אמיל יקוב שינדלר
אמיל יקוב שינדלר (בגרמנית: Emil Jakob Schindler; 27 באפריל 1842 - 9 באוגוסט 1892) היה צייר נוף אוסטרי. בתו הבכורה הייתה הסופרת והמלחינה, עלמה מאהלר.[1]
 | |
| לידה |
27 באפריל 1842 וינה, האימפריה האוסטרית  |
|---|---|
| פטירה |
9 באוגוסט 1892 (בגיל 50) וסטרלנד, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מקום קבורה |
בית הקברות המרכזי בווינה |
| הושפע על ידי |
Albert Zimmermann |
| צאצאים |
אלמה מאהלר |
  | |
חיים עריכה
הוא נולד למשפחה של מפעילי מטווית כותנה שהוקמה בפישאמנד, כפר מדרום לווינה, מאז המאה ה-17. אביו, יוליוס יקוב שינדלר (1814–1846), נפטר מסרטן ריאות כאשר אמיל היה רק בן ארבע. אמו, מריה אנה (לבית פנץ, 1816-1886) לקחה אותו זמן קצר לאחר מכן לפרסבורג (ברטיסלבה). שלוש שנים מאוחר יותר, ב־10 בפברואר 1849, היא התחתנה עם סגן שני (לימים קפטן), מתיאס אדוארד נפלק (1815–1873), ששירת בגדוד החי"ר ההונגרי השני במקום. ייתכן ומדובר בנישואין מאולצים מכיוון שחודש לאחר החתונה היא ילדה בת, אלכסנדרין נפלק (3 במרץ 1849– 4 בספטמבר 1932).
מעט ידוע על תחילת חייו של שינדלר. הוא כנראה החל ללמוד בשנת 1848, למד שיעורי פסנתר והתכונן לקריירה צבאית. הוא למעשה הצטרף לצבא בשנת 1857, וייתכן שלקח חלק בקרב סולפרינו. זמן לא רב לאחר מכן, הוא עזב את הצבא ובשנת 1860 נכנס לאקדמיה לאמנויות יפות בווינה, שם למד אצל אלברט צימרמן.[2] הוא מצא את ההשראה שלו, אצל המאסטרים ההולנדים. בשנת 1873 נסע לוונציה ולדלמטיה; בחסות התעשיין פרידריך פרנץ פון לייטנברגר (1837–1899). מאוחר יותר ביקר בצרפת ובהולנד.[2]
באביב 1864, בקושי בן עשרים ושתיים, הציג לראשונה בפומבי בווינה, ומכר את ציורו הראשון, "נפח יער" תמורת 350 גילדן. לאחר שהסתובב, בשנת 1867 הוא הצליח למצוא בית קבע בלנדשטראסה, שם נרשם כ"צייר היסטוריה". שנתיים לאחר מכן עבר להתגורר בווידן, שם התגוררו אמנים רבים, כולל אחד המועדפים על שינדלר, הנס מקרט. כשאביו החורג נפטר, הוא לקח דירה גדולה יותר בה הצטרפו אליו אמו ואחותו למחצה.
נישואין ומוזיקה עריכה
שינדלר השתתף לעיתים קרובות בחגיגות הערב שהתקיימו בקונשטלרהאוס בווינה.מה שהביא אותו ללמוד שיעורי שירה אצל גוסטב גיירינגר (1856–1945), פסנתרן ומורה לפיתוח קול. מאוחר יותר למד אצל אדל פאסי-קורנט, סופרן אופרה לשעבר שפתחה בית ספר משלה לשירה במריהילף. הלימודים נתנו לו את הביטחון להופיע בפומבי והוא היה חבר לזמן קצר ברביעייה פופולרית בראשותו של קרל אודל.
במהלך תקופה זו הוא לקח על עצמו את טינה בלאו כסטודנטית, ובשנים 1875 עד 1876 הם חלקו סטודיו. מערכת יחסים אישית מתפתחת הביאה ככל הנראה למריבה והיא עזבה. בשנה שלאחר מכן, הוא הכין הופעה חובבנית של אופרה מאת פרנץ מגלה (1834–1907) כאשר אחותו למחצה אלכסנדרין, שהייתה בתפקיד הראשי, חלתה לפתע, שינדלר שכר במקומה נערה גרמנית בת עשרים, אנה סופי ברגן (1857–1938). אנה התקבלה לתפקיד, הם התאהבו. בשנת 1878 הוכרז על אירוסיהם.
