פרנץ קפקא

סופר צ'כי-יהודי
המונח "קפקא" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו קפקא (פירושונים).

פרנץ קפקאגרמנית: Franz Kafka, שם יהודי: אנשיל [אשר]; ‏3 ביולי 18833 ביוני 1924) היה סופר יהודי יליד פראג שכתב בשפה הגרמנית, ונחשב לאחד מגדולי הסופרים של המאה העשרים.

פרנץ קפקא
Franz Kafka
קפקא ב-1923
קפקא ב-1923
לידה 3 ביולי 1883
כ"ח סיוון ה'תרמ"ג
האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית פראג, בוהמיה, אוסטרו-הונגריה
פטירה 3 ביוני 1924 (בגיל 40)
א' סיוון ה'תרפ"ד
אוסטריהאוסטריה קירלינג (גר'), אוסטריה
שם לידה Franz Kafka עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ציסלייטניה (ארצות אוסטריה), צ'כוסלובקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום יהודי
מקום קבורה בית הקברות היהודי החדש בפראג עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סוכן ביטוח
מקום לימודים אוניברסיטה הגרמנית בפראג, הקולג' לפילוסופיה של האוניברסיטה הגרמנית של פראג, אוניברסיטת קארל בפראג, בית הספר למשפטים של האוניברסיטה הגרמנית בפראג עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית
תחום כתיבה ספרות
סוגה רומנים, סיפורים קצרים
זרם ספרותי מודרניזם, בעיקר אקזיסטנציאליזם ואבסורד
יצירות בולטות "הגלגול", "המשפט", "הטירה", "לפני החוק"
תקופת הפעילות 1904–1924 (כ־20 שנה)
הושפע מ היינריך פון קלייסט, גוסטב פלובר, רוברט ואלזר
השפיע על חורחה לואיס בורחס, אלבר קאמי, ולדימיר נבוקוב, אז'ן יונסקו, ז'אן-פול סארטר, ז'וזה סאראמאגו, ג'רום דייוויד סלינג'ר, ג'ון מקסוול קוטזי, גבריאל גארסיה מארקס, נגיב מחפוז, פול אוסטר, הרוקי מורקמי, תאודור אדורנו, ולטר בנימין, ז'יל דלז ורבים אחרים
בן או בת זוג דורה דיאמנט עריכת הנתון בוויקינתונים
www.franzkafka.de
חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יצירתו של קפקא מתאפיינת בהצגתם של יחידים חסרי-אונים, הנקלעים למצבים משונים וחסרי-פשר מתוך התנגשות עם כוחות בירוקרטיים וחברתיים עלומים ומרוחקים הרומסים אותם. היא עוסקת ברגשות של ניכור, חרדה, אשמה ותחושת אבסורד, הנטועות בהוויה הקיומית, ומשלבת ריאליזם ופנטזיה. שם התואר "קפקאי" השתרש כדי לתאר הוויה אבסורדית כמו זו הנוכחת בכתביו. הידועים מבין כתביו הם הסיפור הקצר "הגלגול" והרומנים "המשפט" ו"הטירה".

קפקא עבד כסוכן ביטוח, וכתב בזמנו הפנוי. הוא מיעט לפרסם, ובימי חייו לא נודע כסופר. את רוב פרי עטו השמיד במו ידיו, ובצוואתו אסר להוציא לאור את הנותר, אך ידידו מקס ברוד התעלם מהדרישה והדפיס את עזבונו הספרותי. ברבות השנים זכו כתבי קפקא להכרה בינלאומית, והם תורגמו לשפות רבות.

תולדות חייו

עריכה

משפחתו

עריכה
 
קפקא כילד

פרנץ קפקא (בשמו היהודי: אנשיל[1]) נולד למשפחה[2]יהודית דוברת-גרמנית בפראג אשר בממלכת בוהמיהצ'כיה של היום) שבאימפריה האוסטרו-הונגרית. אביו, הרמן קפקא (בשמו היהודי, חנוך הֶעניך; 18521931), היה סוחר עצמאי שעסק במסחר במוצרי מותרות. האב הרמן נולד בכפר הקטן ווֹסֶק, וכמו יהודים כפריים רבים גדל כשהוא מדבר בניב היהודי ובצ'כית, אך למד גם גרמנית. אמו של פרנץ, יֶטְל - יוליה[2] (מבית לוי, 18561934), בתו של בעל מבשלת שיכר מצליח, זכתה להשכלה טובה יותר מזו של בעלה. במכתב לאביו בשם מכתב אל האב מ-1919, תיאר עצמו קפקא כ"בן משפחת לוי עם שמץ של משקע קפקאי". אמרה זו חושפת את מערכת היחסים הנוקשה שלו עם אביו הסמכותן והתובעני, שתואר כאיש עסקים "מגודל, אנוכי ושחצן". קפקא תיאר את הפחד שלו מאביו ואת תחושת הרמיסה על ידיו. מול האב החסון והמאיים הרגיש קפקא שברירי חלש ומועד לכישלון. האם, לעומת זאת, נתפסה בעיניו כענוגה רוחנית ושברירית. היא ייצגה בעיניו את הצד היהודי, השרוי במחוזות אסתטיים והעקור מן העולם. קפקא הרגיש דומה לאמו וחש כי אביו לא סלח לו על כך.[2]

