אנדריי מרקוב

מתמטיקאי רוסי

אנדריי אנדרייביץ' מרקוברוסית: Андрей Андреевич Марков ‏; 14 ביוני 185622 ביולי 1922) היה מתמטיקאי רוסי. ידוע בעיקר בזכות עבודתו על תהליכים אקראיים. על שמו קרואים שרשראות מרקוב ותהליכי החלטה מרקוביים.

אנדריי מרקוב
Андрей Марков
AAMarkov.jpg
אנדריי מרקוב
לידה 14 ביוני 1856
ריאזאן, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 ביולי 1922 (בגיל 66)
סנקט פטרבורג, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מתמטיקה
מקום מגורים ברית המועצות
מקום קבורה Literatorskie mostki עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מתמטיקאי, סטטיסטיקאי, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט פפנוטי צ'בישב עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
מונחה לדוקטורט אברהם בסיקוביץ', אלכסנדר פרידמן, Nikolai Maximovich Günther, וניאמין קגן, יעקב טמרקין, J. V. Uspensky, גאורגי וורונוי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 2
  • מסדר סנטה אנה, דרגה 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Andrei Markov עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
מחקרים בהסתברות בעיקר תהליכים אקראיים.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

מרקוב נולד ב-1856 בריאזן, רוסיה. בילדותו סבל ממגבלות בריאותיות שחייבו אותו להלך בקביים עד לגיל 10. ב-1874 התקבל לאוניברסיטת סנקט פטרבורג לפקולטה לפיזיקה ומתמטיקה, שם השלים תואר ראשון (1878), תואר שני (1880) ודוקטורט בשנת 1884. בשנת 1883 נשא לאישה את אהובת נעוריו. ב-1886 נתמנה לפרופסור באוניברסיטת סנקט פטרבורג וב-1896 לחבר באקדמיה הרוסית למדעים. ב-1903 נולד אנדריי מרקוב הבן שהיה גם הוא מתמטיקאי נודע כשלעצמו. ב-1905 פרש מהוראה אקדמית באופן רשמי, אולם המשיך ללמד קורסים בתורת ההסתברות כמעט עד ליום מותו.

תרומתועריכה

ראשית מחקרו של מרקוב הוקדש לתורת המספרים ולאנליזה נומרית. לאחר שנת 1900 עסק בעיקר בתורת ההסתברות. ב 1909 ניסח הרחבה של משפט הגבול המרכזי בעזרת שיטת צ'בישב (Chebyshev) שהיה גם מורהו עבור רצפים המורכבים ממשתנים מקריים תלויים - מה שנודע לימים בתור "שרשראות מרקוב" ולהן שימושים בפיזיקה המודרנית ובמודלים כלכליים לחיזוי. אחד השימושים הראשונים של שרשראות מרקוב היה לנסח באופן מתמטי תנועה רנדומלית של חלקיקים בתמיסה מימית (תנועה בראונית), מאוחר יותר נעשה במודל זה שימוש לחיזוי מגמות בשוק המניות.

בשנות החמישים של המאה ה-20 הורחב המודל של שרשראות מרקוב לתהליכי החלטה מרקוביים אשר מהווים מודל מרכזי בתורת הבקרה האופטימלית.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אנדריי מרקוב בוויקישיתוף