ארתור סן-לאון
ארתור סן-לאון (בצרפתית: Arthur Saint-Léon; 17 בספטמבר 1821 – 2 בספטמבר 1870) היה מנהל הבלט הראשי של הבלט האימפריאלי מ-1859 עד 1869 ומפורסם ביצירת הכוריאוגרפיה לבלט קופליה.
 | |
| לידה |
7 בספטמבר 1821 פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
2 בספטמבר 1870 (בגיל 48) הרובע התשיעי של פריז, צרפת |
| שם לידה |
Charles-Victor-Arthur Michel |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות של מונמארטר |
| בן או בת זוג |
פאני צ'ריטו |
  | |
ביוגרפיה
עריכהסן-לאון נולד כשארל ויקטור ארתור מישל בפריז, אבל גדל בשטוטגרט, שם היה אביו מנהל המחולות של החצר ושל תיאטרון הבלט. האב, שהיה גם רקדן בבלט האופרה של פריז, עודד את בנו ללמוד מוזיקה ומחול. סן-לאון למד נגינה בכינור אצל יוזף מייזדר וניקולו פגניני. במקביל, למד בלט, כך שיכול היה להופיע הן ככנר והן כרקדן.
בגיל 17, הופיע לראשונה כרקדן אופי-למחצה בתיאטרון לה מונה בבריסל. הוא החל לצאת למסעות הופעות ברחבי אירופה, ובהופעותיו כרקדן בגרמניה, איטליה ואנגליה, שנחלו הצלחה. הקהל הלונדוני, שלא נטה חיבה אותו זמן לרקדנים גברים על הבמה,[1] חיבב אותו במיוחד. הסיבובים והקפיצות שלו זיכו אותו בהערכה רבה. עלה בידו לקצור תשואות בכל תיאטרון שהופיע בו, מצב שלא היה שכיח בתקופה הרומנטית, שבה הכוכבת היחידה על הבמה הייתה הבלרינה, המחוללת על בהונות.
כשהגיע לווינה, זכה סן-לאון לרקוד לראשונה עם פאני צ'ריטו ומאותו רגע ממש היו שניהם לצמד בלתי נפרד כמעט, עד לנישואיהם בשנת 1845. בשביל צ'ריטו יצר סן-לאון את הכוריאוגרפיה לבלט, שהיה ללהיט בלונדון, "לה ויואנדייר" (1843). כמו כן יצר בלטים לתיאטרון לה פניצ'ה בוונציה ולאופרה של פריז.
בן-לאון התמנה למורה בכיתת המצטיינים באופרה של פריז והיה אחראי לכוריאוגרפיה של הדיברטיסמן של הפקת הבלט החשובה ביותר. בשנת 1851 נפרד מאשתו, וכאשר היא הוזמנה לרקוד באופרה של פריז, פרש סן-לאון ממשרתו. . לאחר סיורים ברחבי אירופה ועבודה במשך שלוש שנים בתיאטרו סן קרלוס בליסבון, הוזמן ב-1859 לתפוס את מקומו של ז'יל פרו כמנהל הבלט הראשי של תיאטרון בולשוי קאמני האימפריאלי, משכן הבלט האימפריאלי הנודע לתהילה של הצאר בסנקט פטרבורג, רוסיה, משרה שבה החזיק עד 1869. ממשיכו בתפקיד היה מריוס פטיפה.
הבלרינה החביבה עליו הייתה אדל גרנצוב, שרקדה ברבים מן הבלטים שלו. סן-לאון הביא אותה לאופרה של פריז ובהמשך לאיטליה, והתכוון גם ליצור למענה את קופליה (1870). אף כי סן-לאון יצר בלטים רבים, זה היחיד שנשמר כמעט בשלמותו עד ימינו אלה. הוא מת יומיים לאחר שהעונה הראשונה של הבלט הסתיימה בטרם עת בגלל המלחמה הפרנקו-פרוסית. בסוף נובמבר, מתה הרקדנית שיצרה את סוונהילדה, ג'וזפינה בוצאקי, ביום הולדתה ה-17.
סן-לאון התפרסם גם בהמצאת כתב-בלט שתיאר בספר La Sténochoréographie, ou Art d'écrire promptement la danse, שיצא לאור בשנת 1852. זו השיטה הראשונה לתיווי כוריאוגרפי המתעדת לא רק הרגליים אלא גם את תנועות הזרועות, הגו והראש.
"מחול השש מתוך לה "ויוואנדייר"
עריכהבשנת 1848 רשם סן-לאון תיווי ב-LSténochorégraphie ל"מחול השש" מתוך הבלט שלו מ-1846, "לה ויוואנדייר". התיווי נשמר בארכיבי האופרה של פריז, וב-1975 שחזרו המומחית לתיווי מחול אן הצ'ינסון-גסט ומנהל הבלט פייר לאקוט את הכוריאוגרפיה של סן-לאון והמוזיקה של צ'זארה פוני לבלט ג'ופרי. ב-1978 העלה לאקוט את מחול השש" לבלט מריאינסקי, והוא עדיין ברפרטואר שלהם. מאז מבוצע "מחול השש" על ידי להקות בלט רבות ברחבי העולם, והוא מוכר או כ"מחול שש מתוך לה ויואנדייר" או "מחול השש מרקיטנקה" (כפי שהוא מוכר ברוסיה). "מחול השש" היא הכוריאוגרפיה היחידה המוכרת של סן-לאון ששרדה.
קישורים חיצוניים
עריכה
- ארתור סן-לאון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ארתור סן-לאון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
