אנדרוניקוס השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית

אנדרוניקוס השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית
לידה	25 במרץ 1297; קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית
פטירה	15 ביוני 1341 (בגיל 44); קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית
מדינה	האימפריה הביזנטית
בן או בת זוג	Irene of Brunswick (1318–?); אנה מסבויה
שושלת פלאולוגוס
אב	Michael IX Palaiologos
אם	Rita of Armenia
צאצאים	יוחנן החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית; Irene Palaiologina of Trebizond; Maria-Irene Palaiologina; Michael Palaiologos; Maria Palaiologos

אנדרוניקוס השלישי פלאיולוגוס (ביוונית ביזנטית: Ἀνδρόνικος Δούκας Ἄγγελος Κομνηνός Παλαιολόγος‏; 25 במרץ 1297 – 15 ביוני 1341), היה הקיסר הביזנטי מ-1328 עד 1341. הוא היה בנם של מיכאל התשיעי פלאיולוגוס וריטה מארמניה. הוא הוכרז כקיסר שותף בצעירותו, לפני 1313, ובאפריל 1321 הוא מרד בסבו, אנדרוניקוס השני פלאיולוגוס. הוא הוכתר רשמית כקיסר שותף בפברואר 1325, לפני שהדיח את סבו על הסף והפך לקיסר יחיד ב-24 במאי 1328.

האימפריה הביזנטית בשנת 1340, כולל בולגריה, סרביה והבייליק העות'מאני.

שלטונו כלל את הניסיונות הכושלים האחרונים לעצור את הטורקים העות'מאניים בבתיניה ואת התבוסה ברוסוקסטרו נגד הבולגרים, אך גם את חידוש השלטון המוצלח בכיוס, לסבוס, פוקאה, תסליה ואפירוס. מותו המוקדם הותיר ואקום כוחני שהביא למלחמת אזרחים הרת אסון בין אלמנתו, אנה מסבויה, לבין ידידו ותומכו הקרוב ביותר, יוחנן השישי קנטקוזנוס, שהובילה להקמת האימפריה הסרבית ולכניסה של האימפריה העות'מאנית לחבל הבלקן.

ביוגרפיה

אנדרוניקוס נולד בקונסטנטינופול ב-25 במרץ 1297. אביו, מיכאל התשיעי פלאיולוגוס, החל לשלוט באופן מלא כקיסר שותף בערך בשנת 1295.

במרץ 1318 נשא אנדרוניקוס לאישה את אירנה מבראונשווייג, בתו של היינריך הראשון, דוכס בראונשווייג-גרובנהאגן. בשנת 1321 היא ילדה בן, שמת בינקותו.

בשנת 1320, אנדרוניקוס גרם בטעות למותו של אחיו מנואל, ולאחר מכן אביהם, הקיסר השותף מיכאל התשיעי פלאיולוגוס, מת מרוב צער. הרצח וההתנהגות המופקרת הכללית של אנדרוניקוס השלישי וחבורתו, בעיקר הבנים הצעירים של החמולות האריסטוקרטיות הגדולות של האימפריה, הביאו לקרע עמוק ביחסים בין אנדרוניקוס הצעיר לסבו, שעדיין שלט כקיסר אנדרוניקוס השני פלאיולוגוס.

הקיסר אנדרוניקוס השני התכחש לנכדו אנדרוניקוס, שנמלט מהבירה, גייס את תומכיו בתראקיה והחל למלוך כקיסר יריב ב-1321. חודשים ספורים לאחר תחילת המרד, אנדרוניקוס השני התרצה וקרא לאנדרוניקוס השלישי כקיסר שותף שלו. הוויתור לא הספיק כדי למנוע מלחמת אזרחים לסירוגין בין שני המלכים בשנים 1321 עד 1328.

הקיסרית אירנה מתה ב-16/17 באוגוסט 1324 ללא ילד בחיים. תאודורה פלאיולוגינה, אחותו של אנדרוניקוס השלישי, נישאה לצאר החדש מיכאל שישמן, קיסר בולגריה החדש ב-1324. אנדרוניקוס השלישי, שהיה אז אלמן, נישא לאנה מסבויה באוקטובר 1326. בשנת 1327 היא ילדה את מריה (ששמה שונה לאירנה) פלאיולוגינה.

