ארומנוס
במסורת היחסים הפדרסטיים של אתונה הקלאסית, היה האֵרוֹמֵנוֹס (ביוונית: ἐρώμενος, ברבים ἐρώμενοι, eromenoi) נער מתבגר אשר קיים מערכת יחסים עם גבר מבוגר, או כמו שהיה ידוע בכינויו – אראסטס (ἐραστής).
המונח עבור אותו תפקיד השתנה מפוליס אחת לאחרת. באתונה, הארומנוס היה ידוע גם כפאיידיקה; בספרטה השתמשו במילה אייטס (מאזין), מונח שנמצא בשימוש גם בתסלי; בכרתים נודעו הבנים בשם קליינוס (מהולל) והם נלחמו במערכה עם מאהביהם, כפרסטטנס (מישהו שעומד לצד אחר).
הארומנוס האידיאלי – כמו גם האראסטס שלו – הוגדר כמי שציית לעקרונות האנקרטיה או "שליטה עצמית", אשר מציגים גישה של מתינות וריסון עצמי בכל התחומים.
תכונות התפקיד עריכה
הצעירים נדרשו להפגין התנגדות מול הפצרותיהם של האראסטסים השונים, אשר חיפשו לרכוש את חיבתם, על מנת לבחון את רצינות כוונותיהם, ולבחור את הראוי ביותר. כתוצאה מכך, באטיקה, ארומנוסים היו נתונים לחיזור עיקש ומתמיד, כמו גם מושא לתגרות רחוב וויכוחים בקרב גברים צעירים שהתחרו על חיבתם. חלק מן הארומנוסים עברו להתגורר עם מאהביהם, ושהו איתם תקופת זמן מסוימת.
היוונים זיהו והביעו הערכה לפרק הזמן בחייו של בחור עת הוא בשל לאהבה; המילה היוונית נהגה לתאר בחור כזה כ- hôraios, כלומר, "בלבלוב". ארומנוסים היו בדרך כלל זכרים בגילאים שתים עשרה עד שבע עשרה. למרות שהארומנוס זכה להערכה בשל יופיו, הוא זכה להערכה אף רבה יותר בשל תכונות של צניעות, חריצות ואומץ. ב"סימפוזיון" של אפלטון, הדמות אריסטופאנס אומרת כי הארומנוסים אשר "אוהבים גברים ונהנים עם גברים וחסותם של הגברים נפרשת עליהם" אינם חסרי בושה, כי אם "מיטב הבנים והבחורים, משום שהם הגבריים ביותר בטבע" (191ה–192א) (למרות שזו עשויה להיות דעה המוחזקת על ידי אתונאים אריסטוקרטיים מסוגם של אפלטון ואריסטופאנס, טבע הדיאלוגים האפלטוניים גורם לתהייה אם דעה זו הייתה אכן שייכת לאפלטון או לאריסטופאנס עצמם).
הארומנוס הצטייר באופן טיפוסי כמי שעובר אימונים פדגוגיים ובעוד הוא היה בצורה אופיינית מושא לחיבה ותשוקה, אין הוא היה בהכרח מעורב בפעילות מינית. כאשר מרכיב זה היה קיים ביחסים, ביטוי מיני מתואר באיקונוגרפיה כדבר, שהתבסס בעיקר על ליטופים וחיכוך איבר המין ללא חדירה. נראה כי מין אוראלי היה נפוץ פחות, אולם שכיח דיו על מנת להפוך נושא לקומדיה, ולביקורת, אשר הושתתה על הדעה כי הייתה זו פעילות מבישה, אשר סיכנה את הנערים בהפיכתם לנשיים אילו התרגלו לאהוב זאת.
בהגיעו לגיל בגרות (בשנתו השמונה עשרה), היה הארומנוס גוזז את שערו והופך כשיר לקבל על עצמו את תפקיד האראסטס, לחזר ולזכות בארומנוס משלו.
"ארומנוס" באופן מסורתי מתורגם לאנגלית כ"נאהב", הגם שאין זו התאמה מושלמת למושג.