באדי ז'נט

הארי אדוארד "באדי" ז'נטאנגלית: Harry Edward "Buddy" Jeannette;‏ 15 בספטמבר 191711 במרץ 1998) היה כדורסלן ומאמן אמריקאי, ששיחק בליגת ה-NBL, ליגת ה-BAA ו-ליגת ה-NBA בין השנים 1950-1938. בעונת 1947/1948, השנייה בתולדות הליגה, זכה עם בולטימור בולטס באליפות ה-BAA (לימים ליגת ה-NBA). חבר היכל התהילה של הכדורסל כשחקן משנת 1994.[1]

באדי ז'נט
Buddy Jeannette
Buddy Jeannette 1948.jpg
ז'נט בשנת 1948
לידה 15 בספטמבר 1917
ניו קנסינגטון שבפנסילבניה, ארצות הברית
פטירה 11 במרץ 1998 (בגיל 80)
נשואה, ניו המפשייר, ארצות הברית
עמדה רכז
גובה 1.80 מטר
מכללה מכללת וושינגטון וג'פרסון
היכל התהילה נבחר כשחקן בשנת 1994
קבוצות כשחקן

1938–1939
1939–1941
1942
1943–1946

1946–1950
NBL:
קליבלנד וייט הורסס
דטרויט איגלס
שבויגן רד סקינס
פורט ויין פיסטונס
NBA/BAA:
בולטימור בולטס
הישגים כשחקן
אליפות ה-BAA‏ (1948)
חמישיית העונה השנייה ב-BAA(1948)
4 אליפויות ה-NBL‏ (1941, 1943–1945)
5 בחירות לחמישיית העונה ב-NBL‏ (1941, 1943–1946)
קבוצות כמאמן
1946–1951
1952–1956
1964–1965
1966–1967
1969–1970
בולטימור בולטס (המקורית)
אוניברסיטת ג'ורג'טאון
בולטימור בולטס
בולטימור בולטס
פיטסבורג פייפרס
הישגים כמאמן
אליפות ה-BAA‏ (1948)
קבוצות כג'נרל מנג'ר
1950–1951
1965–1968
בולטימור בולטס (המקורית)
בולטימור בולטס

כאחד מחלוצי משחק הכדורסל המקצועי, נחשב ז'נט בשנות ה-40 לאחד הגארדים הטובים בארצות הברית, לצד שחקן היכל התהילה בובי מקדרמוט. שיתוף הפעולה של ז'נט עם מקדרמוט בפורט ויין פיסטונס הוביל לדומיננטיות חסרת תקדים של הפיסטונס בין עונות 1943–1946, והניב שתי אליפויות NBL. יכולות הובלת הכדור והמסירה של ז'נט, כמו גם הגנתו החזקה, הפכו אותו לשחקן מגוון ויעיל על אף שלא הצטיין בצבירת נקודות.[1] כשחקן בעל ביטחון עצמי גבוה, מסופר שהיה מתעלה ברגעים המכריעים של משחקים באופן קבוע, מה שהקנה לו תדמית של "ווינר". מאמן העבר רד אאורבך, ששיחק ואימן מול ז'נט כבר בשנות ה-30, אמר עליו כי "הוא הבין את המשחק. הוא הבין אותו כשחקן וכמאמן. תמיד רצית שהוא יהיה בקבוצה שלך. הוא היה שחקן קבוצתי באופיו, והיה לו חתיכת כישרון".[2]

קריירה מקצועיתעריכה

כשחקןעריכה

בשנת 1934 החל ללמוד במכללת וושינגטון וג'פרסון שבוושינגטון, פנסילבניה. בארבע שנותיו במכללה שיחק בקבוצת הכדורסל שלה וקלע כ-12 נקודות בממוצע למשחק. בסיום לימודיו היה מורה להיסטוריה לתקופה קצרה, ולאחר מכן החל לשחק כדורסל באופן מקצועי, כשחתם בקבוצת "קליבלנד וייט הורסס" מליגת ה-NBL על חוזה עבור 25 דולר למשחק.[3]

בשנת 1941 זכה ז'נט באליפות הראשונה שלו, במדי "דטרויט איגלס" מליגת ה-NBL. בשנת 1943 הוביל את שבויגן רדסקינס לאליפות הליגה, ובעונות 1944 ו-1945 זכה בשתי אליפויות NBL נוספות עם פורט ויין פיסטונס. בשנותיו ב-NBL נבחר ז'נט 5 פעמים לחמישיית העונה, וקלע ממוצע של 8.2 נקודות למשחק, בתקופה בה קבוצות הליגה קלעו בין 40 ל-50 נקודות בממוצע למשחק.[4]

לקראת עונת 1946/1947 הוצע לז'נט לחתום בקבוצת בולטימור בולטס, והוא התנה את הצטרפותו בכך שישמש במקביל גם כמאמן הקבוצה, וכי שכרו יעמוד על 15,000 דולר לעונה. לדבריו של ז'נט, הוא הופתע כאשר בעלי הקבוצה קיבל את הצעתו, מינה אותו כמאמן-שחקן, והחתים אותו כשחקן בעל השכר הגבוה בליגה.[5] בעונת 1947/1948, בה עברה בולטימור לליגת ה-BAA, הוביל ז'נט את קבוצתו לאליפות הליגה כמאמן הקבוצה וכאחד מכוכביה, כשקלע 10.7 נקודות למשחק ונבחר לחמישיית העונה השנייה. בשתי הבאות הבאות קלע 5.4 נקודות למשחק במדי הבולטס, ובסיום עונת 1949/1950 פרש ממשחק, בגיל 32.

כמאמןעריכה

לאחר פרישתו המשיך לאמן את בולטימור עונה אחת נוספת, ובשנת 1952 מונה למאמן קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת ג'ורג'טאון, תפקיד אותו מילא במשך 4 שנים. בעונות 1964/1965 ו-1966/1967 אימן את קבוצת בולטימור בולטס החדשה (כיום וושינגטון ויזארדס), ובעונת 1969/1970 אימן את "פיטסבורג פייפרס" מליגת ה-ABA.

בשנת 1994, 48 שנים לאחר פרישתו, הוצג כחבר בהיכל התהילה של הכדורסל. בטקס הצגתו בהיכל התהילה אמר ז'נט: "נכדי קנו לי טלוויזיה עם כבלים, ואני יושב על הספה וצופה במשחקי כדורסל. אני עדיין אוהב את המשחק".[5]

בשנת 1998 מת ז'נט בביתו שבעיר נשואה, ניו המפשייר, בגיל 80.[3]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא באדי ז'נט בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 דף השחקן, באתר היכל התהילה של הכדורסל
  2. ^ ביוגרפיה של ז'נט, באתר jockbio.com
  3. ^ 1 2 הידיעה על מותו של ז'נט, באתר הניו יורק טיימס, 14 במרץ 1998
  4. ^ סטטיסטיקות הקריירה של ז'נט ב-NBL, באתר basketball-reference.com
  5. ^ 1 2 הידיעה על מותו של ז'נט, באתר baltimoresun.com‏, 12 במרץ 1998