קפקא היה הבכור מבין שישה ילדים. שני אחיו הצעירים, גאורג והיינריך, מתו לפני שמלאו להם שנתיים, והוא גדל עם שלוש אחיותיו הצעירות: גבריאלה (אלי) (18891942), ואלרי (ואלי) (18901942) ואוטילי (אוטלה) (18921943). שני ההורים עבדו בעסק של האב במשך שעות מרובות, והילדים טופלו במרבית הזמן בידי משרתים ואומנות. שלוש האחיות ומשפחותיהן נספו בשואה בגטאות ובמחנות ריכוז.

לימודים ועבודה

עריכה
 
קפקא בשנת 1906
 
מקום עבודתו של קפקא בפראג, בחברה הממשלתית לביטוח

בשנים 1889–1893 למד בבית הספר הגרמני היסודי לבנים בפראג. חינוכו היהודי באותה תקופה היה מוגבל, והתמצה בביקור בבית כנסת שערך יחד עם אביו בחגים ארבע פעמים בשנה ובחגיגת הבר מצווה שלו בגיל שלוש עשרה.

בתום לימודיו היסודיים התקבל לגימנסיה הממשלתית בפראג, שהייתה בעלת אוריינטציה חזקה ללימודים קלאסיים ומשמעת קפדנית, וגם בה שפת ההוראה הייתה גרמנית. הלימודים נמשכו שמונה שנים, וב־1901 עבר קפקא בהצלחה את בחינות הגמר.

באותה שנה התקבל לאוניברסיטת קארל בפראג הגרמנית, שם החל בלימודי כימיה, אך עבר לשביעות רצונו של אביו תוך שבועיים ללימודי משפטים, שאפשרו לו מגוון רחב יותר של אפשרויות מקצועיות. מסלול זה שהיה ממושך איפשר לקפקא לקחת, בנוסף, קורסים בלימודים גרמניים ובהיסטוריה של האמנות. בין חבריו ללימודים באוניברסיטה היה שמואל הוגו ברגמן.

באוניברסיטה הצטרף לאגודת סטודנטים גרמנית שארגנה אירועים ספרותיים, ערבי קריאה ופעילויות נוספות. בשלהי שנת הלימודים הראשונה פגש במקס ברוד שהפך לחברו הקרוב, ואת העיתונאי פליכס ולטש שלמד גם כן משפטים. ב-8 ביוני 1906 הוענק לקפקא תואר דוקטור למשפטים, והוא עבד בשנת התמחות ללא תשלום כפקיד משפטי בבתי משפט אזרחיים ופליליים.

ב-1 בנובמבר 1907 התקבל לעבודה בחברת הביטוח האיטלקית אסיקורציוני ג'נרלי, בה עבד קרוב לשנה. מכתביו בשנה זו עולה חוסר שביעות רצון משעות העבודה שהתמשכו מ־8 בבוקר ועד 6 בערב, שהקשו עליו ביותר להתרכז בכתיבה שהייתה בראש מעייניו. ב־15 ביולי 1908 התפטר, ולאחר שבועיים מצא לעצמו עבודה מתאימה יותר בחברה ממשלתית לביטוח עובדים מפני תאונות, בה עבד עד נסיעתו לגרמניה ב־1923. עם זאת לא הפגין אדישות כלפי עבודתו ואף קודם מספר פעמים, דבר המעיד על מסירותו לעבודה. הפרופ' לניהול פיטר דרוקר מייחס לקפקא את פיתוח קסדת הבטיחות לעובדים אזרחיים, אך אין לכך אישור בשום מסמך מצד מעבידו.

יצירה ספרותית וחייו האישיים

עריכה
 
מצבתו של קפקא בבית-העלמין היהודי החדש בפראג

קפקא למד בתחילה גרמנית,[דרושה הבהרה] ואת יצירותיו כתב בשפה זו. הוא שלט היטב גם בצ'כית, ובשלב מאוחר יותר רכש ידיעות בשפה הצרפתית ובתרבות צרפת. אחד מהסופרים הצרפתיים האהובים עליו היה גוסטב פלובר.

