אלכסנדר זמלינסקי

אלכסנדר פון זֶמְלינסקי (בגרמנית: Alexander von Zemlinsky;‏ 14 באוקטובר 1871, וינה – 15 במרץ 1942, לרצ'מונט, מדינת ניו יורק) היה מלחין, מנצח ומורה יהודי-אוסטרי.

אלכסנדר זמלינסקי
Alexander von Zemlinsky

לידה	14 באוקטובר 1871 וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	15 במרץ 1942 (בגיל 70) לארצ'מונט, ארצות הברית
שם במה	Al Roberts
מקום קבורה	בית הקברות המרכזי בווינה
מוקד פעילות	האימפריה האוסטרו-הונגרית
מקום לימודים	האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה
סוגה	אופרה, סימפוניה
שפה מועדפת	גרמנית
בן או בת זוג	Louise Zemlinsky
חתימה

ביוגרפיה

ילדות ונעורים

זמלינסקי נולד בווינה ולמד נגינה בפסנתר מגיל צעיר. הוא ניגן בעוגב בבית הכנסת שלו בחגים, והתקבל לקונסרבטוריון בווינה בשנת 1894. הוא למד שם פסנתר אצל אנטון דור (Door), וזכה בפרס הפסנתר של בית הספר בשנת 1890. הוא קיבל גם שיעורי קומפוזיציה, והחל להלחין.

זמלינסקי פגש בכמה הזדמנויות את יוהנס ברהמס, שבמסגרת פעולותיו לעודד את זמלינסקי, המליץ על שלישיית הקלרינט שלו (1896) לפני חברת ההוצאה לאור זימרוק. זמלינסקי פגש גם את שנברג, כשזה הצטרף אל ה"פוליהימניה", תזמורת שהקים זמלינסקי בשנת 1895, כצ'לן. השניים היו לחברים קרובים ובהמשך פיתחו הערצה הדדית. זמלינסקי נתן לשנברג שיעורי קונטרפונקט והיה בכך למורה המוזיקה הרשמי היחיד שהיה לשנברג מעודו. בהמשך ילמד גם את אריך וולפגנג קורנגולד ואת מנצח המקהלות איתן לוסטיג, לשעבר אוטו, שעלה בהמשך לישראל.

בשנת 1897 התקיים ביצוע הבכורה של הסימפוניה השנייה (למעשה השלישית שכתב, ולפעמים ניתן לה מספר זה) בווינה, ונחל הצלחה. למוניטין שלו כמלחין ניתן עידוד נוסף כאשר גוסטב מאהלר ניצח על ביצוע הבכורה של האופרה שלו, "Es war einmal" ("היה היה") באופרת החצר בשנת 1900. בשנת 1899 התמנה זמלינסקי לקאפלמייסטר בתיאטרון קרל בווינה.

בישראל יצירותיו בוצעו לראשונה על ידי התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון.

אלמה מאהלר והמשך הקריירה

בשנת 1900 פגש זמלינסקי את אלמה שינדלר (שתהיה לאלמה מאהלר) והתאהב בה. הוא עזר לה בעבודה על כמה מן השירים שכתבה. האהבה הייתה הדדית, אם כי אלמה התנסתה בלחץ רב מצד חברים קרובים ובני משפחה לשים קץ לקשר; מה שהטריד אותם בעיקר היה היעדרו של שם בינלאומי משמעותי ומה שנראה לחלקם כהופעה חיצונית דוחה. בסופו של דבר נכנעה אלמה ללחץ וניתקה את יחסיה עם זמלינסקי. היא פגשה את גוסטב מאהלר בשנת 1901, ולאחר ששכנעה את עצמה שהיא אוהבת אותו, נישאה לו במרץ של השנה שאחריה. זמלינסקי נשא לאישה את אידה גוטמן, בשנת 1907, אך הנישואים היו אומללים וזמלינסקי ניהל פרשיות אהבים רבות. לאחר מותה של אידה בשנת 1928, נישא זמלינסקי ב-4 בינואר 1930 ללואיז זאקסל, אישה צעירה ממנו בעשרים ותשע שנים, שלמדה אצלו שירה מאז 1914. אלה היו יחסים מאושרים הרבה יותר, שנמשכו עד מותו של זמלינסקי.

