אלן ויינשטיין

היסטוריון אמריקאי
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: שגיאות תרגום, שגיאות עובדתיות שמקורן בתרגום מכונה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אלן ויינשטייןאנגלית: Allen Weinstein;‏ 1 בספטמבר 193718 ביוני 2015) היה היסטוריון אמריקאי, מחנך, ופקיד פדרלי ששירת במספר תפקידים. ב-1983, תחת ממשל רייגן, נמנה עם מייסדי הקרן הלאומית לדמוקרטיה. היה הגנז הראשי של ארצות הברית, מ-16 בפברואר 2005 עד התפטרותו ב-19 בדצמבר 2008. לאחר התפטרותו, חזר לקרן הבינלאומית למערכות בחירות כאסטרטג בכיר, והיה חבר סגל אורח באוניברסיטת מרילנד.

אלן ויינשטיין
Allen Weinstein
Allen Weinstein portrait.jpg
לידה 1 בספטמבר 1937
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 ביוני 2015 (בגיל 77)
ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
עיסוק אסטרטג בכיר לקרן הבין-לאומית למערכות בחירות
פרופסור וארכיוניסט לשעבר של ארצות הברית
בת זוג דיאן גילברט סיפולט (גרושה)
אדריאן דומינגז
צאצאים דוד וינשטיין
אנדרו וינשטיין
אלכס קונטנט (בן חורג)
פרסים והוקרה מדליית השלום של האו"ם (1986)
מדליית כסף של מועצת אירופה (1990, 1996)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חיים אישייםעריכה

ויינשטיין נולד בניו יורק בשנת 1937 לשמואל ויינשטיין ולשרה פופקוב, מהגרים יהודיים מרוסיה, הצעיר מבין שלושה ילדים. להוריו היו כמה מעדניות ברובע הברונקס ובקווינס. הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון דוויט קלינטון ובסיטי קולג' של ניו יורק, ולאחר מכן קיבל דוקטורט בלימודים אמריקאיים מאוניברסיטת ייל.

קריירהעריכה

פרופסור ועורךעריכה

הוא לימד במכללת סמית בין השנים 1966–1981. בשנת 1981, שירת במערכת העריכה של "וושינגטון פוסט" והיה עורך בכיר של הרבעון בוושינגטון עד 1983. בין השנים 1981–1984 עבר לאוניברסיטת ג'ורג'טאון, שם הוא היה פרופסור בשנת 1982 הוא היה חבר המשלחת האמריקאית לוועידה העולמית של אונסק"ו למדיניות תרבותית, ובשנת 1983 הוא שירת במשלחת האמריקאית לתוכנית הבינלאומית לפיתוח תקשורת של אונסק"ו. בשנים 1984 עד 1989 היה פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת בוסטון בשנת 2009, לאחר שהתפטר מתפקיד הארכיוניסט של ארצות הברית, הוא לימד היסטוריה באוניברסיטת מרילנד.

בשנות ה-70 של המאה ה-20 אלן ויינשטיין חקר פרשת אלג'ר היס ובסופו של דבר פרסם ספר על הנושא. בספר הוא ציין שבתחילה הוא האמין בכך שאלג'ר היס לא היה מרגל סובייטי, אך ככל שהעמיק בנושא השתכנע באשמתו ושינה את הדעה. הספר שפורסם גרר טענות שונות, אך חלק מהחוקרים לרבות דניאל אהרן תמכו במסקנות של ויינשטיין.

בחירות בינלאומיותעריכה

בשנת 1985 ייסד וינשטיין את המרכז לדמוקרטיה, שם כיהן כנשיא עד אשר התמזג הארגון עם הקרן הבין-לאומית למערכות הבחירות (IFES) ב-2003. לבקשת הסנאטורים של ועדת החוץ קלייבורן פל וריצ'רד לוגר של הסנאט, המרכז לדמוקרטיה ארגנה קבוצה דו-מפלגתית של עורכי דין בבחירות שתפקידה לפקח על ההכנות לקראת הבחירות בפברואר 1986 בפיליפינים. לבקשתו של רונלד רייגן חזר ויינשטיין לפיליפינים כדי להמשיך לפקח על הליכי הבחירות. המרכז גיבש את הדו"ח הרשמי של משלחת המשקיפים האמריקנית, והמשיך לעבוד עם ממשלתו של הנשיא אקינו בנושאי הליכי הבחירות. בעת נשיאותו הוא ניהל את משימות התצפית של הארגון בפני אל סלבדור (1991), ניקרגואה (1989-1989, 1996), פנמה (1988-89) ורוסיה (1991, 1996, 2000). לאחר שהארגונים התמזגו, נשאר וינשטיין בצוות של "IFES" כיועץ הבכיר שלהם עד שנבחר כארכיביסט של ארצות הברית. הוא חזר ל-"IFES" בשנת 2009.

תפקידים במועצת המנהלים והייעוץעריכה

ב-1985 היה ויינשטיין חבר מייסד של מועצת המנהלים של מכון השלום של ארצות הברית ויו"ר ועדת החינוך וההכשרה שלו, שהוא דירקטור עד 2001, וכעת מכהן במועצה המייעצת של היושב ראש. מ־1989 עד 2001 היה קצין מייסד של המכון הבינלאומי לדמוקרטיה של שטרסבורג. בין השנים 1995 ל-2003 הוא ניהל את חבר השופטים בפרס הספרות הבינלאומי השנתי של אימפ"ק דבלין. כיהן במועצה המייעצת של בית הספר לעניינים ציבוריים של אוניברסיטת טקסס-אוסטין (LBJ). בשנים 1993 ל-1998 היה יו"ר המועצה המייעצת של ספריית הנשיאות של וודרו וילסון והיה יו"ר "גלובל פאנל" השנתי בהולנד. בשנים 1982–1991 הוא היה חבר במועצה המייעצת של אגף מדיניות החוץ.

מותועריכה

וינשטיין מת מדלקת ריאות ב-18 ביוני 2015, בגיל 77, בבית אבות בגיתרסבורג מרילנד, לאחר שסבל ממחלת פרקינסון.

הטענות על תקיפה מיניתעריכה

ב-2018 התברר כי התפטרותו של ויינשטיין מן הארכיון הלאומי נכפתה עליו. חקירה של משרד המפקח הכללי קבלה כמהימנות תלונות של שש נשים על הטרדה מינית ותקיפה מינית בשנים 2005–2007. ויינשטיין התגונן בטענה שהתרופה שנטל נגד מחלת פרקינסון גרמה לכך. למרות התנגדות של משרד היועץ המשפטי של הבית הלבן, הוא הסכים בסופו של דבר להתפטר, אבל הסיבה לא נחשפה לציבור עד הגשת בקשות לפי חוק חופש המידע בשנים 2017–2018. על פי מקורות אנונימיים שצוטטו במאמר ב"דיילי ביסט", במהלך כהונתו של ויינשטיין כפרופסור באוניברסיטת מרילנד, ב-2010, נטען שהוא תקף מינית סטודנטית לתואר מתקדם. הסיבה האמיתית לעזיבתו, שבועיים מאוחר יותר, הייתה פיטורים בעקבות התלונה, ולא מנסיבות רפואיות.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אלן ויינשטיין בוויקישיתוף