אנה יונסון

זמרת שוודית

אנה לוביסה יונסוןשוודית: Anna Lovisa Johnsson (Jonsson); נולדה ב-4 באוקטובר 1977), הידועה יותר בשם הבמה, אנה יונסון (בשוודית: Ana Johnsson), היא זמרת-יוצרת שוודית, הידועה בעיקר בזכות השיר "We Are" מפסקול הסרט ספיידרמן 2.

אנה יונסון
Ana Johnsson
לידה 4 באוקטובר 1977 (בת 46)
גטבורג, שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה אנה לוביסה יונסון (יונסון)
מקום הקמה גטבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-2001 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק אלטרנטיבי, רוק מודרני עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת שוודית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים קוסמוס מיוזיק גרופ, Bonnier Amigo Music Group AB עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יונסון הגיעה לגמר של תוכנית המציאות השוודית, Popstars (אנ'), ולאחריה הייתה חברה בלהקת אקסלנס (אנ'). הלהקה הקליטה אלבום אחד, The Region of Excellence, לפני שיונסון החליטה לעזוב את הלהקה ולפתוח בקריירת סולו. אלבום הבכורה שלה, Cuz I Can (אנ'), יצא באפריל 2004 בשוודיה, וכמה חודשים מאוחר יותר, מהדורה בינלאומית בשם The Way I Am (אנ'), שהכילה מספר שירים חדשים. אלבומה השני, Little Angel (אנ'), יצא באוקטובר 2006.

קורות חייה עריכה

אנה יונסון נולדה בגטבורג, שוודיה לרולף יונסון ולקרינה ג., אך מאוחר יותר עבר לכפר סונה (אנ'), שבמחוז ורמלנד. הוריה, שניהם אדריכלים, תרמו לעניין שלה בעיצוב. היא למדה כלכלה ומולטימדיה, וחלמה להיות מעצבת גרפית, אך בסופו של דבר התעניינה יותר במוזיקה. כנערה עברה להתגורר בקרלסטד, ובהמשך כסטודנטית במינטונקה (אנ'), מינסוטה, ארצות הברית. היא הייתה חובבת סקי, ולזמן מה אף הייתה גולשת חצי-מקצועית. כשחזרה לשוודיה, היא שילבה את לימודיה עם עבודות בחנות תקליטים וכדילרית במועדון לילה.

קריירה עריכה

1999–2002: התחלת הקריירה ואקסלנס עריכה

כישרונות השירה של יונסון התבררו כשהייתה נערה. היא עברה להתגורר בקרלסטד שם הקימה להקות קאברים בשם @groove and Soulcream יחד עם אחיה, פטר, שניגן בתופים. הלהקות ניגנו גרסאות כיסוי של אמנים מוכרים, בין היתר של ג'מירוקוואי, לני קרביץ, בלר ורד הוט צ'ילי פפרז.

את פריצת הדרך הגדולה שלה עשתה בעונה הראשונה של תוכנית המציאות השוודית, Popstars (אנ') שם היא הגיעה לשלב גמר. לאחר מכן הקימה יונסון את להקת הבנות אקסלנס (אנ'), יחד עם ג'ני ברגפוט, מלין אולסון, יוהאנה לנדט וסוזנה פטולטה. ללהקה היו חמישה להיטים אשר הגיעו לעשירייה הראשונה במצעד השוודי, אלבומם הגיע למעמד של אלבום פלטינה והם ערכו סיבוב הופעות אליו נבכרו כל הכרטיסים שהוצעו למכירה. יונסון עזבה את הלהקה כי הרגישה שזה לא היה סגנון המוזיקה שלה. אקסלנס המשיכה כלהקה לזמן קצר בלעדי יונסון, ובמהלכו הקליטה את השיר הרשמי של אולימפיאדת סולט לייק סיטי ב-2002, "Vi ska vinna!" (אנ') יחד עם מרקוליו (אנ'). הלהקה התפרקה זמן קצר לאחר שהסינגל יצא ב-2002.[1]

2002–2005: Cuz I Can ו-The Way I Am עריכה

לאחר שעזבה את אקסלנס, החלה יונסון לעבוד כאמנית סולו. יונסון בחרה ב-"אנה" כשם הבמה שלה, כדי להבדיל בין חייה האישיים לבין חייה כאמנית, ומכיוון ששמה האמיתי ,"אנה", הוא שם נפוץ יותר.[2] בסתיו 2003 הוציאה את הסינגל הראשון שלה, "The Way I Am". השיר נהיה ללהיט רדיו בשוודיה ובגרמניה, וזכה במועמדות לפרסי NRJ לשנת 2004. ב-2004, הוציאה את אלבום הבכורה שלה, Cuz I Can (אנ'). בין השירים שהופיעו באלבום, היו "Coz I Can" ו-"Life". אלבום זה יצא רק בשוודיה.

