ארקדי קרמר

ארקדי קרמר (יידיש: אַרקאַדי קרעמער 1865–1935) היה מנהיג וסוציאליסט יהודי המכונה "אבי הבונד" (איגוד העובדים היהודי הכללי בליטא, פולין ורוסיה). ארגון זה לקח חלק מרכזי בהתפתחות המרקסיזם באימפריה הרוסית, תנועת הפועלים היהודית והלאומיות היהודית.

ארקדי קרמר

לידה	1865 פלך וילנה, האימפריה הרוסית
פטירה	1935 (בגיל 70 בערך) וילנה, רפובליקת פולין
מדינה	האימפריה הרוסית
מפלגה	הבונד
בן או בת זוג	Pati Kremer

חיים וקריירה

חיים מוקדמים

ארקדי קרמר נולד בשווינציאן שבמחוז וילנה, האימפריה הרוסית (בליטא של היום), למשפחה משכילית דתית. בגיל 12 עבר לווילנה, שם למד ב"ריאלשול" (בית ספר תיכון). לאחר מכן למד במכון הטכנולוגי של סנקט פטרבורג ובפוליטכניון בריגה. במהלך לימודיו היה קרמר מעורב בפוליטיקת סטודנטים רדיקלית ובארגון המרקסיסטי הפולני פרולטריאט. הוא נעצר ב-1889, ולאחר זמן מה בכלא הוגלה ונאסר עליו לשוב לסנקט פטרבורג. כתוצאה מכך, שב לווילנה כדי להצטרף למעגלים מהפכניים של פועלים יהודים.

קריירה פוליטית

בווילנה הפך קרמר במהירות למנהיג המוכר של קבוצת וילנה, חוג של סוציאל-דמוקרטים יהודים שממנו התפתח לאחר מכן ה"בונד". הוא שאף להרחיב את השפעתו של העובד היהודי בפוליטיקה הכללית. אחד הצעדים המשמעותיים שנקט היה לעבור לשימוש ביידיש כשפת הפעילות המהפכנית של הקבוצה, ולא ברוסית כפי שהיה מקובל, משום ש- 97% מיהודי רוסיה דיברו יידיש כשפתם הראשונה, בעוד שרק 25% ידעו קרוא וכתוב ברוסית.

בשנת 1897, הקים קרמר את ה"הבונד" המבוסס על פילוסופיות מרקסיסטיות. הוא עבד בצמוד לשמול גוז'נסקי, מנהיג מהפכני נוסף, כדי לשנות את טקטיקת חוגי הפועלים היהודים בווילנה מתעמולה לתסיסה המונית. התעמולה התבססה על פגישות קבוצתיות בקנה מידה קטן של חוגי עובדים בעלי מודעות פוליטית, וקרמר שאף להרחיב את הבונד כדי להיות מעורב בפוליטיקה המונית. קרמר שאף לשפר את תנאי העובד היהודי. במהלך המאבק הזה, הניח קרמר, יפָתחו העובדים היהודים תודעה מעמדית והבנה של הסתירות של הקפיטליזם, מה שיוביל בסופו של דבר לארגונם הפוליטי ולהפלת השיטה הקפיטליסטית. קרמר טען לטקטיקה זו בפמפלט רב ההשפעה "על תסיסה" (Ob Agitatsii), שהוציא ב-1893, יחד עם המנהיג המנשביק לעתיד יוליוס מרטוב. מהלך זה, שנודע בשם "תוכנית וילנה" השפיע רבות על התנועה המרקסיסטית הרוסית ועל מרקסיסטים צעירים כמו ולדימיר לנין. הפמפלט של קרמר ומרטוב מתח ביקורת קשה על ניצול פועלים יהודים ותמך בהרס הקפיטליזם.

בתחילה נראה כי קרמר נטה להעדיף תסיסה כלכלית על פני תסיסה פוליטית. ככל שהתרבו חוגי פועלים יהודים בערים רוסיות, ליטאיות ופולניות, קראו כמה ממקורביו של קרמר להקמת מפלגה יהודית סוציאל-דמוקרטית מאוחדת. תחילה דחה קרמר רעיון זה, מתוך אמונה שמפלגה פוליטית תהיה התוצאה האורגנית של המאבק הכלכלי של העובדים עצמם. גאורגי פלחנוב, ממנהיגי המרקסיזם הרוסי, שינה את דעתו של קרמר. ולכן, בספטמבר 1897, הקימו קרמר וחבריו את הסתדרות העובדים היהודית הכללית (בונד) בווילנה. קרמר היה אחד משלושת חברי הוועד המרכזי הראשון שלה וזכה לכבוד נרחב כמנהיג ה"בונד". שם הקבוצה ביקש לאזכר את אגודת העובדים הגרמנית הכללית של פרדיננד לאסל (ADAV) של שנות ה-60, אחד ממבשרי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית. במקביל, בחר קרמר בשם "בונד" משום שהוא מרמז על פדרציה רופפת יותר מהמונח "מפלגה". עם זאת, שמר קרמר גם על קשר הדוק עם התנועה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית הרחבה יותר. הוא שם פחות דגש על לאומיות תרבותית יהודית ואוטונומיה מאשר מנהיגים בונדיסטים צעירים יותר כמו מיכאיל ליבר.

