ארלטי

שחקנית צרפתייה

ארלטיצרפתית: Arletty) היה שם הבמה של לאוני מארי ז'וליה בטיא (Léonie Marie Julia Bathiat, ‏ 15 במאי 1898 - 23 ביולי 1992) הייתה שחקנית וזמרת צרפתיה. התפרסמה בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-20 בעיקר הודות לתפקידיה בארבעה סרטים של מרסל קרנה: Hôtel du Nord ‏(1938), Le Jour se lève ,(1939) Les Visiteurs du soir ‏ (1942), ו- Les Enfants du paradis ‏(1945), שלושה מהם עם דיאלוגים מאת ז'אק פרוור. נחשבה בזמנו מוזה של התסריטאי אנרי ז'אנסון ושל הצמד מרסל קרנה ופרוור. נותרה בזיכרון הקהל, בין היתר, בשל חיוכה, קולה הצרוד ומזגה המוחצן.

ארלטי

ביוגרפיהעריכה

ילדות וצעירותעריכה

לאוני בטיא נולדה בקורבוואה ברחוב פריז 33, בדירת קומת קרקע חשוכה, בשכונת הפועלים "לה דפאנס".לפי ספר זיכרונותיה שנקרא לפי שם אותה שכונה "La Défense", זו הייתה דירה ש"רק חיוכם של הוריה האיר אותה". היא הייתה ילדה שנייה של מישל בתיא, מסגר-חרט ברשות החשמליות של פריז, ושל מארי מרגריט פילומן דוטרה, תופרת במקצועה. האח הבכור נקרא פייר. כפי שציין ביוגרף של השחקנית, מישל סובה, בני משפחת בתיא היו צאצאים של מיאט טייאן-רום (Miette Tailhand-Romme) מחברת מכתבים מפורסמת, אחות של ז'ילבר רום, חבר הקונבנציה הלאומית, יוצרו של לוח השנה המהפכני. תמונה קטנה של מיאט טייאן-רום מאת אנדריי ורוניחין מעידה על הדמיון המדהים בין ארלטי לאותה סבתא רבתא מ-1789. בגלל מחלה נשימתית בגיל 4 וחצי נשלחה אצל הסבים מצד האב בעיר קלרמון-פראן. היא קיבלה עד שנת 1910 חינוך דתי בבית ספר פרטי "סנט תרז". אחר כך המשיכה את לימודיה בבית הספר הפרטי "מרטינואה" בעיירה פיטו. מתוך שאיפה להיות מזכירה, מקצוע שנחשב אז מבוקש אצל נשים, נשלחה אחר כך ללמוד קצרנות בבית ספר המקצועי "פיז'ייה". ) מלחמת העולם הרגה בשדה הקרב את אהובה הראשון, צעיר שכונה "סיאל" ("שמיים") בגלל עיניו הכחולות, ועקב מותו נדרה ארלטי נדר שלא להתחתן לעולם פן תהפוך לאלמנת מלחמה. אביה, שקודם בינתיים לתפקיד מכונאי, מת באופן פתאומי ב-2 בדצמבר 1916, כשנדרס על ידי חשמלית. בני המשפחה - האלמנה, ארלטי ואחיה, גורשו אז מביתם שנועד למגורים עבור עובדי החשמליות של פריז.

דרכה בעולםעריכה

בשנת 1917 כבשה הנערה את לבו של הבנקאי היהודי הצעיר ז'אק-ז'ורז' לוי שאירח אותה בווילה שלו בשדרות אלפונס-דה-נוויל 18 בגארש. בסביבה היו גרים גם קוקו שאנל והשחקן אנדרה ברולה. לוי עשה לה היכרות עם עולם התיאטרון, מעצבי האופנה, מסעדות הגורמה ובכלל עם החברה הפריזאית הגבוהה. בסופו של דבר היא עזבה אותו לטובת סוחר ההאמנות פול גיום, ידידם של אמנים כמו פיקאסו, מודיליאני, סוטין. גיום המליץ על כישוריה לארמאן ברטה (Berthez), מנהל התיאטרון "תיאטר דה קפוסין". בזמן שעבדה כדוגמנית אצל רב החייטים פול פוארה היא בחרה בכינוי הבמה "ארלט" (לפי גיבורת הרומן "מונט-אוריול" של מופאסאן). ברטה הציע לשנותו ל"ארלטי" Arletty כאילו באנגלית. תחת שם זה היא התחילה להופיע במופעי הרביו של ריפ שהצטיינו בזוהר ותפאורות פאר, כמו כן באופרטות של מוריס איוון - "יס", "גאבארוש", "אזור" (1932), של ראול מורטי - "ערב סילבסטר" (Un soir de réveillon - 1932) או של ריינלדו האן (Ô mon bel inconnu - או, האלמוני היפה שלי) בשנת 1928 הכירה ארלטי את איש העסקים ז'אן-פייר דיבוסט שנשאר לה חבר נאמן כל חייו.