במקביל לעבודתו היה קפקא מחויב ליצירתו הספרותית. יחד עם חבריו הקרובים, מקס ברוד ופליכס ולטש, הקימו חוג ספרותי בשם "המעגל הקרוב [או המצומצם] של פראג" (Der enge Prager Kreis). בשנת 1908 פרסם קפקא לראשונה קטעי פרוזה בכתב העת "היפריון". קטעים אלו ואחרים שהתפרסמו בין השנים 1908–1912 נאספו לקובץ הסיפורים התבוננות.

ב-1911 הציע קארל הרמן, בעלה של אחותו אלי, לקפקא לשתף פעולה בפרויקט עסקי – הקמת מפעל אזבסט. קפקא הצטרף לפרויקט ונדרש להקדיש לו את מרב זמנו. בתקופה זו מצא עניין רב בהופעות התיאטרון האידי, שהעלו שחקנים נודדים בפני קהל המהגרים היהודי המזרח-אירופאי בבירה, על אף חששותיהם של חבריו הקרובים ומקס ברוד, שבדרך כלל תמך בו בכל עניין אחר. המופעים הללו החלו מעוררים אצל קפקא עניין ביהדות שהלך והתגבר מאז.

ב־1912 פגש קפקא בביתו של מקס ברוד את פליציה באואר (אנ') שהתגוררה בברלין ושימשה כנציגת חברת דיקטפון (חברה למכשירי הקלטת קול). במשך חמש השנים הבאות נרקמה ביניהם חליפת מכתבים הדוקה, הם נפגשו מספר פעמים והיו מאורסים פעמיים, אך אירוסיהם התבטלו. מערכת יחסים זו הסתיימה לבסוף ב־1917.

ב־1917, בגיל 34, לקה קפקא בשחפת שהצריכה תקופות החלמה ממושכות, בהן נתמך על ידי משפחתו ובמיוחד בידי אחותו אוטלה. על אף חששו מדחייה פיזית ומנטלית, הרשים את הסובבים אותו במראהו הנערי הנקי והמוקפד, התנהגותו השקטה והקרירה, האינטליגנציה המופגנת וחוש ההומור היבש שלו.

יחסו של קפקא לציונות היה מורכב. הוא אמנם ביקר בקונגרס הציוני ה־11 שנערך בווינה בספטמבר 1913, אך תיאורו את האירוע לא היה מחמיא. הוא העיד שנאלץ להאזין "לצרחות ללא קץ" באולם הדיונים, ותיאר את העסקן הציוני הטיפוסי כבעל "ראש עגול קטן ולחיים קפואות". מאוחר יותר במהלך חייו התקרב קפקא לציונות, ואף הביע רצון לבקר ואולי אף לעבוד במסעדה בארץ ישראל. עם זאת, באחד ממכתביו האחרונים הודה כי הנסיעה לפלשתינה היא מבחינתו "רעיון להשתעשע בו" ו"סוג של פנטזיה".[3]

בעקבות בעיות בריאותיות שונות, וכן מטעמים אתיים, אימץ קפקא תזונה צמחונית. וכפי שמסופר בביוגרפיה עליו מעטו של חברו מקס ברוד, זמן קצר לאחר שאימץ דיאטה זו, ביקר באקווריום ואמר לדג "עכשיו אני יכול להביט בך בשלווה, אני לא אוכל אותך יותר."[4]

בראשית שנות ה־20 פיתח רומן אינטנסיבי אך כאוב עם העיתונאית והסופרת הצ'כית מילנה יסנסקה, שאף תרגמה אחדים מכתביו לצ'כית. ב-1923 עבר לזמן קצר לברלין במטרה להרחיק עצמו מהשפעתה החונקת של משפחתו, וכדי שיוכל להתרכז בכתיבה, שם התאהב בדורה דיאמנט, גננת בת 25 ממשפחה יהודית מסורתית יוצאת פולין, בת לחסידי גור, שניהלה אורח חיים עצמאי. דורה השפיעה עליו לפתח עניין בתלמוד. כשביקש את ידה, שלח אביה הרש'ל דיאמנט מכתב שאלה אל הרבי מגור האם לאפשר את הנישואים, והוא השיב בשלילה. באותה עת למד עברית אצל הרב יוליוס גרינטל בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות בברלין, ואף ביקר בביתו.[5]

