ארנסט צינדל

ארנסט כריסטוף פרידריך צינדל (בגרמנית: Ernst Christof Friedrich Zündel‏; 24 באפריל 1939 – 5 באוגוסט 2017) היה מכחיש שואה ונאו-נאצי גרמני שהועמד למשפט בקנדה על פרסום ספרות שנאה ובגרמניה, ב-8 בנובמבר 2005, באשמת הסתה לשנאה והכחשת שואה, שמהווים פשע פדרלי במדינה, ונידון ב-15 בפברואר 2007 לחמש שנות מאסר. הוא שוחרר בשנת 2010.

ארנסט צינדל, 1992

ביוגרפיה

ארנסט צינדל נולד בגרמניה בבאד בילדבאד אשר בחבל באדן-וירטמברג בשנת 1939. בשנת 1958 היגר לקנדה, בגיל 19, כדי להתחמק משירות צבאי בגרמניה. נשא אישה ממוצא קנדי-צרפתי בשנת 1960, ונכנס תחת חסותו של הפשיסט הקנדי, אדריאן ארכנד. בשנות ה-60 וה-70 עבד בהוצאה לאור כמעצב גרפי עבור מספר מגזינים וכן החל לפרסם את דעותיו על הנאציזם והיהודים תחת שם העט כריסטוף פרידריך. בשנת 1968 הצטרף למפלגה הליברלית של קנדה והתמודד מטעמה להנהגת המועצה הליברלית על מנת להילחם בדעות האנטי גרמניות בקנדה אך פרש מההתמודדות לפני הבחירות.

בשנות ה-70 צינדל שימש כדובר של קבוצת מהגרים יוצאי גרמניה אשר מחו נגד הרגשות האנטי גרמניים בחברה הקנדית וטענו שהם וילדיהם סובלים מאפליה, בין השאר בשלהי שנות ה-70 יזם מסיבות עיתונאים בהם מחא על שידור הסדרה "שואה" של האן.בי.סי וטען כי בסדרה הגרמנים מוצגים בצורה שגויה. הקריירה שלו כדובר הקבוצה הסתיימה בסוף שנות ה-70 כאשר הכתב מארק ברונוקובסקי חשף כי צינדל פרסם חומרים אנטישמיים ופרו-נאציים בשם כריסטוף פרידריך.

בשנת 1977 התגרש. באותה שנה הקים בית הוצאה לאור פרטי שנקרא "פרסומי סמיזדט" שנקרא על שם שיטה מחתרתית שהייתה נהוגה בברית המועצות של פרסום חומרים שנאסרו לפרסום על ידי הממשל.

החל מסוף שנות ה-70 צינדל קנה את פרסומו כתומך בקבוצות ימין קיצוניות ונאו-נאציות. צינדל קידם קמפיין לאסור את הקרנתו של הסרט "רשימת שינדלר" בטענה שהסרט מציג לרעה את הגרמנים ולכן יש לאסור את הקרנתו בגרמניה ובקנדה. כאשר נאסר הסרט להקרנה בלבנון, בירדן, בפיליפינים ובמלזיה, הביע צינדל את סיפוקו מכך.

ב-8 במאי 1995 מעונו של צינדל בטורונטו הושחת וקבוצה בשם "תנועת ההתנגדות היהודית החמושה" לקחה על עצמה אחריות להשחתה. על פי תחקיר של ה"טורונטו סאן", הקבוצה הייתה קשורה לליגה להגנה יהודית ולכהנא חי. באותו החודש צינדל הותקף פעם נוספת כאשר פצצה הוטמנה ליד ביתו ופורקה על ידי המשטרה. החקירה העלתה כי האחראי להטמנת הפצצה היה פעיל זכויות בעלי חיים דוויד בארבארש, אך החקירה הופסקה.

פרסומיו על הקשר בין הנאצים לעב"מים

כאשר צינדל הקים את בית ההוצאה לאור בשנת 1977, הוא פנה תחילה לקהילת חוקרי העב"מים, נושא שהיה אז בשיא הפופולריות שלו. בפרסומיו כתב צינדל כי הצלחות המעופפות היו נשק נאצי סודי אשר שוגר מבסיס תת-קרקעי באנטארקטיקה. צינדל פרסם מספר ספרים על הנושא, המפורסם בהם היה "צלחות מעופפות: נשק נאצי סודי?" (1978) וכן ספרים כגון "המשלחות הנאציות הסודיות לקוטב הדרומי" (1978) ו"היטלר והקוטב הדרומי" (1979). בספריו טען כי לאחר המלחמה הנאצים נמלטו לקוטב הדרומי ושם פיתחו נשק סודי בדמות הצלחות המעופפות בתקווה לחזור ולהשתלט על העולם בעתיד.

