פתיחת התפריט הראשי
אריה בבקוב
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

אריה בַּבּקוֹב (כ"ח בחשוון ה'תרמ"א, 2 בנובמבר 1880 - י"ד בתשרי ה'תש"ט, 20 באוקטובר 1948) היה עסקן ציוני, עיתונאי פובליציסט ועורך. מראשי הצה"ר, ציר וחבר נשיאות קונגרס היסוד של ההסתדרות הציונית החדשה.

ביוגרפיהעריכה

נולד בגטצ'ינה שליד פטרבורג, לזלמן דוד בבקוב, חייט במקצועו. קיבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבת סלבודקה. אחרי לימודיו (1900–1908) למד באוניברסיטת פטרבורג.

ב-1907 נישא לרוזה דוברינר. הוא הצטרף לחבורת העסקנים הציוניים בפטרבורג, והיה חבר מערכת כתב העת ראזסווייט, שבו החל לפרסם מאמרי דעה. כן כתב ב"הזמן" העברי.

בתחילת דרכו שימש מורה, פועל בבית חרושת ופקיד. במקביל החל בפעילות ציונית והיה ציר בוועידת מינסק ובוועידת הלסינגפורס. אחר כך ציר בהקונגרס הציוני העולמי השביעי, האחד עשר, השנים עשר והשבעה עשר.

ב-1921 עלה לארץ ישראל. לצד עבודותיו כמנהל בחברות שונות, היה חובב רדיו (ולפי אנציקלופדיה תדהר, האדם הראשון בתל אביב שהחזיק משדר רדיו מתוצרת בית) ומנהל שירות הרדיו העברי הראשון שפעל מגני התערוכה טרום הקמת שירות השידור הראשון.

ב-1933 הצטרף למפלגת המדינה העברית והיה עורך ביטאונה "המטרה".

בקונגרס היסוד של ההסתדרות הציונית החדשה (1935) היה ציר וחבר הנשיאות.

בשנותיו האחרונות צמצם את פעילותו הציבורית. הוא התגורר ברחוב בצלאל בתל אביב, עד פטירתו בי"ד בתשרי ה'תש"ט, 20 באוקטובר 1948.

לקריאה נוספתעריכה

  • 'בבקוב, אריה', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 65.

קישורים חיצונייםעריכה