פתיחת התפריט הראשי

אלן ויליס (14 בדצמבר 1941 - 9 בנובמבר 2006) הייתה עיתונאית, פובליציסטית, מבקרת מוזיקה ופעילה פמיניסטית.

אלן ויליס
Ellen willis.png
לידה 14 בדצמבר 1941
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 בנובמבר 2006 (בגיל 64)
קווינס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה קולג' ברנרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע עיתונאית, מסאית, מבקרת מוזיקה, פמיניסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג Stanley Aronowitz עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

ויליס נולדה במנהטן למשפחה ממוצא יהודי. בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 עבדה כמבקרת המוזיקה של כתבי העת הניו יורקר ורולינג סטון.

בשנת 1969 הייתה בין מיסדי רדסטוקינגס, קבוצה פמיניסטית רדיקלית מניו יורק.[1] אחת הפעולות המוקדמות של הקבוצה הייתה ב-13 בפברואר 1969, כאשר חברותיה פרצו לאולם בעת שימוע חקיקה בוועדה לבריאות הציבור של מדינת ניו יורק, אשר שקלה רפורמה בחוק ההפלות. הן התנגדו לעצם קיום הדיון, ושאלו: "למה 14 גברים ורק אישה אחת ברשימת הדוברים—וזו נזירה?" יו"ר הוועדה השיב כי אלה הם מומחים לנושא, מה שעוד יותר הרגיז את נשות רדסטוקינגס, אשר עמדתן הייתה שאין מומחים טובים יותר בנושא הפלות מאשר נשים, ושצריך לבטל את חוקי ההפלות, לא לעשות בהם רפורמה.[2] בתחילת שנות ה-1970, רדסטוקינגס היו ידועות בשל אירועי "speakouts", וכן בשל אירועי "בזק" (zap), שהיו אירועי פעולה ישירה, וכן תיאטרון רחוב בנושא של הזכות להפלה.

בשנת 1977 גרה בירושלים ולמדה בישיבת אש התורה, לשם הגיעה בעקבות אחיה מייק ויליס. מייק ביקר בירושלים ב-1975, פגש את אנשי אש התורה בעת סיור בכותל והם שיכנעו אותו לחזור בתשובה. ויליס רצתה לברר מה שיכנע בחור ליברלי שהחזיק בדעות דומות לשלה לשנות את אורך חייו בצורה כה קיצונית, "אם יש אמת אחת אולי הוא מצא אותה". לאחר שלא השתכנעה לחזור בתשובה חזרה ויליס לניו יורק, וכתבה מאמר ברולינג סטון וספר (שתורגם לעברית בשם "עימות בירושלים: דו"ח אישי") על החוויה שעברה. מסקנתה הייתה שאנשי אש התורה הם "מיסיונרים יהודים" המנהלים כת המפעילה טכניקות שונות של מניפולציה רגשית, כדי לגייס אנשים לשורותיה.[3][4]

בשנות ה-80, הקימה קבוצה בשם No More Nice Girls שפעלה למען הזכות להפלות.

השקפות ודעותעריכה

ויליס הייתה אחת הראשונות שהקימו זעקה נגד הפמיניסטיות האנטי-פורנוגרפיה בשל מה שהיא ראתה כפוריטניזם, סמכותנות מינית, ואיום על חופש הביטוי. המסה שכתבה ב-1981 בשם Lust Horizons: Is the Women's Movement Pro-Sex? (אופק התשוקה: האם תנועת הנשים היא פרו-סקס?) הוא המקור של המונח "פמיניזם פרו-סקס".[5] הפמיניסטיות שהתנגדו לזרם האנטי-פורנוגרפיה קידמו את הרעיון שסקס הוא מקור הנאה לנשים, והחשיבו את המאמצים של תנועת האנטי-הפורנוגרפיה כעומדים בקנה אחד עם המלחמה של הימין הפוליטי השמרני בסקס ומיניות.[6][7]

״חיים ללא עונג - ללא ספונטניות ומשחקיות, מיניות וחושניות, אסתטיקה, הפתעה, התרגשות, אקסטזה - הם סוג של מוות״

[8]

חיים אישייםעריכה

הייתה נשואה לפרופסור סטנלי אהרונוביץ, מרצה לסוציולגיה באוניברסיטת ניו יורק. להם בת אחת נונה ויליס-אהרונוביץ.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Anon., About, Redstockings.org.
  2. ^ "Women Break Up Abortion Hearing". New York Times. 14 בפברואר 1969. עמ' 42. 
  3. ^ יצחק ינאי, חולשה שהיא גבורה, מעריב, 21 במרץ 1979
  4. ^ אלן וויליס, עימות בירושלים: דו״ח אישי, שורשים, 1979. (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים"  )
  5. ^ Ellen Willis, Lust Horizons: The 'Voice' and the women's movement, Village Voice 50th Anniversary Issue, 2007.
  6. ^ Johnson, Meri Lisa (2007). Third Wave Feminism and Television. I.B. Taurus. עמ' 70. ISBN 1845112466. 
  7. ^ ענת באלינטהחיפוש אחר האמת העירומה, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2002
  8. ^ נטע אלכסנדר, הסדרה שמוכיחה שגם לאקדמאים יש ליבידו, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2016