דטרויט פיסטונס

קבוצת NBA
(הופנה מהדף פורט ויין פיסטונס)
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

דטרויט פיסטונסאנגלית: Detroit Pistons) היא קבוצת כדורסל מהעיר דטרויט שבמישיגן, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית המרכזי שבאזור המזרח, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם ליטל סיזרס ארנה.

דטרויט פיסטונס
Detroit Pistons
לוגו המועדון
מידע כללי
תאריך ייסוד 1941
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
אולם ביתי ליטל סיזרס ארנה (20,491 מושבים)
מיקום דטרויט, מישיגן, ארצות הברית
ליגה ליגת ה-NBA
אזור האזור המזרחי
בית הבית המרכזי
היסטוריה ב-NBL:
פורט ויין זולנר פיסטונס (1941–1948)
ב-BAA:
פורט ויין פיסטונס (1948–1949)
ב-NBA:
פורט ויין פיסטונס (1949–1957)
דטרויט פיסטונס (1957–הווה)
בעלים טום גורס
מנכ"ל טרוי ויבר
מאמן מונטי ויליאמס
צבעי תלבושת לבן, אדום, כחול
תארים
אליפויות ליגה 3
1989, 1990, 2004
אליפויות אזוריות 7
1955, 1956, 1988, 1989, 1990, 2004, 2005
תלבושת
מדי בית וחוץ של דטרויט פיסטונס
תלבושת תלבושת בית
צבעי הקבוצה
תלבושת בית
תלבושת תלבושת חוץ
צבעי הקבוצה
תלבושת חוץ
אתר הקבוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הקבוצה נוסדה בשם פורט ויין (זולנר) פיסטונס בעיר פורט ויין בשנת 1941, ושיחקה בליגת ה-NBL. המועדון הצטרף ל-NBA בשנת 1948, ועבר לעיר דטרויט בשנת 1957. לאורך השנים זכתה בקבוצה שלוש פעמים באליפות ה-NBA, בעונות 1989, 1990 ו-2004.

היסטוריה עריכה

מפורט ויין לדטרויט עריכה

המועדון נוסד והצטרף לליגת ה-NBL בשנת 1941, כ"פורט ויין זולנר פיסטונס", ושיחק באולם ההתעמלות של תיכון נורת' סייד שבפורט ויין, אינדיאנה. התאגיד של בעלי הקבוצה, פרד זולנר ואחותו ג'נט זולנר, היה של בתי יציקה המייצרים בוכנות (באנגלית: Pistons), בעיקר עבור מכוניות, משאיות ומנועי קטרים. בשנת 1948 הפכה הקבוצה ל"פורט ויין פיסטונס", ועברה להשתתף בליגת ה-BAA.[1]

ישנן שמועות כי שחקני הפיסטונס קשרו קשר עם מהמרים כדי להטות משחקים שונים במהלך עונות 1954 ו-1955,[דרוש מקור] והקבוצה אף הואשמה כי הפסידה בכוונה את משחקי גמר 1955 לקבוצת סירקיוז נשיונלס כשבמשחק השביעי והמכריע הובילו הפיסטונס 41–24 בשלב מוקדם של הרבע השני,[2] אך איבודי כדור של ג'ורג' יארדלי ואנדי פיליפ בשניות האחרונות וקליעת עונשין של ג'ורג' קינג הביאו לנשיונלס את הניצחון.

אף על פי שהפיסטונס זכו לאהדה יציבה מהקהל המקומי, קוטנה של העיר מנע מהם להפוך לקבוצה רווחית. בשנת 1957 העביר זולנר את הקבוצה לדטרויט, עיר גדולה בהרבה שלא ראתה כדורסל מקצועני מזה עשור. עקב כלכלתה של העיר דטרויט המתבססת בעיקרה על תעשיית המכוניות, הם החליטו להשאיר את השם פיסטונס (בוכנות). הקבוצה החדשה, דטרויט פיסטונס, שיחקה באולם אולימפיה סטדיום בארבע עונותיהם הראשונות, ולאחר מכן עברה לקובו ארנה.