על פי עדותו של מארק מילה, חבר באגודת הסקפטיים האמריקאית, צינדל הודה בפניו כי הפרסומים על הקשר בין הנאצים לעב"מים נועדו למשוך קהל ובעצם לא היו אלא הונאה. מילה טען כי צינדל אמר לו בשיחת טלפון "הבנתי שהצפון-אמריקאים לא מעוניינים ללמוד, הם רוצים בידור. הספר הוא בשביל הכיף, כריכה עם תצלום של היטלר וצלחות מעופפות יוצאות מאנטארקטיקה היא הסיכוי לקבל זמן שידור בטלוויזיה וברדיו. 15 דקות מהתוכנית אני אדבר על הדברים האיזוטרים האלה ואז אני אתחיל לדבר על המדענים היהודיים במחנות הריכוז שעבדו על הנשק הסודי הזה וככה אני אדבר על מה שבאמת רציתי לדבר עליו."

הכחשת שואה

מאז הקמתו הפך בית ההוצאה לאור של צינדל למקור פרסום עולמי של חומר פרו-נאצי, הכחשת שואה וחשיפת "פשעי הציונות". דרך ההוצאה לאור צינדל פרסם ספרים כגון "האם באמת מתו שישה מיליון יהודים" ו"היטלר אותו אנו אוהבים, מדוע?", בו הציג את היטלר כאדם שוחר שלום. פרסומי ההוצאה לאור נפוצו לארצות הברית, שבה היו להוצאה כ-29 אלף מנויים, כך נטען, ולמערב גרמניה, אליה הגיעו בין השנים 1978–1979 כ-200 משלוחים של חומר נאו-נאצי שמקורו באותה הוצאה לאור.

בין השנים 1981–1982 נאלץ צינדל לשנות את כתובת המשלוחים שלו בשל העובדה כי ממשלת קנדה אסרה עליו לשלוח חומר מקנדה באשמת הפצת חומר שנאה. בשנת 1983 הוסר האיסור בקנדה. ב-1983 סבינה סיטון, ניצולת שואה ומייסדת "האגודה הקנדית לזכר השואה", הגישה תביעה נגד צינדל על הפצת חומר שקרי בספרו "האם באמת מתו שישה מיליון יהודים", ובשנת 1985 גם ממשלת אונטריו הצטרפה לתביעה. צינדל הורשע בשנת 1985 ושוב ב-1988 לאחר שערער, ונידון ל-15 חודשי מאסר, אך זוכה בשנת 1992 על ידי בית המשפט העליון של קנדה, שקבע כי החוק הנוגע להפצת "ידיעות כוזבות" נוגד את חופש הביטוי ולכן אינו חוקתי. לאחר סיום המשפט בשנת 1992 המשיך צינדל להפיץ את דעותיו ברשת האינטרנט. המשפט ב-1988 נודע בציבור בשל עדותם של מכחישי השואה דייוויד אירווינג ופרד לוכטר. בשנת 1985 העיד נגד צינדל חוקר השואה ראול הילברג, שסירב להעיד שוב ב-1988.

בסוף שנות ה-90 החלה הוועדה הקנדית לזכויות אדם לחקור את פרסומיו של צינדל באינטרנט, והוא הואשם בפרסום חומר אנטישמי. בינואר 2000, לפני שהוועדה סיימה את חקירתה, עזב צינדל את קנדה והשתקע בסרוויל, טנסי בארצות הברית. באותה תקופה גם התגרש בשנית ונישא בשלישית.

גירושו מארצות הברית ומקנדה ומאסרו בגרמניה

בשנת 2003 נעצר צינדל בארצות הברית בשל הפרת תנאי השהייה שלו ולאחר שבועיים גורש מהמדינה. באותה שנה הוצא נגדו גם צו מעצר בגרמניה בשל פרסומי שנאה. אף על פי שצינדל חי יותר מ-40 שנה בקנדה הוא לא קיבל אי פעם אזרחות קנדית ובקשותיו לקבלת האזרחות נדחו במשך השנים מסיבות שלא פורסמו. בעת הגעתו לקנדה ב-2003 צינדל הגיש בקשה להכיר בו כפליט על מנת שלא ניתן יהיה להסגירו לגרמניה אך ב-2 במאי 2003 שר ההגירה הקנדי הגדיר את צינדל כאיום לביטחונם הלאומי של תושבי קנדה בשל קשריו עם ראשי ארגונים ניאו נאצים אלימים כגון "האומה הארית". צינדל נכלא בהתחלה במתקן מעצר בטורונטו אך שוחרר יותר מאוחר בזמן שהמשפט נמשך. במהלך המשפט טען צינדל כי שהייתו במעצר גרמה לו בעיות לב וכי הוא צריך תנאים מיוחדים. במהלך המשפט מנהיג אחת הקבוצות הניאו נאציות בקנדה, פאול פרום, ניסה לארגן עצרות תמיכה בצינדל אך נכשל בשל התגייסות רחבה של קבוצות נגד גזענות שהצליחו למנוע גם ניסיונות דומים להתארגנות של קבוצות נאו-נאציות בעתיד.

