אלרגיה לביצים

אלרגיה לביצים היא בין האלרגיות הנפוצות ביותר למזון, הכוללות אלרגיה לחלב, אגוזים, סויה, שומשום, חיטה, דגים, רכיכות ובוטנים.[1] האלרגיה מתבטאת בתגובה של מערכת החיסון כתוצאה מחשיפה לאלרגנים, שהם חלבונים המצויים בביצים.[2] לרוב, אלרגיה לביצים מופיעה בינקות, עם שכיחות של כ-1% בקרב ילדים בני שנתיים באירופה.[3] ברוב המקרים, האלרגיה חולפת עד גיל ההתבגרות ובקרב מבוגרים שכיחותה נמוכה והיא מוערכת בכ-0.1%.[1][3]

תסמיניםעריכה

אלרגיה לביצים בקרב ילדים מלווה בדרך כלל באקזמה מסוג אטופיק דרמטיטיס ותסמינים כמו גודש באף ונזלת. תגובות חמורות לאלרגיה זו יכולות להיות מלוות בתסמינים נשימתיים כמו שיעול, קשיי נשימה, נפיחות באזור הגרון, אנפילקסיס, חנק, הקאות, שלשולים, איבוד נוזלים והתייבשות, לחץ דם גבוה או חיוורון.[3]

ילדים בעלי אלרגיה לביצים בשילוב אטופיק דרמטיטיס נוטים יותר לפתח אסתמה, שילוב שמביא לסיכון גבוה יותר לתגובות אלרגיות קשות.[2]

גורמיםעריכה

תגובה אלרגית לביצים מתרחשת כתוצאה מחשיפה למזונות המכילים חלבוני ביצים. חומרת התגובה תלויה בכמות חלבוני הביצה ובמידת הבישול, כאשר חלבון ביצה גולמי הוא גורם משמעותי יותר לתגובה אלרגית לעומת חלבון ביצה מבושל. בישול חלבון הביצה עשוי לשנות את מבנה החלבון ובכך להפחית את האלרגניות שלו.[4][3]

התפתחות האלרגיה תלויה בנטייה גנטית וכן בגורמים גאוגרפיים וסביבתיים. מקובל כי חשיפה מוקדמת של תינוק לביצים עשויה למנוע התפתחות של האלרגיה בשלב מאוחר יותר בחיים.[1]

אלרגיה לביצים עלולה להופיע יחד עם אלרגיות אחרות למזון, לרוב אלרגיה לחלב פרה ואלרגיה לבוטנים. פעוטות המאובחנים עם אלרגיה לביצים הם בעלי סיכון מוגבר לפתח אלרגיה נוספת לבוטנים, לעומת פעוטות שלא מאובחנים עם אלרגיה לביצים.[3]

תגובה פיזיולוגיתעריכה

הסוג השכיח ביותר של אלרגיה לביצים נובע מתגובה חיסונית הגורמת להופעת התסמינים האופייניים. התגובה מתווכת על ידי נוגדני IgE כתוצאה מחשיפה לחלבונים המצויים בביצים. ישנם חמישה חלבונים אלרגניים עיקריים המצויים בביצה (Gal d 1-5). רוב החלבונים האלרגניים מצויים בחלבון הביצה והם כוללים אובומוקואיד (אנ') (Gal d 1), אובלבומין (Gal d 2), אובוטרנספרין (אנ') (Gal d 3) וליזוזים (Gal d 4). אף על פי שאובלבומין הוא החלבון העיקרי, אובומוקואיד הוא האלרגן העיקרי בשל עמידותו היחסית בפני חום ואנזימי עיכול. האלרגן העיקרי בחלמון הביצה הוא אלפא-ליבטין (Gal d 5).[2]

חלבוני הביצה עשויים לעורר גם תגובות אלרגיות שאינן מתווכות על ידי נוגדני IgE, אלא על ידי תאי מערכת החיסון. ישנן גם תגובות אלרגיות משולבות בתיווך IgE וללא תיווך IgE. תגובות אלה מתרחשות לרוב כמה שעות לאחר החשיפה ומעורבות בדרך כלל בדלקת עור אטופית ומחלות קיבה ומעיים.[4][2]

אבחוןעריכה

אבחון אלרגיה לביצים כולל סקירת הרקע הרפואי של הנבדק וכמה בדיקות שונות. הבדיקות כוללות מבחן דקירה עורית (אנ'), בדיקת נוגדני IgE ספציפיים, בדיקת מדבקה עורית (אנ') וחשיפה מבוקרת והדרגתית לאלרגן דרך הפה. שילוב של כמה בדיקות מסייע לאבחון ודאי יותר של האלרגיה.[5][3]

התנהלות, טיפול ומניעהעריכה

טיפול והתמודדות עם אלרגיה לביצים נעשים בהתאם להנחיות הרופא.