פריצת הקריירה בקולנועעריכה

הופעת הבכורה שלה בקולנוע הייתה בשנת 1930 בסרט "מתק האהבה" (La Douceur d'aimer) לצידו של ויקטור בושה. כבר מ-1931 היא הצטיינה בתפקידה הראשון האמיתי בסרט "Un chien qui rapporte ("ריטריבר") של ז'אן שו ארלטי הפכה במהרה למודל ולמוזה של אמנים רבים, ביניהם מארי לוראנסן, קס ואן דונגן, מואיז קיזלינג, צוגוהרו פוז'יטה וז'אן גבריאל דומרג. ידיד קרוב שלה היה פייר דה רנייה, בנם של אנרי דה רנייה ומארי דה ארדיה, לאמיתו של דבר, בנו הביולוגי של הסופר פייר לואי. שנת 1932 הייתה פרשת דרכים בחייה. אז היא קטפה הצלחה יוצא דופן בתיאטרון "בוף פריזיין" (Bouffes-Parisiens) באופרטה של ראול מורטי "ערב סילבסטר", לצידם של אנרי גארא, דראנם ורנה קובאל. היא שיחקה גם ב"האלמוני היפה השלי" מאת ריינלדו האן, על לברית מאת סשה גיטרי, לצידו של מישל סימון. המופע האחרון הוצג על הבמה כמעט 500 פעמים ברציפות, על אף מריבותיה התכופות עם מישל סימון. באותם הימים היא עשתה היכרות גם עם הסופר סלין שמאוחר יותר, ב-1948 כתב עליה את התסריט "Arletty, jeune fille dauphinoise" (ארלטי, נערה מדופינה). עוד הופעה שלה הזכורה לטוב הייתה La Guerre des valses (מלחמת הוואלסים) בבימויו של לודוויג ברגר, שבה שיחקה על יד פרנאן גראווה, דאגנם ומדלן אוזרה. בעת השתתפותה בהפקה "פנסיון מימוזה, של ז'אק פדר (Feyder) לצידה של פרנסואז רוזה, פגשה ארלטי את מרסל קרנה. קרנה העניק לה את אחד התפקידים הגדולים ביותר שלה - זה של גברת רמונד (Mme Raymonde) בסרט- Hôtel du Nord (אוטל די נור) על תסריט מאת אנרי ז'אנסון כשהפכה לאגדה בקרב העמך הפריזאי. זכרו אותה שואלת את לואי ז'ובה כשעמדו מעל שער תא השיט של תעלת סן מרטן:

אווירה! אווירה! יש לי פרצוף של אווירה?

? Atmosphère ! Atmosphère ! Est-ce que j'ai une gueule d'atmosphère

ארלטי גילמה באותה הרוח העוקצנית את תפקידה של Marie qu'a-d'ça ("מארי שיש לה את זה") בסרט "נסיבות מקלות" של ז'אן בואייה, כשלצידה שיחק מישל סימון. גם ביטויה בסרט זה "היא לא משוגעת, הנחשית!" (במקור:הצרעה!) נכנסה להיסטוריה. ארלטי הקליטה את הלהיט של הסרט, "Comme de bien entendu ("כמובן"), את פזמונים אחרים ממופעי הרביו שלה, וכמו כן את להיטיה של ידידתה הנערצת מיסטנגט, La Java (הז'אווה) ו Mon Homme (האיש שלי) אחרי שבשנת 1936 שיחקה את לולו במחזה בעל אותו השם של אדואר בורדה, חזרה לדמות הזאת בסרט של מוריס להמן ושל קלוד אוטאן-לארה "פריק-פראק" היא יצרה עם מישל סימון צמד של פושעים קטנים המדברים בארגו פריזאי ואף את העגה הקרויה "ז'אוואנית" תוך כדי פיתוי קורבנם, התכשיטן התמים המגולם על ידי פרננדל.