אנדרוניקוס השלישי חתם על הסכם צ'רנומן משנת 1327, ברית עם הצאר מיכאל שישמן, קיסר בולגריה נגד סטפן אורוש השלישי דצ'נסקי מסרביה. בשנת 1328 הסתיימה מלחמת האזרחים הביזנטית עם הדחתו של הקיסר אנדרוניקוס השני, שפרש למנזר.

שלטונו

היסטוריה צבאית

התורכים העות'מאנים צרו על ניקאה שבאסיה הקטנה, היסטורית בירתה הזמנית של האימפריה הביזנטית ממסע הצלב הרביעי ועד לכיבוש הביזנטי מחדש של קונסטנטינופול. אנדרוניקוס השלישי פתח בניסיון חילוץ, אותו הביס הסולטן העות'מאני אורהן בקרב פלקאנון ב-10 או 15 ביוני 1329.

כמו כן, בשנת 1329, שלח אנדרוניקוס השלישי משלחת ימית נגד מרטינו זקריה, שליט ג'נובה של לורדות כיוס (שכלל גם את סאמוס וקוס). המשלחת הדיחה את זקריה, והחזירה את השליטה הביזנטית על האיים.

ברית עם בולגריה לא הצליחה להבטיח הישגים כלשהם עבור האימפריה הביזנטית. ב-28 ביולי 1330, הסרבים ניצחו באופן מכריע את הבולגרים בקרב ולבז'ד (קיוסטנדיל המודרנית, בולגריה) ללא השתתפות ביזנטית משמעותית. העות'מאנים המשיכו להתקדם ב-1331, ולבסוף כבשו את ניקאה (איזניק). אנדרוניקוס השלישי רצה שניקומדיה ושאר המבצרים הביזנטים הבודדים באנטוליה לא יסבלו מאותו גורל וביקש לשלם את העות'מאנים במחווה.

אנדרוניקוס השלישי התארגן מחדש וניסה לחזק את הצי הביזנטי המוחלש, שכלל רק 10 ספינות עד 1332; במצבי חירום, הוא עדיין יכול היה לאסוף מאה ספינות סוחר נוספות.

לאחר שלא הצליח להשיג דבר נגד סרביה, ניסה אנדרוניקוס השלישי לספח את תראקיה הבולגרית, אך הצאר החדש איוואן אלכסנדר, קיסר בולגריה הביס את הכוחות הביזנטים בקרב רוסוקאסטרו ב-18 ביולי 1332. אנדרוניקוס השלישי הבטיח שלום עם בולגריה על ידי ויתורים טריטוריאליים ונישואי בתו מריה (ששמה שמה לאירנה) לבנו של איוואן אלכסנדר, הצאר לעתיד מיכאל אסן הרביעי, קיסר בולגריה.

הנוסע המוסלמי אבן בטוטה ביקר בקונסטנטינופול לקראת סוף 1332 ומזכיר את פגישתו עם אנדרוניקוס השלישי בזיכרונותיו. מקורות ביזנטיים אינם מעידים על הפגישה.

סטפנוס גבריאלופולוס, שליט על תסליה, מת ב-1333 בקירוב; תוך ניצול משבר הירושה, אנדרוניקוס השלישי הרחיב את השליטה הביזנטית על האזור.

סירגיאנס פלאיולוגוס, שהופקד על השלטון בסלוניקי, ערק לצדו של מלך סרביה סטפן אורוש הרביעי דושאן וסייע להתקדמותם במקדוניה. עד מהרה מצאו את עצמם סרבים ברשותם של אוכריד, פרילפ וסרומיצה. ^[1] סירגיאנס הנחה אז את לכידת קסטוריה, לאחר מכן הסרבים צעדו למטה לעבר טסלוניקי, עד מהרה הגיעו לחומות העיר. ^[2] הביזנטים הגיבו בעלילה מתוכננת היטב. הגנרל הביזנטי ספראנזס פלאיולוגוס, שהתחזה לעריק, נכנס למחנה הסרבי והרג את סירגיאנס פלאיולוגוס. תוכניותיו של דושאן הוטרדו מאוד, שכן הצלחותיו עד אז נבעו בעיקר מיכולותיו האסטרטגיות של סירגיאנס, הידע על העמדה הביזנטית ובעלי בריתו שמסרו מבצרים לסרבים. ^[3] המשך נכונותו של דושאן לשאת ולתת היה מידע מודיעיני לפיו הביזנטים פשוט הדפו יחידת פשיטה טורקית גדולה, מה שאיפשר לחיילים ביזנטיים נוספים לסייע לחזית טסלוניקי והדיווח שההונגרים מתגייסים לתקוף את סרביה בצפון. ^[1] הסרבים הסכימו לשלום ב-26 באוגוסט 1334. ^[4] ^[5] הביזנטים הכירו בהישגים סרבים באוכריד, פרילפ, סטרומיטסה, סידרוקאסטרון, צ'רמן ופרוסק. ^[1]

