אלקטרומטר ליפמן

אלקטרומטר ליפמן (באנגלית: Lippmann electrometer) הוא התקן למדידת זרמים חשמליים זעירים שהומצא על ידי גבריאל ליפמן בשנת 1873.

ההתקן כולל שפופרת שהיא עבה בקצה אחד והיא דקה מאוד בקצה השני. הקצה הדק נועד לפעול כצינורית נימית. השפופרת מתמלאת עד למחצית בכספית עם תוספת קטנה של חומצה גופריתית דלילה מעל הכספית התוך הצינורית הנימית. חוטי מתכת מחברים לקצה העבה בתוך הכספית ובקצה הדק בתוך החומצה הגופריתית.

כאשר מגיע הזרם החשמלי הזעיר הוא משנה את מתח הפנים של הכספית וגורם לו לעלות למרחק קטן בתוך הצינורית הנימית. עליה זו נמדדת באמצעות מיקרוסקופ מתאים בעל סולם מדורג.

ב-1876 הדגים אטיין-ז'ול מארה באמצעות האלקטרומטר שפותח על ידי ליפמן מדידה של הפעילות החשמלית של הלב, ציון דרך בתולדות האלקטרוקרדיוגרפיה. ב-1887 השתמש אוגוסטוס דזירה ואלר באלקטרומטר במכונת האלקטרוקרדיוגרפיה שפיתח, הראשונה מסוגה.

אלקטרומטר ליפמן

קישורים חיצוניים עריכה