בימי הכיבוש הנאצי בצרפתעריכה

 
ארלטי ב-1943, בצילום של סטודיו ארקור

ב-1941 גילמה ארלטי את "מאדם סאן ז'ן" (Madame sans gêne) בסרט בעל אותו השם של רוז'ה רישבה, את התפקיד של דומיניק בסרט "אורחי הערב" של מרסל קרנה, לצידם של אלן קוני, ז'ול ברי, מארי דיאה, והצטיינה במיוחד בתפקיד גאראנס ב "ילדן גן עדן", סרט מפורסם של מרסל קרנה, לפי תסריט מאת ז'אק פרוור, שבו שיחקה יחד עם ז'אן-לואי בארו, פייר בראסר ומריה קזארס.

באותן שנים הייתה לארלטי רומן עם אנטואנט ד'ארקור, אשתו של פרנסואה-ארל ד'ארקור, ואחר כך עם הגרמני הנס יורגן זהרינג, קצין בחיל האוויר הגרמני וחבר במפלגה הנאצית, משפטן בהכשרתו, אחד מאנשי גרינג בפריז ויועץ במועצת המלחמה של הלופטוואפה בפריז.[1] ארלטי הכירה אותו באמצעותן של ז'וזה דה שמברן, בתו של פייר לאוואל, ידידתה עוד משנת 1936. בעת הפקת הסרט "ילדי גן עדן" היא הייתה בהריון ממנו והפילה. בימי הכיבוש שיחקה ארלטי, בין היתר גם בתיאטרון "בוף פריזיין", בו גילמה את איזבל בקומדיה Voulez-vous jouer avec moa (רוצה לשחק עימי?) מאת מרסל אשאר, לצד פייר בראסר.

אחרי המלחמהעריכה

בימי שחרורה של צרפת, ביולי 1944, ביקש ממנה זהרינג לברוח איתו. אולם היא סירבה. ב-20 באוקטובר 1944 נעצרה בגלל הקשר המופגן שהיה לה עם זהרינג. היא נכלאה ימים אחדים במחנה דראנסי לשעבר, אחר כך למספר שבועות ביישוב פרן ובהמשך במעצר בית למשך שמונה עשר חדשים. להערה של אחד מאנשי הביטחון (של FFI) שעצרו אותה, הגיבה, : אמנם לבי הוא צרפתי, אך התחת שלי הוא בינלאומי", משפט שידעה מאנרי ז'אנסון, או שייתכן שהייתה המצאה מאוחרת יותר. ארלטי הפכה באותם הימים לסמל שיתוף הפעולה הנשי או ה"אופקי" עם האויב ויש אומרים כי ענתה לאחד משופטיה: "אם רציתם שלא נשכב עם הגרמנים, לא הייתם צריכים לתת להם להיכנס", ברומזה לקריסת ההגנה הצבאית של צרפת ב-1940. בשחרורה ממעצר הבית, יעצו לה לעזוב את פריז. היא התארחה למשך שמונה עשר חדשים בטירת לה אוסה-אן-ברי אצל ידידים שהיו חברים ברזיסטאנס. המשיכה בחשאי את הקשר עם המאהב שלה הגרמני ובילתה איתו את חג המולד 1946. כשזהרינג ביקש את ידה סירבה, לפי העקרון שקבעה לעצמה בנעוריה. ב-1946 החליט ועד הטיהורים להעניש אותה בגינוי מלווה באיסור עבודה למשך שלוש שנים. ב-1949 נפרדה מזהרינג שחזר לגרמניה והתחתן בהמשך. אחרי מותו בטביעה בנהר קונגו ב-1960 נסעה לגרמניה לנחם את אלמנתו.

בשובה לתיאטרון שיחקה ארלטי ב"חשמלית ושמה תשוקה" מאת טנסי ויליאמס בגרסה מאת ז'אן קוקטו ובבימויו של רמון רולו, לצידם של איב ונסאן, הלנה בוסי, דניאל איוורנל ולואי דה פינס שהיה אז שחקן מתחיל. בכורת ההצגה התקיימה ב-15 באוקטובר 1949 בתיאטרון "אדוארד השביעי". לאחר מכן שיחקה ב"אורפאוס בשאול" מאת ויליאמס יחד עם ז'אן בבילה וב"בן ערובה" מאת ברנדן ביהאן לצידו של ז'ורז' וילסון.