צינדל גורש לבסוף לגרמניה בהוראת הבית המשפט בפברואר 2005. ב-1 במרץ, עם הגעתו לשדה התעופה בפרנקפורט נעצר והועבר לכלא עד למשפטו. צינדל הואשם ב-14 סעיפים של הפצת שנאה גזענית. בכתב האישום נכתב כי צינדל "שלל את תכנון השמדת היהודים על ידי הנהגת המפלגה הנאצית ותמך בטענה הזאת באומרו כי ההשמדה באושוויץ ובטרבלינקה הייתה המצאה יהודית שנועדה לדכא את הגרמנים." המשפט נמשך עד ל-15 בפברואר 2007, השופטים ציינו כי מצאו באתר הבית של צינדל, באינטרנט, 14 פעמים בהם הוא מכחיש עובדות היסטורית הנוגעות לשואה ומשתמש בביטויים אנטישמיים. בנאום הסיכום במשפטו קרא צינדל להקים צוות בינלאומי של חוקרים שתבדוק את השואה, וכי הוא עצמו יהיה מוכן להתנצל בפני הקורבנות אם יתברר כי אכן הגרמנים השתמשו בגז לצורך המתת היהודים. בסיומו של המשפט צינדל נידון לחמש שנות מאסר ושוחרר מהכלא בשנת 2010 לאחר ריצוי עונשו, בהתחשב בכך שהמשפט החל ב-2005. עם שחרורו סורבה כניסתו לקנדה בהסתמך על הקביעה הקודמת אודות היותו סכנה לביטחון הלאומי של המדינה. צינדל השתקע בבית משפחתו בגרמניה. נכון להיום רוב פעילותו של צינדל מסתכמת באתר האינטרנט שלו ובסרטונים המועלים לאתר YouTube.

מרק בונוקוסקי, כתב העיתון טורונטו סאן, פרסם בעבר כי אמו של צינדל הייתה ממוצא יהודי. סבו וסבתו מצד אמו היו איזידור ונגל מאייר. אירן צינדל, רעייתו לשעבר של ארנסט צינדל, סיפרה לכתב העיתון כי החשש שבעורקיו זורם דם יהודי הטריד מאוד את צינדל, שנסע לחפש בארכיונים בגרמניה הוכחות לכך שהוא "ארי טהור", אך לא מצא אותן.

צינדל הגיב על הדברים הללו בריאיון לצדוק יחזקאלי מידיעות אחרונות בשנת 1997 - "אם אתה מחפש מידע פוליטי אבי היה סוציאל-דמוקרט ואימי הייתה אישה נוצרייה פשוטה. אביה היה מארגן ועד העובדים בבוואריה ושמו הכניס אותו לצרות מפני שקראו לו איזידור מאייר והאנשים שלו קראו לו איזי ובגלל זה אנשים חשבו ש..."

יחזקאלי: " שהוא היה יהודי?"

צינדל: "לא, אני חושב שלא..."

יחזקאלי: "אתה בטוח שאין דם יהודי במשפחתך?"

צינדל: "לא" (בקול שקט)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארנסט צינדל בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ארנסט צינדל (באנגלית)
• ארנסט צינדל (1939-2017), דף שער בספרייה הלאומית

• Anti-Defamation League on Ernst Zundel
• Portrait of Ernst Zündel by CODOH (אורכב 03.02.2007 בארכיון Wayback Machine)
• Nizkor Project archive criticism of Zündel
• Zündel's UFO Research
• Ernst Zundel: Civil Rights Champion? from the Toronto Globe and Mail
• Will his ex bring him down? 1999 article from NOW Magazine on Irene Zündel's testimony against her ex-husband
• Full text of Justice Blais' decision(הקישור אינו פעיל) February 24, 2005 ruling on the Zündel security certificate and deportation
• The Jewish Card, March 2 2005 column by Mark Bonokoski of the Toronto Sun alleging that Zündel is part Jewish.

• ידיעה באתר רדיו דויטשה ולה באנגלית על גזר הדין במשפטו של צינדל
• דיווח באתר השבועון שטרן על גזר הדין של צינדל
• דיווח במהדורת האינטרנט של הפרנקפורטר אלגמיינה צייטונג על 5 שנות המאסר שהוטלו על צינדל