פתיחת התפריט הראשי

אֱלִיפֶלֶט הוא שיר שכתב נתן אלתרמן והלחין סשה ארגוב. הוא בוצע לראשונה ב-1959 בידי להקת גייסות השריון, חודש על ידי זמרים רבים והפך לאחד משירי הזיכרון הידועים ביותר וחלק מהקלאסיקה הישראלית. באופן חריג עבור שירי זיכרון ישראליים, הדמות המרכזית שקורותיה מסופרים בשיר היא דמות של אנטי גיבור[1][2].

תוכן עניינים

כתיבה, הלחנה וביצוע השירעריכה

"אליפלט" נוצר כעשר שנים לאחר מלחמת העצמאות, מתוך מודעות לציוויי הגבורה של שירת תש"ח ומתוך התכתבות איתה. זהו השיר היחיד שכתב אלתרמן ללהקה צבאית, שהיה שונה מאוד משירי הגבורה שזימרו הלהקות הצבאיות וממרבית שירי הזיכרון שנכתבו בארץ[1][2]. אלתרמן הקדיש את השיר לבתו, תרצה אתר, שהייתה אז חברה בלהקת גייסות השריון, והיא ביצעה אותו לראשונה במסגרת הלהקה. הוא מוכר גם בביצוע להקת התרנגולים משנת 1961, בביצועו של אריק איינשטיין מהאלבום "תוצרת הארץ" מ-1985 ובביצועו של ברי סחרוף מהאלבום האקוסטי ב-2003. השיר מוּשר במיוחד ביום הזיכרון לחללי צה"ל.

סשה ארגוב הִלחין את השיר בצליל נוגה ומינורי, שנועד להעביר את הנרטיב של אליפלט. כך למשל הבליט את המלים "כי סביב ככינור וחליל/ מנגינה מאירה מצלצלת" כרצ'יטטיב, באמצעות פראזה מלודית שעולה בסולם כמנגינת חליל, ונתן לה בכך מעמד הנבדל משאר השיר, על מנת לתאר את רוחו של הגיבור[1].

ניתוח השירעריכה

רעיונות מרכזייםעריכה

נתן אלתרמן היה בקיא היטב במבנה ובאופיין של הבלדות העתיקות. בעקבות כך, ניתן למצוא בשיר מאפיינים רבים של הבלדה. השיר מתחיל בשיחה בין הדובר לקהל. מתחילת השיר חש הקורא כי זוהי בעצם מעשייה או אגדה עתיקה.

הבלדות העתיקות עסקו לרוב בגיבורים שעשו מעשי גבורה על-אנושיים, ולאחר זמן מועט של קריאה, ניתן להבין כי אליפלט הוא איננו גיבור, אלא אנטי-גיבור.

אליפלט מתואר כילד חסר מזל, אשר מתואר בידי שכניו כי ילד שאיננו נורמטיבי. "כשגוזלים ממנו צעצוע", איננו מתעצבן, ונותר מחויך ומבולבל.

אף על פי שאליפלט מתואר היטב בידי מכריו, הוריו של אליפלט למעשה חסרים בשיר. כנראה שאלתרמן גרם להיעדרות הוריו של אליפלט כדי ליצור תחושת הזדהות גדולה יותר עמו.

אליפלט נשאר בדמות הילד המנותק שלא מבין את המתרחש סביבו במשך כל השיר.

הוא עובר מהילדות היישר לשדה הקרב, שם הוא מרגיש צורך לעזור במערכה, על אף היותו יודע כי תהייה זו משימה קשה.

בסופו של דבר, חוזר הוא לחבריו ומתמוטט בעודו מחייך.

סופו של השיר הוא מפתיע, מפני שאלתרמן מתאר את השיר כשיר חסר סוף והתחלה, ושמותו של אליפלט הוא לא הדבר המרכזי בסיפור.

מכאן נשאלת שאלת הרעיון המרכזי למחבר: מדוע עברנו את המסע עם אליפלט, שכן סופו שלו הוא לא הדבר המרכזי בשיר?