חזרה לשחק גם בקולנוע - ב"דיוקן של רוצח" יחד עם אריך פון שטרוהיים, Gibier de potence (בן מוות), יחד עם ז'ורז' מרשאל, 'L'Amour Madame' לצידו של פרנסוה פרייה, Le Grand Jeu (במחשק הגדול) יחד עם ז'אן-קלוד פסקל וג'ינה לולובריג'ידה, "מקסים" של אנרי ורניי, לצידם של מישל מורגן ושרל בואייה בעת ההפקה של הסרט "Et ta sœur,(ואחותך) התוודעה לז'אן-קלוד בריאלי, שהתחיל לעת עתה את הקריירה שלו בקולנוע. מאוחר יותר פגשה מחדש את ידידותיה הנאמנות, מארי דיאה והלן פרדרייר. עם ידידיה הקרובים נמנה גם מבקר התיאטרון והמסעדות פול שמבריון.

ערוב ימיהעריכה

 
לוחית זיכרון על הבית שבו התגוררה ארלטי החל משנת 1969 ועד יום מותה

ב-1966 איבדה את אחיה ואת ידידה המסור, ז'אן-פייר בראלי. באותה תקופה באופן פתאומי איבדה חלקית את ראייתה ונאלצה להפסיק את השתתפותה במחזה "Les Monstres sacrés" מאת קוקטו ב"תיאטר דז אמבסדר". פרשה מן הבמה וממסכי הקולנוע ועסקה בדיבוב סרטים תיעודיים.

החל משנת 1984 פעלה במסגרת איגוד האמנים העיוורים ותמכה ביושבת ראש האיגוד, מרגריט טירליר, אותה הכירה בתיווכה של הזמרת רנה לבא. ארלנטי נבחרה ליושבת ראש לשם כבוד של האיגוד ארלטי הלכה לעולמה ב-23 ביולי 1992 בגיל 94 בדירתה בפריז, ברחוב רמיזא. לפי צוואתה גופתה נשרפה במשרפת בית הקברות פר לשז ואפר גופתה נקבר אחר כך בקבר המשפחתי בבית הקברות דה פובל ביישוב הולדתה קורבוואה.

ספריםעריכה

  • 1972, 1961 - La Défense ספר זיכרונות
  • 1987 - Je suis comme je suis - זיכרונות בצורת שיחה עם המזכיר והידיד שלה, מישל סובה (Souvais)
  • 2006 - Michel Souvais, Arletty, confidences à son secrétaire, מישל סובה - "ארלטי, וידויים למזכיר שלה"

הנצחהעריכה

  • 1981 - לזכרה הקימה השחקנית פאני ואלון את ה"פרס ארלטי". עד יום מותה עמדה ארלטי בראש הטקס להענקת הפרס.

עם זוכות הפרס נמנות זאבו ברייטמן, איזבל קארה, דומיניק בלאן. בחבר השופטים של הפרס ישבו, בין היתר, פייר ארדיטי, ז'ראר דפרדיה, ז'אקי סרדו, מישלין פרל ורובר אוסן

  • לוחית זיכרון הוצבה על הבית שבו התגוררה החל משנת 1969 ועד מותה
  • 1995 - לרגל מלאות מאה שנה לקולנוע - הונפק על ידי הבנק של צרפת מטבע לאספנים בשווי 100 פרנק עם תמונתה של ארלטי, לצד מטבעות דומים לזכרם של עוד כמה אנשי קולנוע חשובים