שנות ה-60 וה-70 עריכה

במהלך שנות ה-60 וה-70, התאפיינה הקבוצה בשחקנים חזקים באופן אישי, אך במשחק קבוצתי חלש. כמה מהכוכבים ששיחקו במדי הקבוצה היו דייב בינג, ג'ימי ווקר ובוב לניר ודייב דבושר, שהיה למאמן-שחקן הצעיר ביותר בתולדות ה-NBA. עם זאת, טרייד בלתי מוצלח במהלך עונת 1968 שלח את דבושר לניו יורק ניקס תמורת וולט בלאמי והווארד קומייבס, שני שחקנים בשלהי הקריירה שלהם. דבושר הפך לשחקן מפתח שלאחר כמה עונות הוביל את הניקס לזכייה בשתי אליפויות. בתקופת דייב בינג ובוב לניר היו כמה שנים יציבות ומלהיבות אך הם היו מוגבלות כיוון שהיו באותו אזור עם מילווקי באקס (שבשורותיה שיחק הסנטר הצעיר לו אלסינדור) ושיקגו בולס, ששלטו באזור המזרחי.

בשנת 1974 מכר זולנר את הקבוצה לביל דוידסון, שנשאר בעל המניות העיקרי בקבוצה עד למותו במרץ 2009. דוידסון, שלא היה מרוצה ממיקומה של הקבוצה בעיר התחתית של דטרויט, העביר ב-1978 את הקבוצה לפרוור פוטיאק ולאולם הסילברדום, שהוקם במקור במטרה לארח את משחקי הפוטבול של דטרויט ליונס.

שנות ה-80: תקופת הילדים הרעים עריכה

לאחר שסיימו עם מאזנים שליליים של 16–66 בעונת 1979/1980 ו-21–61 בעונת 1980/1981, כשבין שתי העונות חיבר רצף של 21 הפסדים, שיא שנשבר מאז וכיום מחזיקה בו קבוצת הפיסטונס של 2023/2024.

עם זאת, בשנת 1981 החל המועדון לסלול את דרכו להצלחה כאשר בחר בדראפט ה-NBA את הרכז אייזיאה תומאס מאוניברסיטת אינדיאנה, ובתחילת 1982 רכש את הסנטר ביל למביר בטרייד מקליבלנד קאבלירס ואת הגארד ויני ג'ונסון מסיאטל סופרסוניקס. השלושה נשארו יחדיו לאורך עשור והיוו את ליבת הקבוצה שהביאה את המועדון אל פסגת הליגה.

בתחילה התקשו הפיסטונס להגיע להצלחות. ב-1984 הם הפסידו לניו יורק ניקס 2–3, ובפלייאוף 1985 ניצחו בסוויפ את ניו ג'רזי נטס 3–0 ופגשו את האלופה בוסטון סלטיקס בחצי גמר המזרח. בוסטון הצליחה לגבור על דטרויט בשישה משחקים, אך הופעתם המפתיעה של הפיסטונס יצרה יריבות חדשה. בדראפט ה-NBA ‏1985 בחרה הקבוצה את ג'ו דיומרס במקום ה-18, בחירה שתוכיח את עצמה בשנים הבאות, ורכשו את ריק מהורן בטרייד עם וושינגטון בולטס. תחילה נסוגה הקבוצה לאחור, לאחר שהפסידה כבר בסיבוב הראשון בפלייאוף 1986 לאטלנטה הוקס, אך לאחר הסדרה החליטו המאמן צ'אק דיילי והקפטן אייזיאה תומאס שהסיכוי הטוב ביותר של הקבוצה להשתלט על האזור המזרחי יהיה דרך סגנון משחק אגרסיבי יותר.

