אמן רעב

אמן רעב או אמן צום הוא אדם העורך מופעים של צום ממושך, כסוג של בידור. מופעים של אמני רעב היו מקובלים באירופה ובאמריקה מסוף המאה ה-17 ועד תחילת המאה ה-20, והגיעו לשיא פריחתם בשנות ה-80 של המאה ה-19. אמני רעב היו בדרך כלל גברים, שנדדו מעיר לעיר וערכו מופעי צום שנמשכו עד 40 ימים. אמני רעב אחדים נתפסו אוכלים במרמה במהלך המופע שלהם.

סיגל גולדין הבחינה בין אמני רעב, שפעילותם התאפיינה בייסורים כמפגן של שליטה עצמית, ובין "נשים צמות" כדוגמת אן מור (Ann Moore), שייחסו את הימנעותן מאכילה לנס והתגלו כמתחזות, ובין "שלדים חיים" - אנשים שהתאפיינו במשקל גוף נמוך במיוחד.[1]

סוג זה של אמנות הונצח בסיפור הקצר של פרנץ קפקא, "אמן צום".

מופעי צום שתכליתם היא בידור או אמנות אינם מתקיימים כיום, אך שביתת רעב, המתקיימת עד ימינו היא צום ממושך שתכליתו הבעת מחאה.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה