אלסנדרו פאבוליני

ערך שניתן לשפר את מקורותיו
בערך זה יש מקורות, אבל ניתן וכדאי לשפר את המקורות שכבר קיימים בו.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אלסנדרו פאבוליניאיטלקית: Alessandro Pavolini; ‏27 בספטמבר 190328 באפריל 1945) היה עיתונאי, פוליטיקאי ואיש ציבור איטלקי, מזכיר המפלגה הפשיסטית באיטליה בתקופת הרפובליקה של סאלו.

אלסנדרו פאבוליני
Alessandro Pavolini
Pavolini.jpg
לידה 27 בספטמבר 1903
פירנצה, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 28 באפריל 1945 (בגיל 41)
איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הראשי של מילאנו עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת פירנצה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הפשיסטית הלאומית, המפלגה הרפובליקנית פשיסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
חבר בית הנבחרים של ממלכת איטליה
28 באפריל 1934 – 2 במרץ 1939
(4 שנים ו־44 שבועות)
פרסים והוקרה
  • מסדר העיט הגרמני
  • מדליית כסף על הצטיינות צבאית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קריירה מוקדמתעריכה

פאבוליני נולד בפירנצה, בנו של פאולו אמיליו פאבוליני מומחה ידוע לשפת הסנסקריט ושאר שפות אינדו אירופיות. הוא סיים בהצטיינות לימודי משפטים באוניברסיטת פירנצה, ולימודי מדע המדינה באוניברסיטת לה ספיאנצה ברומא, כאשר את שני התארים למד במקביל, כשהוא נוסע הלוך ושוב בין הערים.

לאחר שהצטרף לתנועתו של בניטו מוסוליני בפירנצה, לקח חלק בפעילות המיליציה הפאשיסטית החולצות השחורות. במהלך המצעד על רומא, ב-1922, שנועד ללחוץ על המלך ויטוריו אמנואלה השלישי למנות את מוסוליני לראש הממשלה, הוביל פאבוליני כיתת צועדים. לאחר עליית הפאשיזם קיבל פאבוליני משימות בתחום התרבות, וכתב לעיתונים פאשיסטים. הודות להיכרותו עם מנהיג הפשיסטים בפירנצה, לואיג'י רידולפי החל לעסוק בפוליטיקה פעילה. בשנת 1927 מונה לסגנו של רידולפי, ובין 1929 ל-1934 היה מנהיג המפלגה הפאשיסטית בפירנצה, כמו גם עורך עיתון פאשיסטי בשם "בארג'לו". בכתביו ניסה פאבוליני ליצור לפאשיזם תדמית אריסטוקרטית ואינטלקטואלית. הוא יזם סידרה של אירועים תרבותיים, אשר חלקם שרדו את שלטון הפאשיזם, כגון אירוע ה"קאלצ'ו פיורנטינו" השנתי, יום ספורט בנוסח ימי הביניים, ותצוגת האומנים על גשר ה"פונטה וקיו". בין 1934 ל-1942 כתב בקביעות עבור ה"קוריירה דלה סרה".

קידומו הפוליטיעריכה

לאחר שהתקבל למנהיגות הארצית של המפלגה הפאשיסטית ב-1932, החל לפעול בשדה הפוליטיקה הלאומי והפך למנהיג הקונפדרציה הארצית של האומנים והאמנים הפשיסטים. עמדה זו נחשבה למנהיגות בקורפורציה, השיטה הכלכלית שייסד מוסוליני, והוא הצטרף למוסד החשוב "מועצת הקורפורציות". במהלך המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה לחם בדרגת סגן, בפלוגה עליה פיקד גליאצו צ'אנו, וכתב על חוויותיו עבור ה"קוריירה דלה סרה". כן המשיך בכתיבת מאמרים בעלי אופי תרבותי. ב-1939 מונה על ידי מוסוליני לשר התרבות העממית ובתפקידו זה שירת עד לשנת 1943.

לאחר הדחתו של מוסוליני, בשנת 1943 על ידי המועצה הפאשיסטית העליונה, שהביאה להשתלטות גרמניה הנאצית על צפון איטליה, והקמת ממשלת בובות בראשות מוסוליני, שכונתה הרפובליקה של סאלו, קודם פאבוליני למשרת מזכיר המפלגה הפאשיסטית, שעברה "טיהור" ונקראה עתה "המפלגה הרפובליקנית הפאשיסטית". פאבוליני היה הראשון והיחיד שנשא במשרה זו. פאבוליני קנה לו שם של פאשיסט קנאי וחסר רחמים. על אף שהיה מנסחו של "מניפסט ורונה" בן 18 הנקודות, מנובמבר 1943, שהבטיח לעם האיטלקי בחירות חופשיות ודמוקרטיה, היה בין הפעילים ברדיפת אויבי המשטר. בין היתר נטל חלק פעיל במשפטי ורונה, בהם הוצאו להורג 5 מחברי המועצה הפאשיסטית העליונה שנטלו חלק בהדחת מוסוליני, ובהם גליאצו צ'אנו, מפקדו לשעבר וחתנו של מוסוליני. פאבוליני לקח חלק פעיל בהקמת "הבריגדות השחורות" מיליציה פאשיסטית שנטלה חלק במלחמת האזרחים שפרצה בשטחי הרפובליקה, והייתה אחראית למעשי טבח כלפי התנועה הפרטיזנית שקמה בשטחים אלו.

 
מימין לשמאל: גופותיהם של אקילה סטראצ'ה, אלסנדרו פאבוליני, קלרה פטצ'י, בניטו מוסוליני וניקולה בומבצ'י תלויות בפיאצלה לורטו במילאנו

עם התמוטטות הרפובליקה של סאלו, נתפס על ידי הפרטיזנים, והוצא להורג בדונגו.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אלסנדרו פאבוליני בוויקישיתוף