אליפות העולם בשחמט לנשים

אליפות העולם בשחמט לנשים היא אליפות שחמט ליחידות, שנערכת על מנת לקבוע מי היא אלופת העולם בשחמט. בדומה לאליפות העולם בשחמט, היא מנוהלת על ידי פיד"ה.

שלא כמו ברוב ענפי הספורט המוכרים על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי, שבהם התחרויות הן גם לנשים וגם לגברים, או מחולקות לגברים ונשים, בשחמט, נשים יכולות להתחרות באליפות העולם בשחמט ליחידים עם הגברים וכן באליפות נפרדת רק לנשים, בדומה לאליפויות בברידג'.

היסטוריה

אליפות העולם לנשים הוקמה על ידי פיד"ה בשנת 1927, כטורניר יחיד שנערך לצד אולימפיאדת השחמט. מנצחת הטורניר הזה הייתה ורה מנצ'יק. היא הגנה על תוארה שש פעמים במהלך חייה (באופן רשמי אלופת העולם 8 פעמים לפי פיד"ה). במהלך הקריירה הזו הפסידה במשחק אחד בלבד, זכתה ב-78 וסיימה ארבעה בתיקו.^[1]^[2]^[3]

מנצ'יק מתה, בעודה אלופה, במלחמת העולם השנייה בשנת 1944, בתקיפה אווירית גרמנית על לונדון.^[1]^[4]^[3]

אליפות העולם הבאה נערכה בשנים 1949–50 ובה זכתה לודמילה רודנקו. לאחר אליפות זו, הוחלט על הקמת מערכת חדשה, בה יתחרו ביניהם מועמדות והמנצחת בסוף תתחרה מול האלופה המכהנת.^[1]^[2]^[3]

בטורניר המועמדות הראשון שהתקיים במוסקבה בשנת 1952 ניצחה אליזבטה ביקובה. ביקובה הפכה לאלופת העולם השלישית, לאחר שניצחה את רודנקו שבע פעמים, הפסידה חמש פעמים ופעמיים עשתה תיקו.^[1]^[2]^[3]

בטורניר המועמדות הבא זכתה אולגה רובצובה. אולם במקום לשחק ישירות מול בייקובה, החליטה פיד"ה כי האליפות צריכה להיערך בין שלוש השחקניות הטובות בעולם. רובצובה ניצחה במוסקבה בשנת 1956, נקודה וחצי מעל בייקובה, שעקפה את רודנקו בחמש נקודות.^[1]^[2]^[3]

ביקובה החזירה לעצמה את תואר אלופת העולם בשנת 1958, והגנה עליו כשהתחרתה מול קירה זבוריקינה, זוכת טורניר המועמדים, בשנת 1959.^[2]^[3]

טורניר המועמדות הרביעי התקיים בשנת 1961 בו ניצחה נונה גפרינדשווילי הגאורגית, שניצחה בעשרה משחקים, שש פעמים עשתה תיקו ולא הפסידה כלל. בשנת 1962, במוסקבה, היא ניצחה את ביקובה עם שבעה ניצחונות, ללא הפסדים, וארבע תוצאות תיקו. גפרינדשווילי הגנה על תוארה מול אלה קושניר הרוסית בריגה 1965 ובטביליסי ובמוסקבה, בשנת 1969.^[1]^[2]^[3]

בשנת 1972, שינה ארגון פיד"ה את מערכת המשחקים, ולפני טורניר המועמדות היו סדרת טורנירים בין-אזוריים. קושניר ניצחה שוב בטורניר, ורק הובסה על ידי גפרינדשווילי בריגה 1972. גפרינדשווילי הגנה על התואר בפעם האחרונה מול ננה אלכסנדריה הגאורגית בפיטסונדה ובטביליסי, בשנת 1975.^[1]^[2]^[3]

בשנים 1976–1978, ניצחה בטורניר המועמדים מאיה צ'יבורדאנידזה בת ה-17 מגאורגיה ובשנת 1978, היא ניצחה את גפרינדשווילי והפכה לאלופת העולם לנשים. צ'יבורדנאידזה הגנה על תוארה מול אלכסנדריה בבורג'ומי ובטביליסי, בשנת 1981 ומול אירינה לויטינה בוולגוגרד, בשנת 1984. בשנת 1986, שמרה צ'יבורדנאידזה שוב על תוארה, באליפות שנערכה בסופיה. צ'יבורדנאידזה הגנה על תוארה בפעם האחרונה נגד ננה יוסליאני בתלאווי, בשנת 1988.^[1]^[2]^[3]

באליפות העולם שהתקיימה במנילה בשנת 1991, ניצחה הסינית הצעירה שיה ג'ון.^[1]^[2]^[3]

בתקופה זו התגלו שלוש האחיות פולגאר: סוזן, סופיה ויהודית כשחקניות דומיננטיות. עם זאת הן נטו להתחרות בטורנירים פתוחים, תוך הימנעות מאליפות הנשים.