בדראפט ה-NBA ‏1986 בחרו הפיסטונס את ג'ון סאלי במקום ה-11 ודניס רודמן במקום ה-27, ורכשו מיוטה ג'אז את אדריאן דאנטלי. הקבוצה אימצה משחק הגנתי אגרסיבי, שבסופו של דבר העניק לקבוצה את הכינוי "באד בויז" (ילדים רעים). ב-1987 הגיעה הקבוצה לגמר המזרח, הישג השיא שלה מאז המעבר מפורט ויין, נגד בוסטון סלטיקס. לאחר שהגיעו לשוויון 2–2 עם האלופה המכהנת היו הפיסטונס על סף ניצחון במשחק החמישי שהתקיים בבוסטון גארדן: כאשר נותרו שניות לסיום, לאחר איבוד כדור של הסלטיקס החזיר אייזיאה תומאס את הכדור למגרש במהירות, כאשר גבו פונה אל המאמן דיילי כך שלא יכול היה לראות את הוראתו לקחת פסק זמן (באותו הזמן מאמן לא היה יכול לבקש פסק זמן מהמזכירות). לארי בירד חטף את הוצאת החוץ והעביר את הכדור לדניס ג'ונסון שקלע סל ניצחון. אף על פי שהפיסטונס ניצחו במשחק השישי בסדרה שנערך בדטרויט, הם הפסידו במשחק השביעי והמכריע בבוסטון.

ב-1988 הגיעו הפיסטונס, חדורי מוטיבציה מהפסדם לסלטיקס ומחוזקים בג'יימס אדוארדס שהגיע במהלך העונה, למאזן של 54 ניצחונות, שיא מועדון עד אז, ולזכייה באליפות הבית המרכזי לראשונה בתולדותיהם. בפלייאוף ניצחו הפיסטונס את קליבלנד קאבלירס ושיקגו בולס, ובגמר המזרח נקמו בסלטיקס על ההפסדים בשתי העונות הקודמו ועלו לראשונה מאז המעבר לדטרויט לגמר ה-NBA. בסדרת הגמר פגשו הפיסטונס את לוס אנג'לס לייקרס, בהובלתם של מג'יק ג'ונסון, ג'יימס וורת'י וכרים עבדול-ג'באר. הם פתחו את הסדרה בסערה עם ניצחון במשחק הראשון שנערך בפורום בלוס אנג'לס, 105–93, עם 34 נקודות של אדריאן דאנטלי, ולקחו את יתרון הביתיות מהלייקרס (שסיימו במאזן טוב יותר את העונה הסדירה). עם זאת, הלייקרס השיבו לעצמם את יתרון הביתיות לאחר שגברו על הפיסטונס במשחק השלישי בסדרה, שהתקיים בדטרויט, 99–86. דטרויט הצליחה לנצח בשני משחקי הבית הנוספים שלה ולעלות ליתרון 3–2 בסדרה, שעתה שבה ללוס אנג'לס. במשחק השישי קלע אייזיאה תומאס שיא פלייאוף של 25 נקודות ברבע השלישי, בעודו משחק עם נקע קשה בקרסולו, אך הלייקרס את המשחק 103–102 בעזרת זוג זריקות עונשין של כרים עבדול-ג'באר בשניות האחרונות למשחק לאחר עבירה שנויה במחלוקת של ביל למביר, שכונתה בידי רבים מאוהדי הפיסטונס ובידי למביר עצמו, כ"עבירת רפאים". ללא אייזיאה תומאס בכושר משחק מלא הפסידו הפיסטונס במשחק השביעי לאחר משחק צמוד 105–108 ופספסו הזדמנות לזכות באליפות.

