אריה אורון
אריה אורון (שטרן) (1916 - 28 באפריל 1999) היה הנציג הדיפלומטי הישראלי הראשון באיטליה ושגריר ישראל בוונצואלה בשנים 1961–1963. כיהן כמנכ"ל חברת עמידר בשנים 1963–1970, מהנדס במקצועו.
 | |
| אריה אורון, 1960 | |
| לידה |
1916  |
|---|---|
| פטירה | 28 באפריל 1999 (בגיל 83 בערך) |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
בית הקברות נחלת יצחק |
| תפקיד |
מנהל כללי |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנולד ב-1916 כאריה (לייב) שטרן בלובומל, פולין. עלה לארץ ישראל ב-1935.
אורון סיים לימודי הנדסת חשמל וכימיה בפקולטה להנדסת חשמל ובפקולטה לכימיה בטכניון וכיהן גם כיו"ר אגודת הסטודנטים שם.
במרץ 1938 ארגן קבוצת סטודנטים מהטכניון, שיחד עמו השתתפו בעלייה לחניתה במסגרת מבצע חומה ומגדל.
בשנת 1942, במהלך מלחמת העולם השנייה, התגייס לצבא הבריטי ושירת כקצין בארמייה השמינית של הצבא הבריטי במצרים ובלוב. הוא לחם במערכה נגד כוחות גרמניה הנאצית שלחמו בחזית צפון אפריקה תחת פיקודו של ארווין רומל.
עם תום המלחמה כיהן כיו"ר "המרכז לגולה" באיטליה, שימש כנציג הסוכנות הראשון וריכז את המאמץ לאיסוף שארית הפליטה של יהודי אירופה שם והעלאתם לישראל. כן פעל במסגרת חסויה להעברת נשק ארצה, ובין היתר אסף ואימן פליטים מוכשרים לקורס טיס של חיל האוויר הישראלי שהיה בראשית דרכו, בהם מפקד חיל האוויר לעתיד מוטי הוד. ב-29 בנובמבר 1947 (כ"ט בנובמבר) הוביל את שיירת היהודים הראשונה שעברה את שער טיטוס בכיוון ההפוך, של חזרה לארץ ישראל.
לאחר קום המדינה, מונה אורון בינואר 1949 לקונסול הראשון של ישראל ברומא בירת איטליה[1], עד מרץ 1951. במצוות משה שרת עיברת שמו משטרן לאורון.
עם סיום תפקידו כשגריר שב לארץ עם משפחתו וכיהן כחבר הנהלה בקופת חולים הכללית עד סוף שנת 1960. בשנים 1961–1963 כיהן כשגריר ישראל בקראקס בירת ונצואלה, ובמקביל שימש שגריר בקוראסאו וטרינידד וטובגו הסמוכות.
בהמשך חזר ארצה וכיהן כמנכ"ל חברת עמידר עד אוקטובר 1970, עת מונה לשמש כסגן יו"ר מועצת המנהלים של החברה. החל בפברואר 1973 כיהן כמנכ"ל חברת "בנייה להשכרה" של ההסתדרות וכמנכ"ל ויו"ר קרן הגמלאות המרכזית של ההסתדרות.
אריה אורון נפטר בשנת 1999 ונטמן בבית העלמין נחלת יצחק. הוא הותיר אחריו את רעייתו עבריה אורון (1920–2003), ושני ילדים: צופי מרום (1950), ד"ר לפסיכולוגיה, וחמי אורון (1952), מהנדס אווירונאוטיקה.
קישורים חיצוניים
עריכה
- אנשים ומוסדות, דבר, 29 במרץ 1951
הערות שוליים
עריכה- ^ יהודה דומיניץ, הקונסוליה הישראלית ברומי, הצופה, 21 בינואר 1949