סוזן פולגאר שינתה בסופו של דבר את מדיניותה. היא זכתה בטורניר המועמדות בשנת 1992, שהתקיים בשאנגחאי. בגמר, לאחר שתי תחרויות בהן פולגאר הגיעה לשוויון עם יוסליאני, נעשתה הגרלה, בה זכתה יוסליאני. לאחר מכן, היא נוצחה באופן מוחץ על ידי שיה ג'ון (8½ – 2½) באליפות במונקו, בשנת 1993.^[1]^[2]^[3]

בטורניר המועמדות שלאחר מכן, בשנת 1996, בספרד, ניצחה פולגאר בקלות את צ'יבורדנאידזה (5½ – 1½) ולאחר מכן ניצחה בהכרעה את שיה ג'ון (8½ – 4½) והפכה לאלופת העולם לנשים.^[1]^[2]^[3]

ב-1997, ניצחה בטורניר המועמדות אליסה גליאמובה הרוסית את שיה ג'ון הסינית ראשונה ושנייה, אך גליאמובה סירבה לשחק את משחק הגמר בסין. לבסוף, התחרתה שיה ג'ון בגמר במקום גליאמובה.^[1]

עם זאת, כאשר כל העיכובים הללו נפתרו, ילדה פולגאר את בנה הבכור. היא ביקשה לדחות את המשחק, אך סורבה. בסופו של דבר, האליפות התקיימה בין גליאמובה לשיה בסין. ג'ון ניצחה עם חמישה ניצחונות, שלושה הפסדים ושבע תוצאות תיקו.^[1]^[2]^[3]

בשנת 2000, ניצחה שיה בגמר בנוקאאוט. בשנת 2001, הובסה שיה ג'ון על ידי ג'ו צ'ן.^[1]^[2]^[3]

בשנת 2004, זכתה אנטואנטה סטפנובה בתואר אלופת העולם, לאחר שג'ו צ'ן, כמו פולגאר חמש שנים לפני כן, פרשה מהתחרות עקב היריון.

בשנת 2006 חזר התואר לסין. האלופה החדשה הייתה שו יוחווה, שהתחרתה תוך כדי היריון.^[2]^[3]

בשנת 2008, התואר הגיע לאלכסנדרה קוסטניוק, שניצחה (2½ – 1½) בגמר את ילדת הפלא הסינית חואו ייפאן, אז בת 14.^[2]^[3]

בשנת 2010, חזר התואר לסין שוב. חואו ייפאן, סגנית האלופה באליפות הקודמת, הפכה לאלופת העולם בגיל 16, אלופת העולם הצעירה ביותר אי פעם.^[2]^[3]

בשנת 2010, השתנה פורמט האליפות. בשנת 2011, באליפות התחרו האלופה חואו ייפאן והזוכה בסבב הגרנד פרי בשחמט לנשים. מאחר שחואו ייפאן זכתה גם בגראנד פרי, המתמודדת שלה הייתה מקום שני בגרנד פרי, האמפי קונרו. באליפות, שהתקיימה בטירנה, בירת אלבניה, ניצחה חואו ייפאן.^[2]^[3]

חואו ייפאן הודחה בסבב השני באליפות העולם בשחמט לנשים לשנת 2012, שנערכה בחנטי-מנסיסק. אנה אושנינה ניצחה בגמר מול אנטואנטה סטפנובה עם שלוש וחצי נקודות, לעומת שתים וחצי של יריבתה.^[2]^[3]

אליפות העולם בשחמט לנשים לשנת 2013 הייתה תחרות בת 10 משחקים בין האלופה אנה אושנינה לבין חואו ייפאן, שזכתה בגרנד פרי נשים 2011–2012. חואו ייפאן ניצחה בתחרות וזכתה בתואר אלופת העולם מחדש.^[2]^[3]

לאחר שהו סירבה להתחרות באליפות העולם בשנת 2015, זכתה בתואר מריה מוזיצ'וק, שניצחה בגמר את נטליה פוגונינה.^[2]^[3]

בשנת 2016, ניצחה הו שוב בגמר וקיבלה את תואר אלופת העולם, לאחר שנלקח ממנה 3 פעמים. בשנה שלאחר מכן, ניצחה טאן ג'ונגיי וזכתה בתואר אלופת העולם. טאן איבדה את התואר כשהפסידה לג'ו ונג'ון (הו לא השתתפה) בשנת 2018.^[2]^[3]

לאחר האליפות לשנת 2018, הודיע נשיא פיד"ה החדש, ארקדי דבורקוביץ', שהפורמט ישתנה בחזרה למשחקים בלבד. לדבריו, האלופים השונים שהמערכת השנתית יצרה מכפישים את תואר האליפות בכללותו. אלכסנדרה גוריאצ'קינה זכתה בטורניר המועמדים, שנערך ביוני 2019, אך הפסידה לג'ו ונג'ון. גם בשנת 2020, הפסידה גוריאצ'קינה לג'ון ון ג'ון.^[2]^[3]