולגריה 3–2[א]   ברית המועצות 14
צ'כוסלובקיה  1958   צ'כוסלובקיה 3–1[א]   רומניה   ברית המועצות 3–2[א]   בולגריה 20
רומניה (1952–1965)  1963   רומניה 3–0[א]   הונגריה   ברית המועצות 3–2[א]   בולגריה 17
טורקיה  1967   ברית המועצות 3–2[א]   צ'כוסלובקיה   פולין 1–3[א]   גרמניה המזרחית 20
איטליה  1971   ברית המועצות 3–0[א]   צ'כוסלובקיה   רומניה 3–0[א]   גרמניה המזרחית 22
יוגוסלביה  1975   ברית המועצות 3–0[א]   פולין   יוגוסלביה 3–2[א]   רומניה 12
פינלנד  1977   ברית המועצות 3–1   פולין   רומניה 3–0   הונגריה
צרפת  1979   ברית המועצות 3–0[א]   פולין   יוגוסלביה 3–0[א]   צרפת
בולגריה (1971–1990)  1981   ברית המועצות 3–0[א]   פולין   בולגריה 3–1[א]   צ'כוסלובקיה
מזרח גרמניה  1983   ברית המועצות 3–1[א]   פולין   בולגריה 2–3[א]   איטליה
הולנד  1985   ברית המועצות 3–0[א]   צ'כוסלובקיה   צרפת 3–1[א]   פולין
בלגיה  1987   ברית המועצות 3–1   צרפת   יוון 3–2   שוודיה
שוודיה  1989   איטליה 3–1   שוודיה   הולנד 3–0   ברית המועצות
גרמניה  1991   ברית המועצות 3–0   איטליה   הולנד 3–0   גרמניה
פינלנד  1993   איטליה 3–2   הולנד   רוסיה 3–1   גרמניה
יוון  1995   איטליה 3–2   הולנד   סרביה ומונטנגרו 3–0   בולגריה
הולנד  1997   הולנד 3–1   סרביה ומונטנגרו   איטליה 3–1   צרפת
אוסטריה  1999   איטליה 3–1   רוסיה   סרביה ומונטנגרו 3–0   צ'כיה 8
צ'כיה  2001   סרביה ומונטנגרו 3–0   איטליה   רוסיה 3–2   צ'כיה 12
גרמניה  2003   איטליה 3–2   צרפת   רוסיה 3–1   סרביה ומונטנגרו
איטליה  סרביה ומונטנגרו  2005   איטליה 3–2   רוסיה   סרביה ומונטנגרו 3–0   ספרד
רוסיה  2007   ספרד 3–2   רוסיה   סרביה 3–1   פינלנד 16
טורקיה  2009   פולין 3–1   צרפת   בולגריה 3–0   רוסיה
אוסטריה  צ'כיה  2011   סרביה 3–1   איטליה   פולין 3–1   רוסיה
דנמרק  פולין  2013   רוסיה 3–1   איטליה   סרביה 3–0   בולגריה
איטליה  בולגריה  2015   צרפת 3–0   סלובניה   איטליה 3–1   בולגריה
פולין  2017   רוסיה 3–2   גרמניה   סרביה 3–2   בלגיה
בלגיה  הולנד  סלובניה  צרפת  2019   סרביה 3–1   סלובניה   פולין 3–0   צרפת 24
אסטוניה  פולין  פינלנד  צ'כיה  2021   איטליה 3–2   סלובניה   פולין 3–0   סרביה
איטליה  בולגריה  ישראל  מקדוניה הצפונית  2023   פולין 3–0   איטליה   סלובניה 3–2   צרפת
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 נערך בית גמר, התוצאה היא תוצאת המשחק בין הנבחרות

מדליות עריכה

# נבחרת       סה"כ
1   ברית המועצות 12 0 2 14
2   איטליה 7 5 3 15
3   צ'כוסלובקיה 3 4 0 7
4   פולין 2 5 4 11
5   רוסיה 2 3 3 8
6   סרביה 2 0 3 5
7   צרפת 1 4 2 7
8   הולנד 1 2 2 5
  רומניה 1 2 2 5
10   סרביה ומונטנגרו 1 1 3 5
11   ספרד 1 0 0 1
12   סלובניה 0 3 1 4
13   בולגריה 0 1 4 5
14   הונגריה 0 1 1 2
15   גרמניה 0 1 0 1
  שוודיה 0 1 0 1
17   יוגוסלביה 0 0 2 2
18   יוון 0 0 1 1

ישראל בתחרות עריכה

נבחרת ישראל בכדורעף השתתפה באליפות אירופה ארבע פעמים: ב-1951, 1967, 1971 ו-2023. ב-1951 סיימה הנבחרת במקום ה-10 והאחרון, לאחר שסיימה במקום השלישי בשלב הבתים עם רומניה וצרפת והפסידה בכל משחקי הדירוג. ב-1967 הפסידה הנבחרת לצ'כוסלובקיה ואיטליה אך ניצחה את פינלנד וטורקיה וסיימה במקום השלישי בבית. במשחקי הדירוג סיימה ישראל במקום ה-11 מתוך 20 נבחרות.

ב-1971 סיימה ישראל במקום השני בבית עם צ'כוסלובקיה, טורקיה וסקוטלנד, וסיימה במקום ה-12 מתוך 22 בתחרות.

ב-2023 אירחה ישראל, לצד איטליה, בולגריה ומקדוניה הצפונית, את אליפות אירופה, והנבחרת העפילה אוטומטית לטורניר.[1] ישראל ניצחה את יוון[2] ורומניה[3] בשני המשחקים הראשונים אך הפסידה לצרפת, פורטוגל וטורקיה והודחה.[4]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה