אמצעי מניעה הורמונליים

אמצעי מניעה הורמונליים הם אמצעים שכיחים בעולם הרפואה, שמטרתם העיקרית היא מניעת היריון בעזרת שימוש בהורמונים שונים. אמצעים אלו נכנסו לשימוש במאה ה-20, כאשר הנפוצות שבהם הן הגלולות. ישנם אמצעי מניעה הורמונליים נוספים, כמו: התקן תוך-רחמי, מדבקה הורמונלית. בזמן השימוש באמצעי מניעה הורמונליים עלולות להופיע תופעות לוואי מסוימות. בהן: כאב ראש, רגישות בשדיים, עליה בלחץ הדם (יתר לחץ דם). תופעת הלוואי הנפוצה היא דימום לא סדיר, תופעות לוואי נוספות הן עלייה במשקל, ירידה בדחף המיני, מצבי רוח, כאבי ראש זיהום פטרייתי בנרתיק ועלייה בלחץ הדם (יתר לחץ דם).

מארזים של גלולות למניעת היריון מסוגים שונים

איור הממחיש היכן ממקמים את ההתקן התוך-רחמי

כמו כן, לאמצעי מניעה הורמונליים יש שימושים רפואיים נוספים, אולם שימושם העיקרי הוא, כאמור, מניעת הריון.

היסטוריה

גלולות למניעת היריון, תחילת דרכם של אמצעי המניעה ההורמונליים

אחת ההמצאות החשובות ביותר במאה ה-20, היא המצאת גלולות למניעת היריון.

יש הטוענים כי המצאה זו היוותה גורם משמעותי בשחרורן של הנשים. המצאת הגלולות אפשרה לנשים להחליט על תזמון הקמת משפחה ותכנון התא המשפחתי, מה שמאפשר לנשים מאז ועד היום לצאת לשוק העבודה ולפתח קריירה.

הליך מניעת ההיריון באמצעות השראה של שינויים הורמונליים בגוף החל על ידי כימאי אמריקני-פרסי בשם לבון ג'ולין (באנגלית: Percy Lavon Julian). לבון מצא שתוצר לוואי של שמן פולי הסויה יכול לעבור שינוי כך שיהיה דומה להורמון המין הנשי, שמו פרוגסטרון. הפרוגסטרון מווסת את תהליך הביוץ, בתהליך שחרור הביצית משחלות האישה. אחריו, גילו חוקרים נוספים חומרים בטבע שיכולים לחקות את התנהגות הפרוגסטרון. בסופו של דבר, בשנת 1955, דוגמית מתמצית מהסוג הנזכר מעלה, נשלחה לביולוג בשם גרגורי פינקוס (באנגלית:Gregory Goodwin Pincus). האחרון גילה שניתן לשלב את הפרוגסטרון מהתמציות הללו בגלולה ובכך למנוע את הביוץ אצל אישה. פינקוס לא ייעד את התגלית החדשה לטובת מניעת היריון. מי שעשתה זאת, היא מרגרט סנגר (באנגלית: Margaret Sanger), סנגורית פיקוח על הילודה. מרגרט גייסה הון לטובת מחקר שיוביל פינקוס, מחקר בנושא הליך המנגנון ההורמונלי של ההיריון.

הגלולות אושרו לשימוש בארצות הברית בשנת 1960, והיום נמצאות בשימוש נרחב. נכון לעכשיו, מאות מיליוני נשים ברחבי הגלובוס נוטלות גלולות, הן למטרות מניעת היריון והן לטובת מטרות רפואיות שונות. יתרה מכך - הגלולות מצויות ברשימת התרופות החיוניות של ארגון הבריאות העולמי (באנגלית: WHO - World Health Organization), ונכללת בין תרופות אחרות רבות שנבדקו רבות ובטוחות לשימוש.

היסטוריה של אמצעים הורמונליים נוספים למניעת היריון

ישנן שיטות נוספות למניעת היריון באופן הורמונלי:

• נורפלנט - שיטה זו הומצאה בשנת 1991. מנהל התרופות והמזון האמריקאי (FDA), אישר את השימוש בשתל זה (באנגלית: Levonorgestrel-releasing implant). מדובר בשתל המושתל מתחת לעור בצד הפנימי של הזרוע, המשחרר הורמונים למניעת היריון בגוף האישה.
• התקן תוך-רחמי הורמונלי - מבוסס על ההורמון לבונוגסטרל (באנגלית: Levogestrel).
• מדבקה הורמונלית למניעת היריון - בשנת 2004, המדבקה ההורמונלית למניעת היריון, "אוורה" (באנגלית: Evra) נכנסה לשימוש בישראל.

מידע נוסף לגבי שיטות אלו יסופק בהמשך הערך.

שימושים רפואיים

השימוש העיקרי של אמצעי מניעה הורמונליים הוא מניעת הריון. חלק מאמצעי המניעה עשויים לשמש להקלה בדימום ווסתי כואב, דיסמנוריאה, או על דימום ווסתי מוגבר, מנורגיה. כמו כן ניתן לראות שימוש באמצעי מניעה הורמונליים כחלק מטיפול בתסמונות הקשורות למערכת ההורמונלית. נעשה שימוש בגלולות למניעת הריון כחלק מטיפול בתסמונת השחלות הפוליציסטיות. השימוש בגלולות מפחית את הגירוי הרחם ורקמת השד הנובעת ממנגנון חוסר באסטרוגן המאפיין את החולות בתסמונת.

סוגים

גלולות למניעת הריון

מטרת הגלולות היא מניעת ביוץ בכך שהיא מדכאת הפרשה של הורמוני FSH (הורמון מגרה זקיק) ו-LH (הורמון מחלמן) הפועלים במערכת הרבייה הנקבית. הגלולה המשולבת מכילה שני הורמונים נקביים - אסטרוגן ופרוגסטין (נגזרת סינתטית של פרוגסטרון שלא נספג היטב בגוף). תפקידם של הורמונים אלה הוא דיכוי התפתחות הזקיקים בשחלה בעזרת הפחתת הפרשה של הורמוני ביוץ. דיכוי התפתחות הזקיקים מונע עלייה ברמת הורמון המין אסטרדיול. עקב כך, נמנע תהליך בקיעת ביצית בשלה מאחד הזקיקים, הגעתה לרחם והפיכה זמינה להפריה. את הגלולות המשולבות יש ליטול כל יום בשעה קבוע, אולם איחור של עד 12 שעות לא אמור לפגוע ביעילותן.

ישנם שלושה סוגים של גלולה משולבת:

1. חפיסה עם 21 גלולות עם חומר פעיל אותן האישה נוטלת במשך שלושה שבועות ובמשך שבוע לא נוטלת כלל.
2. חפיסה עם 28 גלולות - 21 גלולות עם חומר פעיל שאותן נוטלת האישה במשך שלושה שבועות ועוד שבע גלולות פלצבו אותן נוטלת האישה במשך שבוע. מטרת גלולות הפלצבו היא קביעת הרגל לנשים כדי שלא ישכחו לנטול את הגלולות לאחר ההפסקה.
3. סוג חדש יחסית של חפיסות המכילות 24 גלולות עם חומר פעיל ועוד ארבע גלולות פלצבו.

אם האישה שוכחת לנטול את גלולת הפלצבו, יעילות אמצעי המניעה לא נפגעת. לעומת זאת, יעילות התרופה עלולה להיפגע במקרה של שלשולים או הקאות, מכיוון שהיא עלולה שלא להספג.

ישנם גלולות המכילות פרוגסטין, ללא אסטרוגן. יעילותן נמוכה יותר מיעילות הגלולות המשלבות פרוגסטין עם אסטרוגן וגם דרך מניעת ההריון שונה. גלולות המכילות פרוגסטין בלבד גורמות לשינויים ברירית צוואר הרחם וכך, אף על פי שהביצית המופרית מגיעה לרחם, לתאי הזרע קשה להגיע אליה. את הגלולות הללו יש לנטול בכל יום ללא הפסקה (בניגוד להפסקה של שבוע בנטילת הגלולות המשולבות). בנוסף, יעילותן עלולה להפגע במקרה שהאישה נוטלת את הגלולה הזו באיחור של יותר משלוש שעות.

נורפלנט - אמצעי מניעה תת-עוריים

מערכת זו מכילה שתיים עד שש צינוריות העשויות מחומר פלסטי ומושתלת מתחת לעור בחלקה הפנימי של הזרוע. הנורפלנט מכיל התוכו את הורמון, שבדומה לפרוגסטין גם הוא מנגזרותיו שלהפרוגסטרון, הנקרא לבונורגסטרל (Levonorgestrel). הנורפלנט משחרר באופן איטי וקבוע את ההורמונים בגוף. הלבונורגסטרל מונע את הביוץ בשחלה וגורם לרירית הרחם להישאר דקה, דבר זה מונע מהביצית הפורית לבצע השרשה ברחם. את הנורפלנט ניתן להחדיר בשבוע הראשון של הווסת ושישה שבועות לאחר הלידה. הנורפלנט מונע הריון בצורה יעילה ולאורך זמן רב יחסית. למעשה ניתן להשאירו בגוף למשך תקופה של עד חמש שנים. חסרונו העיקרי של הנורפלנט הוא שהמכשיר עלול לגרום לשיעור גבוה של מחזורי דימום בלתי סדירים, אך הם מתאזנים בשנה הראשונה.

התקן תוך רחמי

התקנים אלו עשויים מפלסטיק ומכילים בתוכם חומר מתכתי או הורמון פרוגסטין. הם מוחדרים לרחם כאשר לקצה ההתקן מחובר חוט העובר מבעד לצוואר הרחם עד לחלקו העליון של הנרתיק. חוט זה מקל על הרופא להוציאו במקרה הצורך. ישנם שלושה סוגי התקנים תוך רחמיים. שניים מהן מיועדים לנשים לאחר לידה - התקן נחושת והתקן המכיל הורמון (פרוגסטין). הסוג השלישי מיועד לנשים צעירות שלא ילדו.

1.התקן נחושת - התקן זה משחרר יוני נחושת הגורם לשינוי בהפרשת החומרים לחלל הרחם. שינוי זה מפריע לתנועת תאי הזרע ולהגעתם לרחם. על פי הוראות היצרן, מומלץ להוציא את התקן הנחושת לאחר חמש שנים אף על פי שבארצות הברית מקובל להשאירו עד עשר שנים.

2.התקן המכיל הורמון - התקן זה משחרר פרוגסטין ואיזו מונע ביוץ. הורמון זה מפחית את ההתכווצויות והדימומים שעלולים להתרחש לנשים המשתמשות בתקן הנחושת. בכ-15% מהמקרים, ההורמון גורם להדלדלות של רירית הרחם ובכך עלול לגרום למצב בו הדמם הווסתי נחלש ואפילו נפסק לחלוטין. את ההתקן המכיל הורמון יש להוציא לאחר כחמש שנים מרגע התקנתו.

3.התקן לצעירות - התקן זה מומלץ בשנים האחרונות על ידי ארגון הבריאות העולמי כקו הגנה ראשון. התקן זה הוא קטן, בעל מוליך צר ומינון הורמונלי נמוך ומקומי.

ההתקנה נעשית על ידי גניקולוג. מומלץ להתקין אותו ביום החמישי של הוסת, כיוון שאז צוואר הרחם רחב יחסית, אולם ניתן להתקינו גם בכל זמן אחר. בנוסף, לפני ההתקנה, ניתן ליטול כדורים להרחבת צוואר הרחם כדי להקל על התהליך.

מומלץ שלא לקיים יחסי מין ולא אוננות, לא להיכנס לבריכה ולא לג'קוזי כשבוע לאחר ההתקנה. לאחר שישה שבועות יש להגיע לביקורת לוודא שאין דלקת ושהחוט נמצא במקומו הרגיל.

חשוב לציין, אף התקן תוך רחמי אינו מגן מפני מחלות מין כולל איידס (HIV).

טבעת וגינלית

טבעת זו עשויה פולימר גמיש והיא שקופה ודקה. עוביה 4 מ"מ וקוטרה 54 מ"מ. את הטבעת מכניסים לנרתיק, לרוב לצד צוואר הרחם, למשך שלושה שבועות ויש להסירה במהלך השבוע הרביעי (במהלכו אמור להתרחש הווסת). הטבעת משחררת הורמונים (אסטרוגן ופרוגסטין) אל הגוף באופן איטי וממושך. היא יוצרת מחסום המונע מתאי הזרע להפרות את הביצית. בנוסף, היא מונעת ביוץ ומעבה את הנוזל בצוואר הרחם. יתרונה הגדול של הטבעת היא שהיא קלה לשימוש ונוכחותה כמעט ואינה מורגשת, אולם היא אינה מגנה מפני מחלות מין (כולל איידס), מחייבת בדיקה וגינאלית על ידי גניקולוג ומצריכה מרשם רופא. בנוסף, עוד יתרון של הטבעת הוא, שבניגוד לאמצעי מניעה אחרים, ההורמונים שהטבעת משחררת אינם עוברים דרך הכבד ולא נספגים במערכת העיכול, אלא נספגים ישר לזרם הדם.

מדבקה הורמונלית למניעת הריון

כמו אמצעי מניעה רבים, המדבקה מכילה גם היא שני סוגי הורמונים - אסטרוגן ופרוגסטרון. מדבקה זו נראית כמו פלסטר בגודל 4.5X4.5 ס"מ. ניתן להדביק אותה על הישבן, על החלק החיצוני של הזרוע העליונה או על החלק התחתון של הבטן. המדבקה יעילה מאוד למניעת הריון. בשימוש ממוצע מניחים שהיא יעילה יותר מהגלולות. יתר על כן, היא קלה יותר לשימוש מכיוון שיש להחליף מדבקה מדי שבוע ולא לזכור לקחת גלולה כל יום. בנוסף, עוד יתרון של המדבקה הוא שבניגוד לאמצעי מניעה אחרים, ההורמונים שהמדבקה משחררת אינם עוברים דרך הכבד ולא נספגים במערכת העיכול, אלא נספגים ישר לזרם הדם. המדבקה יעילה מאוד, אולם בקרב נשים השוקלות יותר מ-89 ק"ג היא פחות אמינה. ישנם מספר חסרונות בשימוש במדבקה ההורמונלית כמו העובדה שנשים בהריון ונשים מניקות אינן יכולות להשתמש במדבקה. בנוסף, במקרה של שימוש במדבקה שלא כהלכה, כמו: התרופפות המדבקה על העור, במקרה שהיא מוסרת ליותר מ-24 שעות או אם היא נשארת על הגוף יותר משבוע, עלול להתרחש הריון.

תופעות לוואי

השימוש באמצעי מניעה הורמונליים כרוך בחשיפה לתופעות לוואי נלוות. ישנם תופעות לוואי בולטות בשימוש ברוב אמצעי המניעה ההורמונליים. הנפוצה ביותר מביניהן היא דימום לא סידר, דימומים קלים במהלך החודש והכתמה (דימום קל ולא סדיר) . דימום זה נפוץ בחודשים הראשונים לנטילת גלולות למניעה הריון, בקרב נשים שמשתמשות בהתקן תוך רחמי ובשימוש במדבקה העורית השבועית.

תופעות לוואי זמניות נפוצות שעלולות להופיע בתחילת השימוש באמצעי מניעה הורמונליים:

• רגישות בשדיים .
• שינוי במצבי הרוח, לפעמים כרוך בדיכאון.
• עלייה וירידה בחשק המיני.
• אצירת נוזלים.
• כאבי ראש.
• בחילה.
• עלייה בלחץ הדם.
• עלייה במשקל.

לרוב תופעות הלוואי חולפות לאחר מספר חודשי שימוש.

ראו גם

• היריון
• גלולה למניעת הריון
• ביצית
• שחלות
• מניעת היריון
• התקן תוך-רחמי

קישורים חיצוניים

• מכון דוידסון - הברכה והקללה של הגלולה
• הספרייה הווירטואלית של מט״ח - הגלולה למניעת הריון : 1955
• סלונה - המצאת המאה
• מוטי גל, מהיום בישראל: מדבקה למניעת הריון, באתר ynet, 5 במאי 2004
• נשים לגופן - התקן תוך רחמי
• נשים לגופן - טבעת וגינאלית ומדבקה
• הדסה - נורפלנט (אורכב 11.10.2018 בארכיון Wayback Machine)
• טיפת חלב ברשת - נורפלנט (אורכב 19.01.2019 בארכיון Wayback Machine)
• מכבי שירותי בריאות

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.