יונסון פנתה לראש קולומביה טריסטאר במהלך שיט, והוזמנה לתרום שיר לפסקול של ספיידרמן 2. השיר שלה, "We Are" היה הסינגל הראשון שנמצא בפסקול, ויצא ברחבי העולם, וזכה לשבחים רבים והגיע לעשירייה הראשונה במספר מדינות, כולל בריטניה, גרמניה ויפן. אלבום הסולו השני שלה, שנקרא The Way I Am (אנ'), יצא ברחבי העולם. הוא כולל שירים מ-Cuz I Can, יחד עם מספר שירים חדשים, והופיע במקומות גבוהים בכמעט 20 מדינות. האלבום נמכר בלמעלה מ-500,000 עותקים, בעוד ש-"We Are" לבדו הופיע באוספים שונים אשר נמכרו בכ-5 מיליון עותקים.[דרוש מקור] ביפן, אלבומה נמכר במעל ל-100,000 עותקים אשר הביאו את האלבום למעמד של אלבום זהב, יחד עם הופעה במקום הראשון במצעד למשך ארבעה שבועות ברציפות. סינגלים נוספים שהופיעו באלבום כללו את "Don't Cry for Pain" אשר נכתב והופק על ידי מקס מרטין, ו-"Coz I Can". בקיץ 2005, נבחר השיר "Coz I Can" כשיר הרשמי של סדרת המרוצים הגרמנית, דויטשה טורנווגן מאסטרס (אנ')‏,[3] שבו הופיעה יונסון בשידור חי.

ב-2005, בטקס פרסי המוזיקה NRJ, זכתה יונסון בפרסים בקטגוריות "הזמרת השוודית הטובה ביותר" ו-"השיר השוודי הטוב ביותר". היא זכתה ב-2005 בפרס הרוקביורנן (אנ') בקטגוריה "העולה החדשה הטובה ביותר" ובפרס פורצי הדרך האירופיים (אנ') על האלבום 'The Way I Am'. היא אירחה את טקס פרסי הרדיו NRJ ב-2006.

2006–2007: Little Angel עריכה

אלבומה השני של יונסון, Little Angel (אנ'), יצא בשוודיה ב-18 באוקטובר 2006. האלבום לא נכנס למצעד האלבומים השוודים, אף על פי ש-"Days of Summer" וגם "Exception" נכנסו למצעד הסינגלים של שוודיה (בשיא, היו במיקום השביעי והעשירי בהתאמה).

"Exception" שימש כשיר הנושא לסרט המתח השוודי, Exit (אנ'). יונסון גם הקליטה את השיר "Fate" עם להקת הרוק הפינית בליק (Bleak) בשיתוף פעולה עם האקורדיוניסט הפיני, קימו פוהיון (אנ'). השיר היה דואט בין יונסון לבין הסולן של בליק, והוא היה שיר הנושא של הסרט מ-2006, Jade Warrior (אנ'). כמו כן, צולם קליפ לשיר באדיבות Eyesonlymedia. ב-19 בינואר 2007, זכה השיר בפרס "השיר הנורדי הטוב ביותר" בטקס פרסי הרדיו NRJ.

בדצמבר 2006, הוכרז כי השיר "Catch Me If You Can" נבחר כשיר הרשמי לאליפות העולם בסקי אלפיני (אנ') 2007, שהתקיים באורה שוודיה. השיר נהיה הסינגל השלישי של האלבום Little Angel ב-17 בינואר 2007.

Little Angel יצא ביפן ב-14 בפברואר 2007, עם שתי רצועות בונוס: "Falling to Pieces", שנכלל כבי סייד של הסינגל "Days of Summer", ושיר חדש בשם "If I'm Not Dreaming". לצורך הוצאת האלבום, נוצר אתר רשמי יפני חדש. בהודעה באתר הרשמי, הצהירה יונסון כי היא תעשה מעט קידום ביפן בסוף ינואר. מהדורת דלוקס למהדורה היפנית כללה גם DVD שמכיל את הווידאו קליפ של "Exception", בתוספת סרטוני תדמית נדירים והופעות אקוסטיות. האלבום הגיע בשיאו לבמקום ה-28 במצעד אלבומי אוריקון (אנ')‏.[4] האלבום מכר יותר מ-20,500 עותקים ביפן. "Exception" יצא כסינגל הראשון של האלבום ביפן.

