אנטול קראסוסקי

פוליטיקאי בלארוסי

אנטול סטפנוביץ' קראסוסקיבלארוסית: Анатоль Красоўскі ; נולד ב-7 במאי 1952, קרופקי, מחוז מינסק - נעלם ב-16 בספטמבר 1999 במינסק, בלארוס) הוא איש עסקים בלארוסי, שב-16 בספטמבר 1999, יחד עם ויקטור גונצ'ר, נחטף בנסיבות לא ברורות. ההערכה הרווחת היא כי נחטף בהוראת נשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו.

אנטול קראסוסקי
Анатоль Сьцяпанавіч Красоўскі
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 17 במאי 1952
קרופקי, בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
נעדר 16 בספטמבר 1999 (בגיל 47)
מינסק, בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Faculty of Physics of the Belarusian State University עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים עריכה

הוא סיים את לימודיו בפקולטה לפיזיקה של אוניברסיטת בלארוס. בהכשרתו מורה[1][2]. מאז תחילת שנות התשעים היה יזם גדול, מוציא לאור של מגזינים פופולריים וסייע כלכלית לקרן הילדים בבלארוס, לקרן "דמויות תרבותיות לילדים", לבית הספר לסטודיו ומשחק של הגילדה הבלארוסית של שחקני הקולנוע ותמך בשמורת הטבע ברזינסקי.

הוא סיפק תמיכה כלכלית למספר ארגונים ציבוריים בבלארוס, כולל ארגונים עצמאיים פוליטיים והיה חבר אישי של הפוליטיקאי ויקטור גונצ'ר שהיה יריבו של אלכסנדר לוקשנקו במהלך משאל העם ב-1996. הוא היה תחת מעקב, שיחות הטלפון שלו היו תחת האזנות של סוכנות ביטחון המדינה הבלארוסית. באוגוסט 1999 הוא נעצר באשמת חתרנות.

ב-16 בספטמבר 1999 נחטף קראסוסקי יחד עם ויקטור גונצ'ר במינסק[3]. בפעם האחרונה שנראו קראסוסקי וגונצ'ר באותו ערב, כשיצאו מסאונה ונכנסו לרכב השייך לקראסוסקי. לאחר היעלמותם התגלה בחקירה שברי פלסטיק של מכונית, עקבות בלימה ועקבות דם, ככל הנראה מדובר בדמו של גונצ'ר[4]. חטיפתו היא אחת משורת פרשיות היעלמות בבלארוס, כמו של יורי זכרנקו, גנאדי קרפיינקו ואחרים.

היה נשוי לאירינה והיו להן שתי בנות, לרה וקסניה.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Анатолий Красовский и Виктор Гончар были похищены в один день
  2. ^ Красовский, Анатолий Степанович. Ценностные ориентации выпускников школ на брачно-семейные отношения как предмет социологического анализа : Автореф. дис. на соиск. учен. степ. канд. филос. наук: 09.00.09 / Бел. гос. ун-т им. В. И. Ленина. — Мн., 1986. — 18 с.
  3. ^ Анатолий Красовский (אורכב 06.08.2019 בארכיון Wayback Machine)
  4. ^ "Тринадцать лет назад были похищены Виктор Гончар и Анатолий Красовский". Белорусские новости. 16 ספט' 2012. נבדק ב-26 דצמ' 2017. {{cite web}}: (עזרה)