אנדרוניקוס השלישי ביצע בינתיים את התאוששותה של פוקיאה בשנת 1334 מהמושל הגנואי האחרון, דומניקו קטנאו. עם זאת, ניצחון זה לא הצליח לעצור באופן משמעותי את ההתקדמות העות'מאנית באסיה הקטנה. השלטון הביזנטי נעלם בהדרגה מאנטוליה מכיוון שהמס לא הצליח לפייס את הסולטן העות'מאני אורהאן, שכבש את ניקומדיה ב-1337, והותיר רק את פילדלפיה וקומץ נמלים בשליטה ביזנטית.

למרות הצרות הללו, אנדרוניקוס השלישי ניצל משבר התנתקות בנסיכות אפירוס בשנת 1337, והחזיר לעצמו את השליטה הביזנטית מידי ניקפורוס השני אורסיני. גם תסליה נכבשה מחדש על ידי אנדרוניקוס השלישי בתקופה זו.

בשנת 1340 חלה דושאן במחלה קשה. בזמן קריטי זה, אחד ממפקדיו המובילים של דושאן, הרליה ערק לביזנטים. הוא יכול היה לעשות זאת מכיוון שהיו לו נחלות ממש על הגבול הביזנטי-סרבי, שכללו אזור באמצע נהר סטרומה, עם סטרומיצה ועוד שתי טירות מבוצרות נוספות בקרבת מקום. ^[6]

בשנת 1341 שלחו האדונים הלטיניים של הפלופונסוס משלחת לקונסטנטינופול, שביקשה להישבע אמונים לכתר הביזנטי. אנדרוניקוס השלישי שהיה חולה קיבל אז את המשלחת הלטינית בהזדמנות אחת, זמן קצר לפני שנכנע למחלה ב-15 ביוני 1341.

מדיניות פנים

יוחנן קנטקוזינוס, megas domestikos של אנדרוניקוס השלישי ומאוחר יותר הקיסר, החזיק בסמכות אדמיניסטרטיבית יעילה במהלך השלטון, בעוד הקיסר נהנה באופן אישי מציד ומלחמה.

אנדרוניקוס השלישי גם ביצע רפורמה במערכת המשפט באמצעות יצירתו של הרכב של ארבעה שופטים, שנקרא "שופטים אוניברסליים של הרומאים".

משפחתו

בזיליקום כסף של אנדרוניקוס השני ואנדרוניקוס השלישי

אנדרוניקוס השלישי התחתן לראשונה ב-1318 עם אירנה מבראונשווייג, בתו של היינריך הראשון, דוכס ברונסוויק-לינבורג; היא מתה בשנת 1324. היה להם בן אלמוני, שמת זמן קצר לאחר לידתו ב-1321.

בשנת 1326 התחתן אנדרוניקוס השלישי עם אשתו השנייה אנה מסבויה בתם של אמדאו החמישי, רוזן סבויה ושל אשתו השנייה מארי מברבנט, רוזנת סבויה. נישואיהם הולידו כמה ילדים, ביניהם:

מריה-אירנה פלאיולוגינה, שנישאה למיכאל אסן הרביעי מבולגריה
יוחנן החמישי פלאיולוגוס (נולד ב-18 ביוני 1332)
מיכאל פלאיולוגוס, דספוט (יורש מיועד)
אירנה (שמה שונה למריה) פלאיולוגינה, שנישאה לפרנצ'סקו הראשון גאטילוסיו.