קפקא נפטר ממחלת השחפת, ב־3 ביוני 1924, בגיל 40,[6] ונקבר בפראג, העיר שבה כתב את יצירותיו והתגורר בה רוב שנות חייו. לאחר מותו מהווה קברו מוקד בו נוהגים להשאיר פתקים עם תפילות, בקשות ומילים נרגשות.[7]

מאפייני יצירותיו

עריכה

יצירותיו של קפקא עוסקות בחוסר האונים של האדם אל מול כוחות גדולים ממנו. ברוך פליקס ולטש, עיתונאי וסופר שהיה חבר קרוב של קפקא ושל ברוד, טען שבעולם של קפקא הגורל לובש תמיד צורה של מנגנון בירוקרטי.[2] כתיבתו של קפקא עוסקת בנושאים של ניכור, חרדה קיומית, אשמה, בושה ואבסורד. כתיבתו מינימליסטית ומשלבת ריאליזם ופנטזיה. גיבוריו מתמודדים עם מצוקה לא ברורה ולעיתים סוריאליסטית. הגיבור בסיפוריו חש שכוחות סוציו-בירוקרטיים מתנכלים ורודפים אחריו מבלי שהוא מבין את הסיבה לכך.

המונח מציאות קפקאית, שקפקא מרבה לתאר ביצירותיו, הם מצבים אבסורדיים בהם האדם עומד חסר אונים מול מערכות בירוקרטיות רבות עוצמה ודורסניות, בהשפעת הטכנולוגיה על החברה וברגשות ניכור ואטימות ביחסים בין בני האדם.[8][9]

ז'וזה סאראמאגו, זוכה פרס נובל לספרות, כתב כי האנטגוניזם שקפקא מעולם לא התגבר עליו - האב המתנגש בבנו, והבן המתנגש באביו - הוא עמוד התווך של כל יצירתו, ממנו היא נגזרת, כמו ענפי עץ היוצאים מן הגזע.[10][2]

מאפיינים נפשיים

עריכה
 
מוזיאון פרנץ קפקא בפראג

קפקא הכיר היטב את הגישה הפסיכואנליטית, והתעניין בנושאים פסיכולוגיים. הוא הרבה לתאר דמויות בעלות מאפיינים סכיזואידיים, למשל בנובלה הקצרה "הגלגול", אך גם ביצירותיו האחרות. יש הטוענים כי המצב הסכיזואדי הוא ממאפייני העולם המודרני אותו ביקש קפקא לתאר ביצירותיו.[11]

מעדויות של קרוביו וגם עדותו שלו עצמו ניתן להבין כי ייתכן וסבל מחרדה חברתית, והיא זו שהעצימה את תחושות הניכור והבדידות שחש. כמו כן נוטים לחשוב כי הוא סבל מתקופות ממושכות של דיכאון, ומתופעות של מיגרנות, הפרעות שינה ועצירות[6] כתוצאה מלחצים וממתחים משפחתיים ואחרים בהם היה נתון. הוא ניסה לטפל בבעיותיו באמצעות התבוננות עצמית וגם באמצעות תזונה צמחונית ונטורופתיה.[12] כתיבתו המבריקה אך הקודרת משקפת ומושפעת במידה רבה מהמצבים הנפשיים בהם היה נתון בתקופות שונות בחייו.

קפקא היסס כל ימיו בין אפשרויות שונות, ופנה לכיוונים מגוונים, אחד ממאפייני העידן המודרני הפותח בפני האדם אפשרויות רבות מספור לעיצוב כיוון חייו. בתחילת 1922, כשנתיים לפני מותו, העיד על עצמו:

אני עצמי לא כיוונתי את חיי הכוונה שהיה בה איזה ממש. כאילו סומן גם לי, כמו לכל אדם אחד, מרכז המודל, ואז היה עליי ללכת במחוג הקובע ולהתוות את המעגל היפה. במקום זה זינקתי שוב ושוב אל המחוג, אבל שוב ושוב נאלצתי לקטוע אותו מיד. (דוגמאות: הפסנתר, הכינור, שפות, פילולוגיה גרמנית, אנטי ציונות, ציונות, עברית, גננות, נגריה, ספרות, ניסיונות נישואים, דירה משלי.)[13]

גורל יצירותיו

עריכה
 
פסל פרנץ קפקא בפראג
 
איורים של פרנץ קפקא

רובן הגדול של יצירותיו הספרותיות של קפקא, ובכלל זאת כל הרומנים הארוכים והידועים שלו, לא פורסמו בימי חייו אלא רק לאחר מותו. הוא היה ספקן לגבי איכות היצירה שלו.[2] חברו הטוב, מקס ברוד, פרסם את יצירותיו על אף בקשה מפורשת של קפקא להשמיד את היצירות לאחר מותו.[14] ברוד הצדיק את עצמו הן בכך שקפקא ידע שהוא לא יבצע את הצוואה, ואם הפקיד אותו עליה, משמע שהשלים עם פרסום כתביו. ההצדקה השנייה, שברוד הודה שדי בה כשלעצמה מבחינתו, הייתה ערכו הספרותי הרב של העיזבון. ברוד הצליח להציל רק חלק מכתביו של קפקא היות שקפקא שרף את חלקם בעצמו. בין כתבי קפקא שפורסמו לאחר מותו נכללים הרומנים "המשפט", "הטירה", ו"אמריקה", שכתיבתם לא הושלמה.

בשנת 2018 התפרסמה גלויה שכתב קפקא למשפחתו בפראג בשנת 1912. גלויה זו נמצאה בארכיון של מקס ברוד, והתפרסמה לציון 50 שנה לפטירת ברוד.[15]

בצוואתו הוריש מקס ברוד את כל רכושו, ובכלל זאת את כתבי קפקא שהיו ברשותו, למזכירתו אילזה הופה, אך הוסיף לצוואתו גם הוראה, שלאחר מותו יועברו הכתבים לספרייה של האוניברסיטה העברית בירושלים, לספרייה בתל אביב או לספרייה ציבורית אחרת. לאחר מותה של הופה התפתח קרב ירושה על הכתבים בין בנותיה של הופה לספרייה הלאומית.[14][16][17] ב־12 באוקטובר 2012 קבע בית המשפט לענייני משפחה בישראל כי כתביו של קפקא יועברו לספרייה הלאומית.[18] ערעור על פסק דין זה נדחה בבית המשפט המחוזי,[19] ובית המשפט העליון דחה גם הוא ערעור שהגישו בנותיה של הופה.[20]

בעניין זה הביע פרופסור דן מירון את דעתו כי מוטב היה לו כתבי קפקא היו מועברים למכון קפקא (גר') במרבאך (אנ') כרצון הבנות, משום שבמכון מרוכז החלק העיקרי של כתבי היד של קפקא, ובמשך עשרות שנים נעשתה שם עבודת מיון ופיענוח על ידי צוות של חוקרים מומחים, שאפשרה את העמדת המהדורה הביקורתית רבת הכרכים של כתבי קפקא. לפי מירון, בית המשפט היה צריך להשיב על השאלה אם הערך היהודי הלאומי של כתבי היד הצדיק את הפגיעה בדיון הספרותי־המחקרי בהם, על ידי הרחקתם ממכון החקר שממימיו שותים חוקרי קפקא בכל אתר ובכל לשון.[21]

עיריית פראג ואגודת פרנץ קפקא מעניקות החל משנת 2001 את פרס פרנץ קפקא לסופר שכתב יצירה בעלת "אופי הומניסטי ותרומה לסבלנות תרבותית, לאומית, לשונית ודתית".

ב-2021, לאחר מאבק משפטי שנמשך כשנתיים, עלו לאתר הספרייה הלאומית מאות כתבי יד של קפקא, מתוך ארכיון מקס ברוד ואוסף כתבי יצירתו, בהם כתבי יד ספרותיים, מכתבים, קטעי יומן, מחברות ללימוד עברית, טיוטות ואיורים פרי עטו, וניתן לעיין בהם באופן חופשי.[22]

אירועים לרגל 100 שנה למותו

עריכה

בשנת 2024, ובעיקר בחודש יוני 2024, היו אזכורים רבים בעולם כולו ובאירופה בפרט (בעיקר בגרמניה, באוסטריה וברפובליקה הצ'כית) והתקיימו אירועים רבים לציון 100 שנה למותו של פרנץ קפקא.[23][24][25][26][27][28][29][30]

בין האירועים שהתקיימו בישראל:

ב-29 בפברואר 2024 קיים בית ביאליק ערב בעקבות 'טרילוגיית הבנים': 'המסיק', 'הגלגול' ו'גזר הדין'.[31]

ב-9 באפריל 2024 קיים בית הסופרים על שם עמוס עוז יום עיון לציון 100 שנה למותו של קפקא בהנחיית ד"ר תמר סתר וענבל בראל (גוסטמן).[32]

ב-3 ביוני 2024 קיימו אגודת הסופרות והסופרים העברים בישראל יחד עם התיאטרון הקאמרי, כנס לרגל 100 שנה לפטירתו של קפקא.[33]

באותו מועד שודרו מספר תוכניות ופודקסטים בכאן תרבות.[34][35][36][37][38]

במלאת 100 שנה לפטירתו של קפקא, שהורה לשרוף את כל כתבי היד שלו בצוואה שלא קוימה, ולציון 100 שנה לשריפת ביתו של עגנון, קיים בית עגנון הרצאה מקוונת של יוסף סאקס, מנהל המחקר בבית עגנון, בנושא "אגדת הסופרים: עגנון וקפקא".[39]

בנוסף, פורסמו פרסומים רבים בהקשר ליצירתו של קפקא, חלקם מתועדים להלן.

יצירותיו בתיאטרון, בקולנוע ובמוזיקה בישראל

עריכה

ההצגה "הקוף של קפקא" בעיבוד לתיאטרון של קולין טיבן לסיפורו "דין וחשבון לאקדמיה" הועלתה לראשונה בתיאטרון חיפה במאי 2012 תרגום: שמעון בוזגלו בימוי: אילן תורן, משחק: יוסף אבו ורדה.[40]

הכישוף של קפקא 2005, תסריט מאת דיתה גרי. הסרט זכה בפרס אהוב הקהל בפיצ' של "סיפור שלנו" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה.

היצירה תמונה למלים מיומנו של פרנץ קפקא: 25 ביוני 1914 ('מיני-אופרה' לסופרן או טנור) נכתבה על ידי יוסף טל בשנת 1978.[41]

ההצגה "קפקא" שעובדה ובוימה בידי הבמאי יוסי יזרעאלי לציון 100 שנים למותו של פרנץ קפקא עלתה בתיאטרון יפו בינואר 2024.[42]

הנצחתו בישראל

עריכה

רחובות על שמו של קפקא נקראו בתל אביב ובנתניה.

ב- 17 באפריל 1996 הנפיק השירות הבולאי סדרה של שישה בולי דאר שנקראה "תרומת היהודים לתרבות העולם", ועליהם דיוקנאות של שישה יהודים שבלטו בהישגיהם ותרומתם לאנושות בתחומים שונים ושנולדו ופעלו מחוץ לישראל. כל בול בסדרה שויך לאישיות אחת, אחד מהם הוא פרנץ קפקא. האמן אד ואן אויין עיצב את הבול שהוקדש לקפקא.[43]

מיצירותיו

עריכה
 
עטיפת ספרו הראשון "הירהורים", 1912
 
מכתב אל אביו (1919)
 
מחברת של פרנץ קפקא עם מילים בגרמנית ועברית. מאוספי הספרייה הלאומית.

רומנים

עריכה
  • המשפט (Der Prozeß; פורסם לראשונה ב־1925)
  • הטירה (Das Schloß; פורסם לראשונה ב־1926)
  • אמריקה או הנעדר: אמריקה (Amerika oder Der Verschollene; פורסם לראשונה ב־1927)

סיפורים קצרים (רשימה חלקית)

עריכה

יומנים

עריכה
  • יומנים 1910–1923 (פורסם ב־1948)
  • מחברות האוקטבו (פורסם ב־1954)

מכתבים

עריכה
  • מכתב אל האב (Brief an den Vater; נכתב בנובמבר 1919)
  • מכתבים אל מילנה (Briefe an Milena; נכתבו בין השנים 1920–1923, פורסמו בשנת 1952)
  • מכתבים אל המשפחה, חברים ועורכים (Briefe 1902–1924; נכתבו בין השנים 1900–1924, פורסמו לראשונה ב־1959)
  • מכתבים אל פליציה (Briefe an Felice; נכתבו בין השנים 1912–1917, פורסמו לראשונה ב־1967)
  • מכתבים אל אוטלה ואל המשפחה ('Briefe an Ottla und die Familie; נכתבו בין השנים 1909–1924, פורסמו לראשונה ב־1974)