פילמוגרפיהעריכה

  • 1942: - L'Amant de Bornéo (המאהב מבורנאו)- סטלה לוזאנז'
  • 1942: Les visiteurs du soir אורחי הערב - דומיניק
  • 1942: La Loi du 21 juin 1907 (בחוק מ-21 ביוני 1907)
  • 1945: Les Enfants du paradis (ילדי גן העדן) - קלוד רן, המכונה גאראנס (Claire Reine, dite Garance)
  • 1947: La Fleur de l'âge
  • 1948: Madame et ses peaux-rouges (Buffalo Bill et la bergère) -העלמה פסקל
  • 1949: Portrait d'un assassin (דיוקן של רוצח)- מרתה
  • 1950: Georges Braque (ז'ורז' בראק)
  • 1951: Gibier de potence (בן מוות) - גברת אליס
  • 1952: L'Amour, Madame (האהבה, גברת) - עצמה
  • 1953: The Father of the Girl (אבי הנערה) - אדית מארס
  • 1954: Flesh and the Woman - Le Grand Jeu - בלאנש
  • 1954: L'Air de Paris -בלאנש לה גארק Blanche Le Garrec
  • 1954: Huis clos בדלתיים סגורות - לפי המחזה בדלתיים סגורות של ז'אן-פול סארטר - אינס, אישה לסבית
  • 1956: Mon curé chez les pauvres - נינה (נין) Nine
  • 1957: Vacances explosives - (חופשה פיצוץ) - ארלט ברנאר
  • 1958: -Le Passager clandestin (הנוסע הסמוי) - The Stowaway - גבריאל
  • 1958: Et ta sœur - לוקרס דה בוקאז'
  • 1958: Sunday Encounter -(יום ראשון מוזר) Un drôle de dimanche - ז'ולייט ארמייה
  • 1958: Maxime (מקסים)- יעלה
  • 1960: Paris la belle (פריז היפה) - מספרת (קול)
  • 1960: Les Primitifs du XIIIe (הפרימיטיבים מרובע השלושה עשר) - מספרת (קול)
  • 1962: The Dance (הריקוד) - אמו של אלבר
  • 1962: Girl on the Road - גבריאל
  • 1962: La Loi des hommes - לון דה לינדט
  • 1962: The Longest Day - גברת בארו
  • 1962: Tempo di Roma - המרקיזה
  • 1962: Le Voyage à Biarritz (מסע לביאריץ) - פרננדה
  • 1967: Dina chez les rois - המספרת (קול)
  • 1977: Jacques Prévert (ז'אק פרוור) - עצמה
  • 1985: Carné, l'homme à la caméra (קרנה, האיש עם הקמרה) - עצמה (קול)