על פי ההיסטוריון הביזנטי בן התקופה ניספורוס גרגוראס (בערך 1295–1360), לאנדרוניקוס הייתה גם בת לא חוקית, אירנה פלאיולוגינה מטרפזונטס, שנישאה לקיסר בסיליוס מטרפזונטס והשתלטה על כס המלכות של אימפריית טרביזונד בין השנים 1340 ל-1341. הנוסע בן התקופה אבן בטוטה (1304–1368/69) מתעד בריהלה שלו גם את קיומה של בת נוספת, שהיתה נשואה לאוזבק חאן מאורדת הזהב, התאסלמה וקיבלה את השם ביילון. אבן בטוטה טוען שליווה אותה לקונסטנטינופול מחצר בעלה בסוף 1332 או 1334.

ירושה ומורשת

אנדרוניקוס השלישי מת בקונסטנטינופול, בגיל 44, ב-15 ביוני 1341, אולי בגלל מלריה כרונית, ונקבר במנזר הודגון לאחר שארונו הוצב באיה סופיה. היסטוריונים טוענים כי שלטונו הסתיים כאשר האימפריה הביזנטית עדיין התקיימה, ובדרך כלל אינם מעידים על ליקויים בהנהגתו במותו מאוחר יותר. יוחנן החמישי פלאיולוגוס ירש את אביו כקיסר ביזנטי, אך בגיל תשע בלבד, הוא היה תחת עוצר.

מסעותיו האנרגטיים של הקיסר אנדרוניקוס השלישי פשוט חסרו כוח מספיק כדי להביס את האויבים האימפריאליים והובילו לכמה תהפוכות ביזנטיות משמעותיות בידי הבולגרים, הסרבים והעות'מאנים. אנדרוניקוס השלישי בכל זאת סיפק מנהיגות פעילה ושיתף פעולה עם מנהלים מוכשרים. תחתיו, האימפריה הייתה הכי קרובה להחזרת עמדת הכוח בבלקן ובחצי האי היווני לאחר מסע הצלב הרביעי. אובדן של כמה שטחים אימפריאליים באנטוליה, לעומת זאת, הותיר את התורכים העות'מאנים מוכנים להתרחב לאירופה.

בתוך חודשים ספורים לאחר מותו של אנדרוניקוס השלישי, מחלוקת על הזכות להחזיק את העוצרות על הקיסר החדש יוחנן החמישי פלאיולוגוס ועמדתו של יוחנן קנטקוזנוס כראש הממשלה הכל יכול וידידו של אנדרוניקוס הובילו להתפרצותו של הביזנטי ההרסני. מלחמת האזרחים של 1341–1347, שכילתה את משאבי האימפריה והותירה אותה במצב בלתי נסבל. האימפריה הביזנטית המוחלשת לא הצליחה למנוע את הקמתה של האימפריה הסרבית, ויותר מכך, את הפלישה העות'מאנית לאירופה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנדרוניקוס השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ Fine, John (1994). The Late Medieval Balkans. Ann Arbor, MI: University of Michigan Press. p. 288. ISBN 978-0-472-08260-5.
^ Fine, John (1994). The Late Medieval Balkans. Ann Arbor, MI: University of Michigan Press. p. 288. ISBN 978-0-472-08260-5.
^ Fine, John (1994). The Late Medieval Balkans. Ann Arbor, MI: University of Michigan Press. p. 288. ISBN 978-0-472-08260-5.
^ Fine, John (1994). The Late Medieval Balkans. Ann Arbor, MI: University of Michigan Press. p. 288. ISBN 978-0-472-08260-5.
^ Norwich. Byzantium: The Decline and Fall p. 284
^ Fine, John (1994). The Late Medieval Balkans. Ann Arbor, MI: University of Michigan Press. p. 291. ISBN 978-0-472-08260-5.

[:0-1] ¹ ² ³ Fine, John (1994). The Late Medieval Balkans. Ann Arbor, MI: University of Michigan Press. p. 288. ISBN 978-0-472-08260-5.

[2] Fine, John (1994). The Late Medieval Balkans. Ann Arbor, MI: University of Michigan Press. p. 288. ISBN 978-0-472-08260-5.

[3] Fine, John (1994). The Late Medieval Balkans. Ann Arbor, MI: University of Michigan Press. p. 288. ISBN 978-0-472-08260-5.

[4] Fine, John (1994). The Late Medieval Balkans. Ann Arbor, MI: University of Michigan Press. p. 288. ISBN 978-0-472-08260-5.

[5] Norwich. Byzantium: The Decline and Fall p. 284

[6] Fine, John (1994). The Late Medieval Balkans. Ann Arbor, MI: University of Michigan Press. p. 291. ISBN 978-0-472-08260-5.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]