2008 – הווה עריכה

ב-2008, יונסון נהפכה לפנים של חברת איגסונד פפרבורד (אנ'), אשר עשתה שימוש בשיר ""Catch Me If You Can" כחלק מאחד הקמפיינים שלה. יונסון הופיעה בשידור חי ב-2 מהתצוגות של איגסונד פפרבורד. כמו כן, הוציאה מיני-אלבום, שבו נכללו הרצועות "We Are"‏, "Break Through Time" ו-"Catch Me If You Can".

ב 17 במאי 2012, אמרה יונסון בריאיון כי "מוזיקה חדשה מובטחת, אם כי לא אגיד מתי".[5] התוכניות לחזור לאולפן להקליט אלבום חדש במהלך סתיו 2012 נדחו מסיבות הקשורות לחייה האישיים, ולאחר מכן הוקפאה הקריירה המוזיקלית שלה.

דיסקוגרפיה עריכה

  • 2004: Cuz I Can
  • 2004: The Way I Am
  • 2006: Little Angel

סרטים ופסקולים עריכה

המוזיקה של יונסון הוצגה בסרטים שונים, כגון:

סרט שיר
Autobahnraser - A2 Racer "The Way I Am" and "Cuz I Can"
ספיידרמן 2 "We Are"
Jade Warrior (אנ') "Fate" and "Days of Summer"
Exit (אנ') "Exception"
אחי הדוב 2 (גרסה שוודית) "En Helt Ny Dag"‏, "Tagit Mig Hem"‏, "Då Är Det Jag" ו-"En Helt Ny Dag (Reprise)"[6]

יונסון דיבבה גם מספר סרטי קולנוע של דיסני, בגרסתם השוודית, אם כי בשם "אנה יונסון":

חיים אישיים עריכה

בראיון שפורסם בגיליון 31 של מגזין Inspire[9] של איגסונד מ-2009, אמרה יונסון שהיא תעבור לארצות הברית, תיקח קצת פסק זמן, ואז תתחיל לכתוב שירים לאלבום חדש. ב-2009–2010, היא התגוררה בסן דייגו, קליפורניה, ולאחר מכן חזרה לסטוקהולם, ושם היא מתגוררת כיום. יונסון היא אם לשלושה בנים, כאשר הראשון נולד ביוני 2011, השני נולד בינואר 2013, והשלישי נולד בנובמבר 2020.

יונסון מציינת את פו פייטרס, רד הוט צ'ילי פפרז, קריד, אריקה באדו וג'יינז אדיקשן כחלק מהמוזיקאים האהובים עליה.[10] היא אמרה כי דייב גרוהל והמפיק ריק רובין מהווים כמודלים לחיקוי שלה.[דרוש מקור]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אנה יונסון בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Reges, Margaret. "AllMusic biography". AllMusic. ארכיון מ-2012-04-20. נבדק ב-5 בנובמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Ana goes solo (in swedish)". Nt.se. ארכיון מ-2014-03-24. נבדק ב-4 בנובמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Ana Johnsson presents DTM's song in Hamburg". Dtm.com. אורכב מ-המקור ב-2 באוקטובר 2011. נבדק ב-4 בנובמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Oricon Ranking News Service "you Taiju" オリコンランキング情報サービス「you大樹」 (oricon rankingu jōhō sābisu youtaiju)" (ביפנית). Oricon Marketing Promotion. אורכב מ-המקור ב-27 בספטמבר 2007. נבדק ב-20 ביולי 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Ana Johnsson radio interview (audio) May 17, 2012 (in swedish)". Sverigesradio.se. נבדק ב-17 ביוני 2012. {{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, May 2017)
  6. ^ 1 2 "Disneyania | Björnbröder 2". D-zine.se. ארכיון מ-2021-04-11. נבדק ב-30 באפריל 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Disneyania | Tingeling". D-zine.se. ארכיון מ-2021-04-11. נבדק ב-30 באפריל 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Disneyania | Tingeling och den förlorade skatten". D-zine.se. ארכיון מ-2021-04-11. נבדק ב-30 באפריל 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Iggesund Paperboard – Inspire – Nr 31 2009, page 17". Mypaper.se. ארכיון מ-2019-02-24. נבדק ב-30 באפריל 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Barks Biography (in japanese)". Barks.jp. ארכיון מ-2012-10-16. נבדק ב-4 בנובמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)