בתיאטרון, באופרטות ובמופעי רוויועריכה

  • 1919 - C.G.T Roi - רוויו מאת אנדרה בארד ומישל קארה - בתיאטר דה קפוסין
  • 1920 ינואר- Mazout alors - רוויו מאת סן-גרנייה ובריקה, בתיאטר דה לה פוטינייר
  • 1920 מרץ - Le Danseur de Madame מאת פול ארמון (Armont) וז'אק בוסקה בתיאטר דה קפוסין
  • 1920 ספטמבר - L'École des cocottes, מחזה מאת פול ארמון ומרסל ז'רבידון, בתיאטר דה וארייטה
  • 1920 אוקטובר - Le Scandale de Deauville - מאת ריפ וז'יניו - בתיאטר דה קפוסין
  • 1921 - Si que je s'rai roi - רוויו מאת ריפ וז'יניו, תלבושות מאת פול פוארה, לצידו של פול פולה (Pauley) - בתיאטר דה קפוסין
  • 1921 - ספטמבר - Bo Ko Mo Fo Li' - רוויו מאת ש.א. קרפבטייה ופרנאן רוברה (Rouvray) בתיאטר דו פרשואר
  • 1921 נובמבר - Y a du feu - רוויו מאת מוריס רימאק, בתיאטר דו פרשואר
  • 1922 - נונט Nonnette - אופרטה - מאת אדנרה בארד, מוזיקה מאת שארל קיווייה, בתיאטר דה קפוסין
  • 1922 מאי - Ce que l'on dit aux femmes, מחזה מאת טריסטאן ברנאר בתיאטר דה קפוסין
  • 1922 אוקטובר - L'Homme du soir מאת ריפ, בתיאטר דה קפוסין
  • 1922 נובמבר - Simone est comme ça מאת איב מיראנד ואלכסיס מאדיס, בתיאטר דה קפוסין
  • 1922 דצמבר - ? Pourquoi m'as-tu fait ça מאת איב מיראנד ואלכסיס מאדיס, גוסטאב קנסון, בתיאטר דה קפוסין
  • 1923 - יולי - Je ne trompe pas mon mari מאת ז'ורז' פדו ו -רנה פטר, בתיאטר אנטואן
  • 1924 ינואר- L'Oiseau vert מאת פול קולין ורנה פראו, מוזיקה מאת טרמולו בתיאטר דה דה אן Théâtre des Deux Ânes
  • 1924 אפריל - Bob et Moi מאת אנדרה בארד, מוזיקה מאת שארל קיווייה, בתיאטר מישל בפריז, בתפקיד הדוכסית מונטגומרי, תלבושות מאת פאטו,
  • 1924 -מאי, La Danseuse éperdue מאת רנה פושואה, לצידו של מונטל, בתיאטר אדוארד השביעי
  • 1924 ספטמבר -! Hé ris haut ! מאת פול קולין וז'ורז' מרי, בתיאטר דה דה אן
  • 1925 ינואר - ?Où allons-nous רוויו מאת ריפ ובירקה, תיאטר דה קפוסין
  • 1925 מאי - פולו Polo מאת רנה פטר, בתיאטר מישל
  • 1925 ספטמבר - Le Péché capiteux, אופרטה מאת פייר וובר, מוזיקה מאת רנה מרסייה, בתיאטר דה ל'אטואל
  • 1925 אוקטובר - Mon gosse de père מאת לופולד מארשאן בתיאטר מישל
  • 1925 דצמבר - ? Voulez-vous être ma femme מאת ז'אק רישפן, עיבוד מאת איב מיראנד, בתיאטר דה לה רנסאנס
  • 1926 מאי - Le Mage du Carlton מאת לאופולד מארשאן וז'ורז' דולה (Dolley), ב"קומדי קומרטם"
  • 1926 אוגוסט - No no ta dette - רוויו מאת פייר ובר ואנדרה דאהל, בוצג ב"מולן דה לה שנסון"
  • 1926 נובמבר - La Revue de Montmartre מאת ז'ורז' מרי וג'או שארלה, בתיאטר דו פרשואר
  • 1927 מרץ - Knock Out נוק אאוט - מאת ז'אק נתנסון וז'אק טרי, לצידו של פייר בלנשאר, בתיאטרון אדוארד השביעי
  • 1927 אוגוסט - Humourican Legion מאת אנדרה דאהל, ב"לה בואט א פורסי"
  • 1928 ינואר - Yes, מאת פייר סולן, אלבר וילמץ, רובר בוסקה, רנה פוז'ול, מוזיקה מאת מוריס איוון, בתיאטר דה קפוסין
  • 1928 דצמבר - Le cochon qui sommeille ou le coq d'Inde, אופרטה מאת קלוד טראס, מילים מאת ריפב ורובר דיידונה, בימוי ז'ורז'ה, הוצגה ב"קונסר מאיול"
  • 1929 פברואר- ז'אן החמישי - אופרטה מאת מוריס איוון, מילים מאת ז'אק בוסקה ואנרי פאלק, בתיאטר דונו
  • 1929 מאי - יחי לרואה - Vive Leroy - אופרטה מאת פרד פרלי ופייר שאניון, מילים מאת אנרי ז'רול ורנה פוז'ול, בימוי מאת הארי באור, בתיאטר דה קפוסין
  • 1929 נובמבר - Plus ça change - מופע feerie מאת ריפ, מוזיקה מאת מאטה, בימוי מאת ז'ורז'ה, ב"לה מולן דה לה שנסון"
