פתיחת התפריט הראשי
אריה אבישר, בציור של ילד - התמונה למעלה - בדמיון של תלמידיו, שלא ידעו מה עלה בגורל אמם
וירושלים היכן ?

אריה אבישר (19261972) היה מורה ומחנך, התנדב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, והיה פעיל עלייה אחריה. לחם במלחמת העצמאות והקים את בית הספר תדמור למלונאות.

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

אבישר נולד בשכונת בית הכרם בירושלים, בוגר בית חינוך לילדי העובדים. למד במכללה לחינוך ע"ש דוד ילין והיה מורה ומחנך.

במלחמת העולם השנייהעריכה

במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי יחד עם המתנדבים מהיישוב העברי בארץ ישראל. הוא הוצב כקורפורל בפלוגת מובילי המים 148 ובשמה הרשמי "PAL) water tank)". בראשית הקמתה פעלה במדבר המערבי בצפון אפריקה. הפלוגה נטלה חלק ב"מבצע אוואלאנש", נחיתת בעלות הברית בספטמבר 1943 בחוף סלרנו, דרומית לנפולי באיטליה. ב-2 בספטמבר 1944 היה בכוח שחצה את נהר הארנו וכבש את פיזה. אחד מתפקידי יחידת מובילי המים היה לשקם את מערכת מי השתייה של העיר. במסגרת תפקידו זה הסתובב ברחבי העיר כולה, אסף יהודים שניצלו ודאג להעבירם לפירנצה. בהגיעו לרומא, אחרי שבעלות הברית כבשו את העיר, פתח מחדש בעיר את בית הספר העברי ע"ש Vittorio Pollaco וריכז בו 350 תלמידים.

אבישר נטל חלק פעיל בשיקום יהדות פירנצה, הוא פתח מחדש את בית הספר היהודי בפירנצה. מחוסר מורים תפקד כמנהל בית הספר וצוות המורים היו אנשי פלוגת מובילי המים וחיילים יהודיים אחרים שהיו בעיר והיו בעלי כישורים להוראה ולהדרכת נוער.

לאבישר הייתה מחלוקת עם הרב המקומי בנושא מהות החינוך שניתן לתלמידים. החינוך כלל הכנה לטקסים המקובלים בחגי ישראל וביצועם בפומבי על-פי הנוהג בהתיישבות העובדת בארץ ישראל, בעוד הרב היה מעוניין בטקסים על פי המסורת בלבד.

אבישר היה בין מארגני עליית שארית הפלטה במסגרת לגלית (להבדיל מאנשי עלייה ב' שהתמקדו בעלייה הבלתי לגלית). בתום המלחמה המשיך לעסוק בפעילות חינוכית באיטליה לפליטים שהגיעו ממזרח אירופה לשם כך, יחד עם חבריו מהחבורה הפקיע בטוסקנה את וילה בנצ'יסטה בפייזולי ששימשה את תנועת הנוער הפשיסטית.

חלק ניכר מפעולות ההצלה של אבישר וחבריו היו איתור ילדים יהודים ברחבי טוסקנה, בכפרים ובמנזרים. על מקרה אחד מסופר בלקסיקון חסידי אומות העולם שפרסם על ידי יד ושם . על הצלתם קבלה אם המנזר מריה מדלנה (Mother Superior Maria Maddalena Cei) מSuore Serve di Maria SS. Addolorata בשנת 1997 את אות חסיד אומות העולם. בין הניצולות היו 12 ילדות מפולין ומבלגיה.

במלחמת השחרור ואחריהעריכה

במלחמת השחרור, השתתף בפריצה לעיר העתיקה של ירושלים יחד עם כוחות "ההגנה". הוא נמנה עם מפקדי הרובע היהודי ונפצע מירי. עקב פציעתו פונה מהרובע ולא נפל בשבי, כמו שאר הלוחמים ברובע.

בספטמבר 1948 נישא לחנה לבית הרפז, חברת פלמ"ח ילידת ירושלים.[1]

אחרי הקמת מדינת ישראל ביצע שליחויות מטעם המדינה בדרום אפריקה ובברזיל.

הצטרף לצוות הבכיר של משרד התיירות ומונה למנהל מחלקת ההדרכה, אשר ניסתה להסדיר באופן רשמי את רישוי העוסקים בתיירות. פתח את בית הספר הראשון למלונאות בית הספר המרכזי לתיירות - תדמור, בהרצליה, אשר נקרא על שמו לאחר מותו.

אבישר הובא למנוחות בירושלים.

יד לזכרו הוצבה בגן של בית הכנסת הגדול של פירנצה.

מכּתביועריכה

 
מכתב לידידה
  • בארכיון הציוני מצויים מכתבים ששלח לידידתו בארץ.[2] במכתבים מובאים חוויות צבר ישראלי, בן 19, אשר לראשונה בא במגע עם הגולה.
  • מועדים וזמנים - אריה אבישר, ספר עזר מנוקד לבתי הספר העבריים בדרום אפריקה המחלקה לחינוך של הקק"ל, הפדרציה הציונית באפריקה הדרומית, יוהנסבורג תשי"ד 1954, 320 עמוד עם ציורים
  • הבה נגילה / זר שירים לקטן ולגדול, אריה אבישר, ועד החינוך בדרום אפריקה, תשי"ד

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ חנה אבישר (הרפז), באתר הפלמ"ח
  2. ^ 57 מכתבים מאת אריה אבישר אל רות קורץ, ידידה, בעת שרותו בבריגדה באיטליה תיק : A546/1 הארכיון הציוני המרכזי