ספרים שהופיעו בעברית

עריכה
 
מכתב בעברית שכתב קפקא למורתו לעברית, פועה מנצ'ל
רומנים
סיפורים
  • סיפורים ופרקי התבוננות – (תרגום: ישורון קשת ודן מירון) שוקן, 1964. כל תוכן ספר זה מצוי גם ברופא כפרי וכתבים אחרים שהתפרסמו בימי חייו של הסופר בתרגום אילנה המרמן משנת 2000.
  • תיאור של מאבק: סיפורים, פראגמנטים ואפוריזמים מן העזבון – (תרגום: שמעון זנדבנק) שוקן, 1971.
  • הגלגול – (תרגום: ישורון קשת) משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1975.
  • רופא כפרי: סיפורים קטנים – (תרגום: ישורון קשת) משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1978.
  • סיפורים ופרוזה קטנה- (תרגום: אברהם כרמל) שוקן, 1993. (הקובץ מכיל את הסיפורים "הגלגול", "לפני החוק")
  • תיאור של מאבק: סיפורים ורשומות מן העיזבון – (תרגום: אברהם כרמל) שוקן, 1994.
  • גזר הדין וסיפורים אחרים – (תרגום: אילנה המרמן) עם עובד, 1997.(הקובץ מכיל את "התבוננות", גזר הדין", "רופא כפרי")
  • לפני החוק – הקיבוץ המאוחד, 2000.
  • רופא כפרי וכתבים אחרים שהתפרסמו בימי חייו של הסופר – (תרגום: אילנה המרמן) עם עובד, 2000. (הקובץ מכיל את "התבוננות", "גזר הדין", המסיק", "הגלגול", "במושבת העונשין", "רופא כפרי", "אמן צום" ואחרים)
יומנים
  • יומנים 1914–1923 – (תרגום: חיים איזק) הוצאת שוקן, 1978, הוצאה שנייה, 2010.
  • מחברות האוקטבו – (תרגום: שמעון זנדבק) עם עובד, 1998.
מכתבים

לקריאה נוספת

עריכה

מבחר מאמרים על יצירתו

עריכה

יותר ממאה מאמרים, מסות קצרות וכתבות נדפסו בעברית על יצירתו של קפקא. כאן מובא רק מבחר מצומצם מהם.

קישורים חיצוניים

עריכה

מאה שנים למותו:

מכּתביו:

8 החפרפרת הענקית, או מורה בית הספר בכפר, , בתרגום ענת פרי, באתר "אורות"