המחבר יוצר ביצירה הזו גיבור מסוג חדש - האנטי גיבור, שכן הוא אינו לוחם אמיץ, ולא מבין את ההשלכות הסופיות של מעשיו, אך לבסוף מחליט לעשות את המעשה האמיץ ביותר, ומקריב את חייו בשביל חבריו.[3]

הגמול האלוהי שניתן לאליפלט באמצעות המלאך גבריאל, המדבר אל המת כבן משפחה יהודי קרוב, "במרום לנו יש ממך נחת", הוא סיום דתי רציני לחלוטין: האלוהות היא היחידה המבינה נכונה את תמהוניותיו של הגיבור. זו תמהונות אלוהית. זהו סיום מרטירולוגי, ארכאיסטי מאוד, והוא עשוי בנוסח המרטירולוגיה הנוצרית, על דמות המלאך היורד משמיים ונוטל אליו את הקדוש המעונה.[4]

חלקי השירעריכה

החלק הראשון של השיר (שלושת הבתים הראשונים) מתאר את אליפלט כילד, ובא כהקבלה או כהקדמה לחלק השני של השיר (ארבעת הבתים הבאים), המתאר אותו כחייל.

חלק ראשון: אליפלט כילדעריכה

אליפלט

נזמר נא את שיר אליפלט
וְנגידה כולנו בקול:
כאשר עוד היה הוא רק ילד,
כבר היה הוא ביש גדא גדול.
בו שכנים וּשכנות דיברו דופי
ואמרו שום דבר לא יועיל -
אליפלט הוא ילד בלי אופי,
אין לו אופי אפילו במיל.

הבית הראשון

חלק זה מתאר את הילד אליפלט. השיר נפתח בשורה "נזמר נא את שיר אליפלט" כלומר, אנשים שרים על אליפלט ממרחק הזמן ומתארים אותו בתחילה כילד תם. הוא מתואר כילד תמים שכל הווייתו היא נתינה ושאינו יודע להתגונן מפני גזילה או שאינו מבין שמנצלים את תמימותו ("אם גוזלים מידיו צעצוע, הוא נשאר מבולבל ומחייך" בבית השני)[5].

הסביבה החברתית אומרת שלאליפלט אין אופי כלל, אך הקורא מבין שאין זה נכון: טבועות באליפלט תכונות כמו פשטות ויושר, שהן בעלות עוצמה דווקא בגלל שאינו שואל "מדוע ולמה" ודווקא בגלל הנאיביות שבו. נקודת המוצא של השיר היא - "נזמר נא". יש המציינים שאלתרמן הביא כאן ביקורת על דחייה חברתית: אנחנו כחברה הסתכלנו על אליפלט מילדותו בשמץ זלזול ורחמים, גזלנו מידיו צעצועים, הצקנו לו קצת, השארנו אותו בשולי החברה, ולאחר שמת זימרנו עליו, אבל לא ניסינו להבין את נקודת מבטו או להזדהות עמו. כנראה שהאנשים בסביבתו של אליפלט חסרו את הפשטות והיושר שלו ודבר זה גרם להם להיות חסרי מנוחה וחסרי מענה, מה שהניע אותם לזמר את שירו. חלק זה של השיר מראה לדעת אותם חוקרים, את חוסר הכבוד של החברה והתייחסותה האיוולת לחריגים שבתוכה, ה"אליפלטים", מה שמראה על העקמומיות שלה וחוסר רצונה לראות את ערוותה שלה[6][7].

השם "אליפלט", שמוזכר בתנ"ך כאחד מבניו של דוד המלך[8], נחשב בימינו כשם גלותי ולא שם ישראלי-"צברי" טיפוסי. בדומה לשמות כמו "ירחמיאל" ששימשו ביידיש כשמות נרדפים ל"שלימזל", שימש השם "אליפלט" בספרות העברית לתיאורו של אביון וביש-גדא, כדוגמת אליפלט העגלון, גיבור שירו של יל"ג[9].

חלק שני: אליפלט החיילעריכה

בתים 4-8 של השיר מתארים את אליפלט החייל.

בליל קרב ברעום אש מזנקת,
בין אנשי הפלוגה קול עבר:
העמדה הקדמית מנותקת,
מלאי תחמושת אזל בה מכבר.
אז הרגיש אליפלט כאילו
הוא מוכרח את המלאי לחדש,
וכיוון שאין אופי במיל לו,
הוא זחל כך ישר מול האש.

הבית הרביעי

התום המוחלט של הילד אליפלט הופך בקרב לגבורה עילאית, שברצונו לחדש את האספקה "הוא זחל כך ישר מול האש". מעשה זה זוכה בסיומו של השיר לגמול אלוהי – המלאך גבריאל יורד משמים ואומר לו ש"במרום לנו יש ממך נחת".

חוקר הספרות אריאל הירשפלד מצא אנלוגיה בין דמות ה"ביש גדא" בחלק הראשון של השיר, לבין סיפור גבורה קלאסי של הקרבה בחלקו השני. כך למשל, השורות "כשגוזלים מידיו צעצוע, הוא נשאר מבולבל ומחייך" מקבילות בצליל וביחס ל"ובשובו מהומם ופצוע, התמוטט הוא, כרע וחייך". הקבלה זו, בין דמות הגיבור הישראלי הראוי לבין דמות התימהוני, מערערת לדעתו של הירשפלד על אתוס הגבורה הישראלי של לוחמי תש"ח: "אליפלט הופך סמל לחייל המת. החייל המת באשר הוא, הוא ילד תם ש'אין לו אופי אפילו במיל', המוותר על חייו בתום גמור.. פתאום 'אליפלט' אינו שיר על תימהוני אחד, אלא על החייל הישראלי כתם גמור שהכלל מנצל את תומו. הוא שיר המערער על אתוס הגבורה הישראלי ומאיר אותו באור מר ומזעזע"[5][2]. גם סיום השיר עם ירידת המלאך גבריאל אל אליפלט, באה לדעתו כנגד תפיסת המוות של דור תש"ח, שראה במוות סוף מוחלט של חיי האדם.

דעה הפוכה מביאה חוקרת הספרות זיוה שמיר. "אליפלט", נכתב לדעתה כשיר הודיה לנערים שהקריבו את חייהם במאבק על עצמאות המדינה, ולא ככתב אישום על החברה ועל אתוס הגבורה. אלתרמן לטענתה, ענה בשיר זה למקטרגיו הצעירים של אותה תקופה שהאשימו אותו בקולקטיביות יתר, שתיאר יותר מדי את ה"אנחנו" על חשבון ה"אני". הוא לא תיאר כאן דמות נלעגת ומגוחכת, אלא סיפר סיפור עצוב על פרט אחד מתוך הקולקטיב, דמות של אנטי-גיבור עם השם הגלותי אליפלט, שביצע, מיוזמתו, מעשה גבורה כשמסר את חייו כדי להגן על חבריו בעת הקרב. לדבריה, "אלתרמן עומד נפעם מול נכונותו של היהודי החדש, בנם של 'חֶנונִים מוּאָרִים בִּנְגוֹהוֹת הַמַּטְבעֵ' .. לגלות מסירות אין -קץ, לסכן את עצמו, ואפילו להשליך את נפשו מנגד, למען רֵעיו ולמען עתיד עמו. יחד עם זאת, הוא דומע על החיים הצעירים הנגדעים בשדה הקרב, ותוהה בינו לבינו אם הקרבן התמים הזה מחויב המציאות"[9]. עוד היא טוענת, כי אליפלט הוא מעין סמל ומשל לעם ישראל כולו, שהופך מאנטי-גיבור יהודי גלותי ודחוי, שאף אחד לא האמין בו ושספג השמצות מכל עבר, ליהודי חדש הבא ללחום על עצמאותו.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 יוסי חרסונסקי, אליפלט, שירים ישראלים – הגדולים ביותר באתר "חרסונסקי מיוסיק"
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 אריאל הירשפלד, "חיוכו של אליפלט", "פנים- רבעון לתרבות חברה וחינוך", גיליון 17, יוני 2001
  3. ^ דויד פרץ, אליפלט, תרבות.il
  4. ^ אריאל הירשפלד, חיוכו של אליפלט
  5. ^ 5.0 5.1 אריאל הירשפלד, שיר פצע, באתר "הארץ", 25 באפריל 2007
  6. ^ "איזה ילד אתה, אליפלט?" בבלוג של ברוך מרחיב גד, 22 במרץ 2012
  7. ^ ירדן ניר-בוכבינדר, אין לו אופי אפילו במיל, באתר "האייל הקורא", 13 בדצמבר 2003
  8. ^ ספר שמואל ב', פרק ה', פסוק ט"ז
  9. ^ 9.0 9.1 זיוה שמיר, "הלך ומלך, אלתרמן – בוהמיין ומשורר לאומי", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010 (הפרק הרביעי של הספר)