לפני עונת 1988/1989 עברו הפיסטונס לאולם הפאלאס של אובורן הילס בעל התפוסה של יותר מ-21,000 מקומות ישיבה, והחליפו את אדריאן דאנטלי במארק אגוויר, טרייד שספג ביקורות קשות על ידי אוהדי הפיסטונס בתחילה אך לאחר מכן קיבל תשבחות. הקבוצה נצחה ב-63 משחקים ושברה שוב את שיא הניצחונות הקודם של המועדון, ובפלייאוף עלתה לגמר הליגה לאחר ניצחונות על הסלטיקס, מילווקי באקס והבולס. בגמר ה-NBA שוב שיחקו הפיסטונס מול לוס אנג'לס לייקרס, אך הפעם ניצחו בסוויפ 4–0 וזכו באליפות הליגה הראשונה שלהם. ג'ו דיומרס נבחר ל-MVP של סדרת הגמר ב-NBA, והמשחק הרביעי בסדרה זכור בעיקר כמשחקו האחרון בקריירה של כרים עבדול-ג'באר.

1990–1994 עריכה

הפיסטונס הצליחו להגן על התואר בעונת 1990, לאחר שניצחו 59 משחקים במהלך העונה הסדירה וזכו באליפות המזרח בפעם השלישית ברציפות מול שיקגו בולס ומייקל ג'ורדן בסדרה מותחת של שבעה משחקים. בגמר הליגה, השלישי שלהם ברציפות, פגשו הפיסטונס את פורטלנד טרייל בלייזרס. לאחר שוויון בתום שני המשחקים הראשונים בדטרויט נסעו הפיסטונס לפורטלנד, בה לא נצחו מאז שנת 1974, כדי לשחק את המשחקים 3, 4 ו-5. דטרויט ניצחה בכל שלושת המשחקים והייתה לקבוצה הראשונה בהיסטוריית פלייאוף ה-NBA שמנצחת שלושה משחקי חוץ ברציפות. במשחק החמישי והאחרון הובילה פורטלנד 83–90 כאשר נותרו שתי דקות לסיום המשחק אך הפיסטונס הצליחו להשוות את התוצאה ואף לקחו את היתרון, כאשר ויני ג'ונסון קלע סל ניצחון והעלה את דטרויט ליתרון 92–90, 00.7 שניות לסיום המשחק; זריקה זו הקנתה לג'ונסון את הכינוי "007", שהתווסף לכינויו המקורי "מיקרוגל". אייזיאה תומאס נבחר לשחקן המצטיין של סדרת הגמר.

רצף האליפויות של הפיסטונס נקטע בגמר המזרח 1991, בו הפיסטונס הובסו בארבעה משחקים על ידי שיקגו בולס, שהמשיכו וזכו באליפות. הפציעה המשמעותית ביותר עבור דטרויט הייתה זו של אייזיאה תומאס שעבר ניתוח בפרק כף היד זמן קצר לפני הפלייאוף. סדרה זו זכורה בעיקר עקב ירידת שחקני הפיסטונס מהמגרש במשחק האחרון, רגעים ספורים לפני סיומו, וחוסר נכונותם ללחוץ ידיים עם שחקני הבולס. לאחר מכן נכנסו דטרויט פיסטונס לתקופת מעבר ממושכת, כאשר שחקני מפתח כגון למביר ותומאס פרשו ואחרים כמו אדוארדס, ג'ונסון, סאלי ורודמן הועברו בטריידים. הקבוצה התדרדרה במהירות לתחתית הליגה וסיימה את עונת 1993/1994 במאזן 20–62.

1994–1999: תקופת גרנט היל עריכה

לאחר עונת השפל בחרו הפיסטונס בדראפט ה-NBA ‏1994 את הסמול פורוורד גרנט היל מאוניברסיטת דיוק בבחירה השלישית. הוא זכה בפרס רוקי השנה ב-NBA אך החלטות שנויות במחלוקת (כגון שחרור השחקן החופשי אלן יוסטון לניו יורק ניקס והחתמת שחקנים חופשיים בשלהי הקריירה כמו כריסטיאן לייטנר וסדריק סבאלוס) וחילופי מאמנים תכופים מנעו מהקבוצה להגיע להצלחה משמעותית. עד סיום העשור לא הצליחה הקבוצה לעבור את הסיבוב הראשון בפלייאוף והישג השיא שלה היה 54 ניצחונות בעונת 1996/1997. במהלך בלתי-פופולרי נוסף החליף המועדון את צבעיו מאדום, לבן וכחול לטורקיז-בורגונדי-זהב-שחור.