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Kafkas Grabinschrift באתר "פרנץ קפקא" (בגרמנית)
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 Podcast Addict, מכתב לאבא: פרנץ קפקא • על החתום, באתר Podcast Addict (באנגלית)
  3. ^ גלילי שחר, הפצע של קפקא, כרמל, ירושלים, 2008, עמ' 56–57.
  4. ^ Max Brod, תרגום: G. Humphreys Roberts and Richard Winston, Franz Kafka: A Biography, New York: Schocken Books, 1960, עמ' 74
  5. ^ יוסף טל: עד יוסף – זכרונות, הרהורים, סיכומים. הוצאת כרמל, ירושלים (1997) עמ' 48–49
  6. ^ 1 2 ביוגרפיה של פרנץ קפקא, באתר The Kafka Project, by Mauro Nervi. אוחזר בתאריך 5 בפברואר 2005.
  7. ^ מכתב לאבא: פרנץ קפקא, באתר על החתום, ‏18.12.2022
  8. ^ פרנץ קפקא, באתר מורשת גדולי האומה
  9. ^ Podcast Addict, מכתב לאבא: פרנץ קפקא • על החתום, באתר Podcast Addict (באנגלית)
  10. ^ ז'וז'ה סאראמאגו, צילו של האב
  11. ^ M Pérez-Álvarez, The Schizoid Personality of Our Time
  12. ^ June O. Leavitt, The Mystical Life of Franz Kafka: Theosophy, Cabala, and the Modern Spiritual Revival, Oxford University Press, 2011, p. 16
  13. ^ פרנץ קפקא, רופא כפרי וכתבים אחרים שהתפרסמו בימי חייו של הסופר, עם עובד, 2000, עמ' 361
  14. ^ 1 2 רע"א 4556/10 אווה דורית הופה נ' האפוטרופוס הכללי ואחרים
  15. ^   אלעד זרט, גלויה מפרנץ קפקא, באתר "ידיעות אחרונות", 11 בנובמבר 2018
  16. ^ נורית פגי, של מי הירושה הזו? מיהם היורשים החוקיים של עזבונותיהם של מקס ברוד ופרנץ קפקא, ארץ אחרת 55
  17. ^ עופר אדרת, עכבר העיר אונליין, גנז המדינה: לא נאפשר להוציא מישראל את החומר של קפקא, באתר הארץ, 9 ביולי 2008
    עופר אדרת, עכבר העיר אונליין, האישה שמחזיקה את כתבי קפקא בלב תל אביב, באתר הארץ, 17 ביולי 2008
    עופר אדרת, המדינה תובעת בבית משפט את העיזבון של פרנץ קפקא, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2009
    עופר אדרת, הקרב על קפקא, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2009
    עופר אדרת, מעקב מוסף הארץ, גורל עיזבונו של פרנץ קפקא הגיע לבית המשפט, באתר הארץ, 29 בינואר 2010
  18. ^ עופר אדרת, בתום 5 שנות דיונים, ביהמ"ש החליט: כתבי קפקא יועברו לספריה הלאומית, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2012
  19. ^ לילך דניאל, המחוזי אישר: עיזבון מקס ברוד, הכולל את כתבי קפקא, יועבר לספרייה הלאומית, "תקדין", 2 ביולי 2015
  20. ^ בע"מ 6251/15 אווה דורית הופה ואח' נ' עו"ד שמוליק קסוטו ואח' בבית המשפט העליון, 7 באוגוסט 2016
  21. ^   דן מירון, פסיקה תמוהה, בלשון המעטה, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2016
  22. ^ ירושת המיליונים של האחיות ברונטה והשערורייה הספרותית של בוריס ג'ונסון, באתר ynet, 31 במאי 2021
  23. ^ eugeneugen.eu, Kafka, Bugs and Kakania. Getting to know Franz Kafka (1883-1924) on the 100th anniversary of his death | Kafka 2024, kafka2024.de (באנגלית)
  24. ^ eugeneugen.eu, You Have Come and Stay. On the 100th Anniversary of Franz Kafka's Death | Kafka 2024, kafka2024.de (באנגלית)
  25. ^ Franz Kafka - 100 years after his death - Goethe-Institut Indonesia, www.goethe.de
  26. ^ Hess, Amanda (2024-06-01). "The Very Online Afterlife of Franz Kafka". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-06-04.
  27. ^ Franz Kafka reconsidered, 100 years after his death, TLS (באנגלית בריטית)
  28. ^ Cooke, Rachel (2024-06-01). "A century after his death, Kafka still sums up our surreal world". The Observer (באנגלית בריטית). ISSN 0029-7712. נבדק ב-2024-06-04.
  29. ^ Transatlantic Kafka - Kafka100 (באנגלית בריטית)
  30. ^ If we summarize 100 years of literature history in a single word, this expression will probably be p.. - MK, 매일경제, ‏2024-06-02 (באנגלית)
  31. ^ בית ביאליק - מאה שנים למותו של פרנץ קפקא, באתר www.bialikmuseum.org.il
  32. ^ בית הסופרים על שם עמוס עוז (2024-05-27), קפקא חי בישראל - יום עיון לציון מאה שנה למותו, נבדק ב-2024-06-04
  33. ^ כנס לרגל 100 שנים לפטירתו של פרנץ קפקא, באתר www.hebrew-writers.org
  34. ^ מוגש ע"י נדב הלפרין, המקרה של פרנץ ק': מאה לפטירת קפקא עם ד"ר אלי שיינפלד, באתר כאן, ‏2024-06-03
  35. ^ מוגש ע"י ענת שרון בלייס, לתפוס את החרב המרחפת - 100 שנים למותו של פרנץ קפקא, באתר כאן, ‏2024-06-03
  36. ^ מוגש ע"י עו"ד אורון שוורץ, לפני החוק - קריאה ב"המשפט" של קפקא עם עו"ד אביגדור פלדמן, באתר כאן, ‏2024-06-03
  37. ^ בהגשת ועריכת: מיה סלע ויובל אביבי, תכנית קפקאית -, באתר כאן, ‏2024-06-03
  38. ^ בהגשת גואל פינטו, בני 17 קוראים קפקא? על מקומו של הסופר במערכת החינוך של ימינו, באתר כאן, ‏2024-06-03
  39. ^ יוסף סאקס, בית עגנון - אגדת הסופרים עגנון וקפקא - גווילין נשרפין ואותיות פורחות: 100 שנה לשריפת ביתו של עגנון, באתר בית עגנון, ‏2024-06-03
  40. ^ טל פרי, ‏אילו הצגות ישתתפו השנה בפסטיבל התיאטרונטו?, באתר גלובס, 13 במרץ 2012
  41. ^ תווים ליצירה, באתר על יוסף טל.
  42. ^ מאיה כהן, קפקא? "הטקסטים שלו כיום רלוונטיים מאי־פעם", באתר www.israelhayom.co.il, ‏2024-01-23
  43. ^ מידע על בול פרנץ קפקא, באתר התאחדות בולאי ישראל
  44. ^ גלילי שחר, אבי עורב, אני יונה, באתר הארץ, 13 ביולי 2007
  45. ^   חביבה פדיה, רוח הרפאים של סגנון הרזון, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2020
  46. ^   שני פוקר, "המשפט האחרון של קפקא": מוכיח שאפשר לקרוא ספרי מחקר מההתחלה עד הסוף, באתר הארץ, 9 באפריל 2024