הם נישאו בשנת 1879 וכעבור חודש הופיעו יחד בפעם הראשונה והאחרונה ביצירה אחרת של מגלה, האופרטה ריטר טוגגנבורג. באוגוסט אותה שנה ילדה אנה את עלמה מגארתה מריה, שלימים התפרסמה כעלמה מאהלר. בת שנייה, מרגרטה ג'ולי (גרטה), נולדה כעבור שנה.
טענות בגידה עריכה
זמן קצר לאחר לידתה של עלמה נחשדה אנה שניהלה רומן עם הצייר יוליוס ויקטור ברגר. שנתיים לאחר לידתה של גרטה הואשמה כי ניהלה רומן נוסף עם קרל מול, אחד מתלמידיו של בעלה. שינדלר ניהל באותן שנים יומן שנשמר בחלקו בספרייה הלאומית האוסטרית. חלקים פורסמו גם בספרו של מול (אמיל יקוב שינדלר, וינה 1930). חודש וחצי לאחר לידתה של עלמה, שינדלר התלונן כי שמחתו מהלידה מתמתנת על ידי "פרידה" מאשתו. לאחר מותו של שינדלר היא נישאה למול וילדה בת נוספת (מריה) בגיל 42.[3]
חיים מאוחרים עריכה
בשנת 1881 הוענק לו פרס רייכל - פרס כספי של 1,500 גילדן, מה שאיפשר למשפחה לשכור דירה חדשה גדולה שבעבר הייתה תפוסה על ידי פאסי-קורנט, שעברה להתגורר בבודפשט. הזכייה בפרס שימשה גם למשוך לקוחות נוספים ומצבם הכלכלי המשיך להשתפר. משנת 1885 ואילך הוא שכר את הטירה פלנקנברג, ליד נולגבאך,[4] שם בילה את הקיץ והקים מושבת אמנים. היו לו שם כמה סטודנטים, בהם מארי אגנר, חברתו לסטודיו לשעבר טינה בלאו, אולגה ויזינגר-פלוריאן ולואיז בגס-פרמנטייה. שנתיים לאחר מכן (1887) הוא קיבל משימה מרודולף, נסיך הכתר של אוסטריה לשרטט את נופי החוף בדלמטיה ובאי קורפו, כחלק מפרויקט גדול בשם "המלוכה האוסטרו-הונגרית במילה ובתמונה". באותה שנה הוא הפך לחבר כבוד באקדמיה בווינה. בשנת 1888 האקדמיה במינכן הלכה בעקבותיה.
שינדלר העריץ את שתי בנותיו ובגיל צעיר דאג לשיעורי פסנתר במשך מספר שנים. הופעת הבכורה שלהן הייתה בשנת 1890, בגילאי עשר ותשע. הוא גם דאג לכך שהם יקבלו השכלה מלאה, שלא הייתה נהוגה באותה תקופה, ושלח אותן לאקדמיה פרטית לנשים לאחר שלא היו מרוצים מבתי הספר הציבוריים.
מותו עריכה
מותו מיוחס בדרך כלל לדלקת התוספתן.[5]
הוא קבור בחצר הכנסייה של אובר סנקט ויט בהייטזינג.
בשנת 1895 העניקה לו וינה קבר כבוד עם מצבה שתוכננה על ידי חברו, אדמונד הלמר, שיצר גם פסל בפארק לזכרו. בשנת 1894 נקרא על שמו רחוב במחוז ווהרינג.
בשנת 1912 קיים מול, שהיה מנהל הגלריה מיטקה בווינה, תערוכת יחיד ראשונה לציורי שינדלר, לציון 20 שנה למותו.
גלריה עריכה
-
שדרה -
שביל יער -
רציף נהר -
מבט בדוברובניק -
יום כביסה ליד הדנובה -
אסיף תפוחי אדמה -
טחנת קמח -
סתו
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ The long, dark past behind the National Gallery's latest acquisition - Macleans.ca, www.macleans.ca
- ^ 1 2 Historische Commission bei der königl. Akademie der Wissenschaften, Allgemeine Deutsche Biographie, Bd. 54, 1., München/Leipzig: Duncker & Humblot, 1908, Allgemeine Deutsche Biographie, עמ' 16
- ^ ALMA : History, www.alma-mahler.at
- ^ Schindler, Emil Jakob
- ^ Willkommen im Landesmuseum Niederösterreich! — Landesmuseum Niederösterreich, www.best-istanbul-hotels.com