  • 1930 - אפריל, Par le temps qui court - רוויו מאת ריפ, בתיאטר דונו
  • 1930 - Mistigri מאת מרסל אשאר, בימוי ז'אק בומה, בתיאטר דונו
  • 1931 - La Viscosa - קומדיה מאת ריפ, תלבושות מאת מאדאם רזימי, תיאטר דו פאלה ורואיאל
  • 1932 אפריל Xantho chez les courtisanes - אופרטה מאת מרסל לאטס, מילים מאת ז'אק רישפן, בתיאטר דה נובוטהThéâtre des) (Nouveautés
  • 1932 ספטמבר - Azor אזור - אופרטה מאת גסטון גאגבארוש, מילים מאת ראול פראקסי, מקס אדי, לצידו של קובאל, גאבארוש ומרנאק, התזמורת של מרסל קאריוון, בתיאטר דה בוף פריזיין
  • 1932 דצמבר - Un soir de réveillon - אופרטה מאת ראול מורטי, מאת פול ארמון ומרסל ז'רבידון, בתיאטר דה בוף פריזיין
  • 1933 - Ô mon bel inconnu - אופרטה מאת ריינלדו האן, מילים מאת סאשה גיטרי, בתיאטר דה בוף פריזיין
  • 1934 ינואר - Le Bonheur Mesdames - אופרטה מאת אנרי כריסטינה, מילים מאת פרנסיס דה קרואסה ואלבר וילמץ, לצידו של מישל סימון בתיאטר דה בוף פריזיין
  • 1934 אוקטובר - La Revue des Variétés מאת ריפ, בימוי של אדמון רוז, בתיאטר דה וארייטה
  • 1935 פברואר- Les Joies du Capitole אופרטה מאת ראול מורטי, מילים מאת ז'אק בוסקה ואלבר וילמץ - בתיאטר דה לה מדלן, אחר כך בתיאטר מושודייר, ותיאטר דה ל'אטואל
  • 1935 אוקטובר - La Revue des Nouveautés רוויו מאת ריפ בתיאטר דה נובוטה
  • 1936 - אפריל - L'École des veuves (בית ספר האלמנות) מאת ז'אן קוקטו ב-אולם A.B.C
  • 1936 - Fric-Frac מאת אדואר בורדה בתיאטר דה לה מישודייר
  • 1937 - Crions-le sur les toits:Le Paradis-Palace מחזה מאת טריסטאן ברנאר, בתיאטר דה לה מדלן
  • 1938 - Cavalier seul מחזה מאת ז'אן נואן (Nohain) ואנדרה ז'ילואה בתיאטר דו ז'ימנאז
  • 1943 מאי-?Voulez-vous jouer avec moâ - מאת מרסל אשאר, בימוי פייר בראסר, בתיאטר דה בוף פריזיין
  • 1949 אוקטובר- חשמלית ושמה תשוקה Un tramway nommé Désir מאת טנסי ויליאמס, בימוי רמון רולו, בתיאטרון אדוארד השביעי
  • 1950 - La Revue de l'Empire - רוויו מאת אלבר וילמץ, דד ריסל, אנדרה רוסן, מוזיקה מאת פול בונו (Bonneau), מוריס איוון, פרנסיס לופז, אנרי בורטר, בימוי של מוריס להמן, ולאון דויטש - בתיאטר דה ל'אמפיר
  • 1952 - Les Compagnons de la marjolaine מאת מרסל אשאר, בימוי איב רובר, בתיאטר אנטואן
  • 1954-1955 - ז'יז'י מאת קולט, בימוי ז'אן מייר בסיור קרסאנטי ותיאטר דה סלסטן
  • 1959 - מרץ - אורפאוס בשאול - La Descente d'Orphée מאת טנסי ויליאמס, בימוי רמון רולו, בתיאטר דה ל'אתנה (כיום תיאטר ל'אתנה לואיס ז'ובה)
  • 1960 נובמבר- L'Étouffe-Chrétien מאת פליסיין מארסו, בימוי - אנדרה ברסאק, לצידו של פרנסיס בלאנש, בתיאטר דה לה רנסאנס
  • 1962 - Un otage מאת ברנדן בהן, בימוי ז'ורז' וילסון, תיאטר דה ל'אודיאון
  • 1966 ספסטמבר - Les Monstres sacrés מאת ז'אק קוקטו, בימוי אנרי רולאן, בתיאטר דז אמבסדר

להיטיםעריכה

  • 1939 Comme de bien entendu (כמובן) לחן של ז'ורז' ואן פאריס, מילים מאת ז'אן בואייה - מתוך הסרט "נסיבות מקלות" Circonstances atténuantes - שרו ארלטי, מישל סימון, דורוויל ואנדרקס
  • 1959 - גרסת כיסוי של השיר משנת 1920 Mon homme מאת מוריס איוון, מילים מאת אלבר וילמץ וז'. שארל

לקריאה נוספתעריכה

  • 2016 ...David Alliot Arletty - Si mon coeur est français

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ארלטי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ זהרינג השתתף ב-1943 בקרב מונטה קסינו. אחרי המלחמה התמנה ב-1954 לקונסול גרמניה המערבית באנגולה ואחר כך בלאופולדוויל, בירת קונגו הבלגית לשעבר. טבע למוות עם בנו בנהר קונגו ב-9 באוקטובר 1960