יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: רוב הפסקאות לא מספיק ברורות, חסר מקורות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

אקוסמיזם, בניגוד לפנתאיזם, היא העמדה לפיה היקום כפי שהוא נראה אינו בסופו של דבר אלא אשליה (הקידומת "א" ביוונית משמעותה לאו), ומה שקיים באמת אינו אלא האינסוף המוחלט.

עמדה זו פותחה כעמדה פילוסופית על ידי הגל בספרו "הרצאות על ההיסטוריה של הפילוסופיה" (History of Philosophy, III p.262), כהבחנה שבאמצעותה הוא מראה שברוך שפינוזה שדגל בפנתאיזם וזיהה את הטבע עם האלוהים, לא היה אתאיסט כפי שטענו פילוסופים אחרים עליו, אלא אדרבה – האמין באלוהים "יותר מדי". הגל מראה כי נהוג לראות בעולם שניות המקיימת הן את האל האינסופי והן את העולם הסופי, ושניות זו אינה יכולה להתקיים, כיוון שמציאותו של דבר-מה אין סופי סותרת מעצם הגדרתה את מציאותו של דבר סופי. מכאן נגזר נון-דואליזם המחייב שלאמיתו של דבר קיים רק אחד מן השניים: או שרק העולם הסופי והמוגדר קיים, וזו תפיסתו של האתאיסט; או שרק האין סופי והבלתי מוגדר קיים, והעולם המוגבל אינו אלא אשליה, וזו היא תפיסתו של שפינוזה – האקוסמיות.

עמדה דומה כבר הוצגה על ידי פילוסופים הודים קדומים, בעמדה המנוסחת בסנסקריט כ"तत् त्वम् असि או तत्त्वमसि", ואומרת שהאני העצמי והטהור זהה עם המציאות האינסופית שהיא המקור והרקע לכל התופעות, והאשליה המפרידה בין האני העצמי לבין האינסופיות הכלל-עולמית נובעת מתוך כך שאין האדם מודע לעצמי האמיתי שלו. כמו כן, בכתבי הדת ההינדואיים מתואר הברהמן כאלוהות האין סופית, "נשמת היקום" וכן "השלם האחד הנצחי", הכולל בתוכו גם את כל המציאות הנראית סופית ומוגבלת.

בתפיסה של תנועת החסידות מודגש פעמים רבות הרעיון שהמציאות כולה אינה אלא האלוהים,[1] כאשר במקומות מסוימים נראה שהכוונה לאקוסמיות, ובמקומות אחרים נראה שהכוונה היא לפנאנתאיזם.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ לדוגמה, רבי שניאור זלמן מלאדי בספרו ליקוטי אמרים פרק לד, ובמקומות נוספים בספריו.