אל-כחלאווי א-תונסי
אל-כחלאווי א-תונסי (בערבית: الكحلاوي التونسي, בתעתיק מדויק: אלכַּחְלַאוִי אלתוּנסי, מילולית "כחלאווי התוניסאי" – שם הבמה של אלי טויטו; 24 בינואר 1932[1]– 15 בפברואר 2000[2][3]) היה יהודי-תוניסאי, זמר ונגן כלי הקשה במוזיקה ערבית בהשראה עממית ואיש עסקים. שאל את שם הבמה שלו מהזמר המצרי מוחמד אל-כחלאווי (ער').[2]
 | |
| לידה |
24 בינואר 1932 תוניסיה |
|---|---|
| פטירה |
15 בפברואר 2000 (בגיל 68) הרובע השביעי של פריז, צרפת  |
| שם לידה | אלי טויטו |
| שם במה |
El Kahlaoui Tounsi |
| מוקד פעילות |
 תוניסיה  צרפת |
| עיסוק | זמר ואיש עסקים |
| כלי נגינה | כלי הקשה (דרבוקה) |
| חברת תקליטים | דוניה |
  | |
קורות חיים עריכה
כמו תוניסאים רבים בשנות ה-40 של המאה ה-20, נשבה בהתבגרותו בקסמי המוזיקה המצרית. הוא לא רק עיצב את עצמו בדמותו של הזמר המצרי מוחמד אל-כחלאווי, המפורסם זה מכבר, אלא גם לקח ממנו את שם הבמה שלו. תהילתו של אל-כחלאווי א-תונסי עלתה גם כן וכנער בשנות הארבעים המאוחרות של המאה העשרים, משך את תשומת ליבו של נגן הקאנון היהודי העיוור קקינו דה-פז ואחרים. לאחר כמה עבודות בפריז במקומות כמו הקברט המפורסם El Djazair ברובע הלטיני כזמר ונגן כלי הקשה (דרבוקה),[1] הוא חזר לתוניס ושם הפך לאורח קבוע ברדיו תוניס. בשנת 1953 הקליט את הסינגל הראשון שלו (Min youm elli ratek aini,[דרוש תעתוק] "מהיום שהמבט שלי נח עליך") אשר סלל את דרכו קדימה. במהלך השנים הבאות הקליט בשלל חברות ידועות: דוקררט-תומסון, Teppaz, La Voix Du Globe, בל-אייר, Pathé ודוניה.[3]
במשמעות של "עולם" (دنيا) בערבית, דוניא הייתה חברה של תקליטי 78 rpm מוערכת למדי בשנות ה-50 של המאה ה-20, אך התקשתה במעבר לאריך-נגן. ב-1960 רכש אל-כחלאווי את החברה כולה והפך אותה במהרה לאימפריה עם מגוון אומנותי מרשים. דוניא סיפקה מיד פורום לאומנים כגון מאטי בן קאסם, שייח מוחמד אל אנקה, אווליה, פדילה דז'יריה, שייחה רימטי (ואפילו פריד אל-אטרש הסורי-מצרי, שעל פי הדיווחים היה גם חבר), אך כך גם סיפק פורום לקולגות היהודיות שהיוו פליטים מתוניסיה ואלג'יריה באותה העת ושהו בצרפת, כמו לילי בוניש, לין מונטי, ראול ג'ורנו, אדמונד אטלאן, בלונד-בלונד, אלברט גז, רנה פרז, לוק שרקי, שייח זקרי, עאידה ניסים, אלברט פרז, ונתן כהן. אל-כחלאווי א-תונסי וחברתו דוניא נתנו קול לכמה ממיטב האמנים הצפון אפריקאים של המאה ה-20, כאשר מעטים אחרים עשו זאת.[3]
היותו אמרגן כמעט ולא האט את הקריירה המוזיקלית שלו. לאורך כל סוף עידן הוויניל סיפק אל-כחלאווי א-תונסי מופעים על עשרות תקליטי LP ו-45 של דוניא והמשיך להופיע לאורך שנות ה-80 וה-90.[3]
ב-15 בפברואר 2000, העיתון ליברסיון בצרפת יצא עם הכותרת הבאה: "Tounsi ne jouera plus de derbouka" ("תונסי כבר לא ינגן בדרבוקה"). אל-כחלאווי א-תונסי נפטר בגיל 67, בטרם עת, אך קולו לא נדם. בשנת 2002, אולם הקונצרטים בטקלאן בשדרות וולטייר בפריז, שנרכש על ידי אל-כחלאווי בשנת 1976 והיום בבעלות בניו, כיבד את זכרו של אל-כחלאווי א-תונסי ואת תרומתו המוזיקלית לצפון אפריקה וגם לצרפת באמצעות ערב שירה. אל-כחלאווי גם מונצח באוסף של Trésors de la Chanson Judéo-Arabe (אוצרות השיר היהודי-ערבי) של חברת Buda Musique (אנ'), אשר כמעט כל תוכנו נלקח מחברת דוניה.[3]
קישורים חיצוניים עריכה
אל-כחלאווי א-תונסי, באתר ספוטיפיי
אל-כחלאווי א-תונסי, באתר דיזר
אל-כחלאווי א-תונסי, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 El Kahlaoui Tounsi, באתר www.afrik.com
- ^ 1 2 El Kahlaoui Tounsi (1932-2000), באתר data.bnf.fr/fr
- ^ 1 2 3 4 5 Dounia, A World: El Kahlaoui Tounsi and His Record Empire, 12 בינואר 2015, באתר jewishmorocco.blogspot.com