ה"בונד" התחרה, מצד אחד, עם קבוצות פועלים יהודים לא-מרקסיסטיות שהושפעו מהפופוליזם הרוסי (כגון "מפלגת הפועלים לשחרור פוליטי של רוסיה" של מארק נתנסון, RPPOR, במינסק), ומצד שני עם ארגון ציוני פועל כמו פועלי ציון. למרות שכמה בונדיסטים צעירים יותר הושפעו מהציונות והבונד התעקש על האוטונומיה הארגונית שלו ועל עצמאות תרבותית יהודית, דחה הבונד את "הבדלנות הלאומית" של הציונים ואת הרעיון של הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

בשנת 1898, היה קרמר גורם מרכזי בכינוס קבוצות סוציאל-דמוקרטיות שונות באימפריה הרוסית ובין גולים רוסים בחו"ל כדי להקים את מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית (RSDRP). ה"בונד" היה אחד הארגונים המרכיבים את ה-RSDRP, ולדעתו, ארגון אוטונומי בתוך ה-RSDRP. קרמר השתתף בקונגרס המייסד של ה-RSDRP במינסק ונבחר לוועד המרכזי הראשון שלו, ועד קצר מועד שכלל שלושה חברים. תוך זמן קצר נעצר הוועד, כולל קרמר, והותיר את המפלגה הצעירה בחוסר סדר. בזמן שהותו בכלא, פיתח קרמר מערכת הצפנה ומכונת קידוד שהגיעו לשימוש נרחב בתנועה המהפכנית הרוסית.

הסכסוך על התרחבות ה-RSDLP היה אחת המחלוקות הגדולות הראשונות בקרב הסוציאל-דמוקרטים הרוסים. קרמר תמך באוטונומיה תרבותית לעובדים יהודים ובאוטונומיה ארגונית של הבונד במסגרת ה-RSDLP, עמדה שהבונד אימץ גם בקונגרס השני של ה-RSDLP ב-1903. בשנת 1903, עמדת ה"בונד", שנטענה בצורה התקיפה ביותר על ידי ליבר, נדחתה הן על ידי לנין והן על ידי מרטוב, שהפכו זמן קצר לאחר מכן למנהיגי הפלגים הבולשביקים והמנשביקים. הבונד, שתביעתו לייצוג בלעדי של עובדים יהודים באימפריה הרוסית ואוטונומיה ארגונית בתוך RSDRP מאורגן פדרלי נדחתה, פרש מהקונגרס ומה-RSDRP. הפרישה הקטינה את כוחו של מרטוב והותירה את לנין עם רוב קל.

התנועה התפצלה בין אלה שהסכימו עם תוכניותיו של לנין להשאיר את המפלגה כקבוצה קטנה של מהפכנים, ואלה שרצו להתרחב - המנשביקים. לרבים מחברי הבונד היו דעות מתואמות עם המנשביקים, מה שהוביל למתח רב בין הבונד לבין קבוצות פוליטיות אחרות, כמו הציונים היהודים והבולשביקים החזקים.

חיים מאוחרים ומוות

כאשר פרצה המהפכה של 1905 ברוסיה, חזר קרמר לסנקט פטרבורג והיה מעורב בסובייט סנט פטרסבורג. הוא נעצר שוב ב-1907, כשהמהפכה התפוגגה והצאר החזיר לעצמו את השליטה. ב-1908 שוחרר קרמר ופרש מפעילות פוליטית, למרות שנשאר קשור לבונד. בשנת 1912 היגר קרמר לצרפת, שם שירת את הבונד כנציג חוץ ואיש קשר עם הסוציאליסטים הצרפתים. קרמר עבד בעיקר כמהנדס. במחלוקות המרות שפיצלו את התנועה הסוציאליסטית האירופית עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, מילא קרמר תפקיד מינורי, אם כי נראה שהוא צידד בתומכי מדינות ההסכמה. ב-1921 חזר קרמר לווילנה (אז כבר כחלק מפולין העצמאית) שם לימד מתמטיקה. במהלך שנותיו בווילנה פגש קרמר את פאטי מאטל סרדניצקיה (או סרדניקי) (1867–1943), פעילה מהפכנית בזכות עצמה, עמה התחתן. הוא ואשתו פאטי נשארו פעילים ב"בונד". קרמר נפטר בשנת 1935 ונקבר בכבוד רב על ידי הבונדיסטים. פאטי קרמר שרדה עד 1943. היא נרצחה על ידי הנאצים כאשר חיסלו את גטו וילנה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארקדי קרמר בוויקישיתוף

• יום בהיסטוריה סוציאליסטית: ארקדי קרמר סוציאליסט רוסי ממייסדי "הבונד" נפטר ב-20 בספטמבר 1935, זו הדרך (נבדק לאחרונה 27 ביוני 2024)
• Arkadi: Zamlbukh tsum ondenk fun grinder fun 'Bund' Arkadi Kremer, 1865–1935. New York, 1942.
• Kremer, Arkadi, and Julius Martov. “On Agitation.” People’s War, December 9, 2020.
• Greenbaum, Alfred A. “Jewish Historiography in Soviet Russia.” Proceedings of the American Academy for Jewish Research 28 (1959): 57–76.
• Shukman, H, and H. Shukman. “The Relations between the Jewish Bund and the RSDRP, 1897-1903.” ORA, January 1, 1961.
• YIVO | קרמר, ארקדי. (נבדק לאחרונה 26 ביוני 2024).