הימנעות מצריכת מזון המכיל ביצים היא הדרך הטובה ביותר להימנע מתגובות אלרגיות,[3] אולם מכיוון שביצים הן מרכיב הנפוץ במוצרי מזון רבים, דיאטה נטולת ביצים עשויה להיות מאתגרת. בנוסף, חלבוני ביצה עשויים להימצא במזונות שונים שאינם מכילים בדרך כלל ביצים, בעקבות חשיפה בעת הכנתם במטבחים כמו מסעדות ומאפיות או בשל זיהום צולב. מקור נוסף לחשיפה לחלבוני ביצה הוא השימוש שלהם כחומרי הצללה במוצרי מזון כמו מרקים, יין ומשקאות אלכוהוליים.[2]

על אנשים המאובחנים כאלרגיים לביצים להצטייד באופן תמידי עם אנטיהיסטמין המתאים לנטילה דרך הפה, במקרה של חשיפה לביצים במזון. במקרים נדירים בהם ילדים סובלים מתגובות אלרגיות קשות המלוות בהיצרות דרכי הנשימה או ביתר לחץ דם, יש צורך בשימוש בזריקות לשימוש עצמי של אדרנלין בהישג יד באופן קבוע. בנוסף, על האלרגיים לביצים ובני משפחותיהם לקבל הדרכה מקצועית באופן שוטף על אופן השימוש בתרופות חירום אלה במקרים של חשיפה לביצים. כמו כן, ילדים בעלי אלרגיה לביצים המאובחנים גם כאסתמטיים זקוקים לטיפול מונע קבוע של קורטיקוסטרואידים בשאיפה ואף שימוש בזריקה עצמית של אדרנלין במקרי חשיפה.[3]

אלרגיה לביצים חולפת לרוב באופן ספונטני אצל ילדים רבים במשך מספר שנים עד גיל הבגרות. לרוב, אצל ילדים בעלי אלרגיה קלה או מתונה יש נטייה גבוהה יותר לכך שהאלרגיה תחלוף. הזמן שבו אלרגיה לביצים חולפת משתנה בין אדם לאדם ולכן יש להעריך באופן אינדיבידואלי את העיתוי וההתאמה של חשיפה הדרגתית לביצים. כמו כן, ילדים מפתחים סבילות לביצים מבושלות מהר יותר לעומת ביצים לא מבושלות. בניגוד לאלרגיה אצל ילדים, אצל אלרגיים שאובחנו בגיל בוגר היא נוטה להימשך.[3][1]

חיסונים לשפעת ולקדחת צהובה מיוצרים בביצים מופרות ולכן מכילים כמות נמוכה של חלבוני ביצה.[3][2] במקרים של אלרגיה חמורה לביצים, מתן החיסון צריך להיעשות לאחר בירור רפואי ותחת השגחה.[6][3] חיסוני חצבת, חזרת ואדמת (MMR) מכילים כמות נמוכה יותר של חלבוני ביצה שאינה גורמת לתגובה אלרגית ולכן חיסונים אלו נמצאו כבטוחים לבעלי אלרגיה לביצים.[6][3]

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 Bandar Al-Saud, Sigurveig T. Sigurdardóttir, Early Introduction of Egg and the Development of Egg Allergy in Children: A Systematic Review and Meta-Analysis, International archives of allergy and immunology
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 Jean-Christoph Caubet, Julie Wang, Current Understanding of Egg Allergy, Pediatric Clinics of North America
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 Susan C. Leech et al, BSACI 2021 guideline for the management of egg allergy Susan, Clinical & experimental allergy
  4. ^ 1 2 John W Tan, Preeti Joshi, Egg allergy: An update, Journal of paediatrics and child health
  5. ^ Ralf G. Heine, Nora Laske, David J. Hill, The diagnosis and management of egg allergy, Current allergy and asthma reports
  6. ^ 1 2 משרד הבריאות - אגף אפידמיולוגיה, תדריך חיסונים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.