בשנת 1906 התמנה זמלינסקי לקאפלמייסטר ראשון של הפולקסאופר של וינה, ומשם עבר לעבוד ב"דויטשה לאנדסתיאטר" בפראג, משנת 1911 עד 1927; שם ניצח בביצוע בכורה על "ציפייה" (Erwartung) של שנברג, בשנת 1924. אחר כך עבר זמלינסקי לברלין, שם לימד ועבד אצל אוטו קלמפרר בניצוח על הקרולאופר. עם עליית הנאצים לשלטון נמלט לווינה בשנת 1933. בווינה לא עבד בשום משרה רשמית, אלא התרכז בהלחנה ובהופעה מזדמנת כמנצח אורח. בשנת 1938 עבר לארצות הברית והשתקע בניו יורק. הוא מעולם לא למד אנגלית, וכאשר התערערה בריאותו עקב שורה של התקפי שבץ, הפסיק להלחין. הוא מת בלארצ'מונט שבניו יורק מדלקת ריאות.

יצירתו

יצירתו הנודעת ביותר של זמלינסקי היא כנראה "הסימפוניה הלירית" (1923) – יצירה בת שבעה פרקים לתזמורת וסולני סופרן ובריטון, על פי שירים מאת המשורר הבנגלי רבינדרנאת טאגור (בתרגום לגרמנית). זמלינסקי השווה את יצירתו זו, במכתב למו"ל שלו, ל"שיר על הארץ" של מאהלר. היצירה נתנה השראה ל"סוויטה הלירית" של אלבן ברג, המצטטת ממנה ומוקדשת לזמלינסקי.

יצירות אחרות לתזמורת הן הפואמה הסימפונית "בת הים" (Die Seejungfrau), שביצוע הבכורה שלה היה באותו קונצרט עם "פליאס ומליסנדה" של שנברג (בווינה, 1905) וסינפונייטה מאוחרת בת שלושה פרקים (1934), יצירה שזכתה להתפעלותו של שנברג, בסגנון דומה לזה של היצירות הסימפוניות שחיברו פאול הינדמית, קורט וייל ודמיטרי שוסטקוביץ' באותה תקופה). עוד חיבר מוזיקה קאמרית, מתוכה ראויות לציון ארבע רביעיות מיתרים, וסדרת אופרות, ביניהן "טרגדיה פלורנטינית" (Eine Florentinische Tragödie,‏ 1915-16), על פי אוסקר ויילד, והבלט "ניצחון הזמן" (Der Triumph der Zeit,‏ 1901).

השפעתו של ברהמס ניכרת ביצירותיו המוקדמות של זמלינסקי (אלה שהמריצו עידוד מצד ברהמס עצמו), בעוד שיצירותיו המאוחרות יותר אימצו הרמוניות מורחבות מן הסוג שהיה נהוג בשימוש אצל וגנר, ושגם השפעת מאהלר ניכרה בהן. בניגוד לידידו שנברג, הוא מעולם לא כתב מוזיקה אטונאלית, ומעולם לא השתמש בטכניקת שנים-עשר הטונים.

כמנצח, זכה זמלינסקי להערכת מלחינים כמו וייל וסטרווינסקי, הן על ביצועי מוצרט והן על אלה של מוזיקה חדשה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר זמלינסקי בוויקישיתוף

• אלכסנדר זמלינסקי, באתר ספוטיפיי
• אלכסנדר זמלינסקי, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
• אלכסנדר זמלינסקי, באתר AllMusic (באנגלית)
• אלכסנדר זמלינסקי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אלכסנדר זמלינסקי, באתר Discogs (באנגלית)
• אלכסנדר זמלינסקי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אלכסנדר זמלינסקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אלכסנדר סימלינסקי (1871-1942), דף שער בספרייה הלאומית