2000–2008: חזרה למאבק על התואר עריכה

לאחר שהובסו 0–3 על ידי מיאמי היט בסיבוב הראשון של פלייאוף 2000 מינו הפיסטונס את ג'ו דיומרס, שפרש לאחר עונת 1999, לתפקיד נשיא פעולות הכדורסל. תוך זמן קצר הוא ניצב מול האתגר הראשון שלו, כשגרנט היל בחר לעזוב את הקבוצה לאורלנדו מג'יק, אך הצליח להשיג הסכם "חתום והעבר" עם אורלנדו שהביא את בן וולאס וצ'אקי אטקינס לדטרויט בתמורה להיל. שני השחקנים החדשים נכנסו במהרה לחמישייה הפותחת של הקבוצה, וולאס אף הפך לשחקן אולסטאר בשנים הבאות. לעומת זאת, היל שיחק רק 47 משחקים באורלנדו במהלך ארבע העונות הבאות בעקבות פציעת קרסול חוזרת.

הפיסטונס סבלו מעונה קשה גם ב-2000/2001 וסיימו במאזן 32–50. לאחר עונה זו פיטר דיומרס את המאמן ג'ורג' אירווין ומינה את ריק קרלייל, עוזר מאמן שזכה להערכה רבה כשהיה שחקן מחליף קשוח בבוסטון סלטיקס במהלך שנות ה-80. כמו כן, בסיום העונה חזר המועדון לצבעיו המקוריים, אדום-לבן-כחול.

קרלייל עזר לפיסטונס לשוב לעונה עם 50 ניצחונות, הראשונה מאז 1997, ולניצחון בסדרת פלייאוף לראשונה מאז 1991 על טורונטו ראפטורס, אך הקבוצה הודחה בחצי גמר המזרח על ידי הסלטיקס. בקיץ 2002 שיפר דיומרס את רוטציית השחקנים של הפיסטונס עם צירופו של השחקן החופשי צ'ונסי בילאפס, רכישתו של ריצ'רד המילטון מוושינגטון ויזארדס ובחירתו בדראפט של טיישון פרינס מאוניברסיטת קנטקי. הפיסטונס השיגו עונה נוספת של 50 ניצחונות והגיעו לגמר המזרח לראשונה מאז שנת 1991, בה הובסו בארבעה משחקים על ידי ניו ג'רזי נטס.

למרות השיפור בקבוצה, קרלייל פוטר במהלך הפגרה שלאחר עונת 2003. בין הסיבות המשוערות לעזיבה היו סירובו של קרלייל לשתף כמה מהשחקנים הצעירים של הקבוצה; העובדה שכמה מהשחקנים, בעיקר וולאס, לא הסתדרו עם אופיו הקשוח; שמרנותה של השיטה ההתקפית של קרלייל; והשמועות לפיהן הוא התעניין במשרת האימון באינדיאנה פייסרס. דיומרס מינה את חבר היכל התהילה של הכדורסל לארי בראון, וקרלייל מונה למאמן אינדיאנה.

 
החמישייה הפותחת של הפיסטונס בעונת האליפות של 2004. (משמאל לימין: ריצ'רד המילטון, בן וולאס, ראשיד וולאס, צ'ונסי בילאפס, טיישון פרינס)

הפיכתם של הפיסטונס למועמדים לאליפות הושלמה בפברואר 2004 עם רכישתו של ראשיד וולאס, ביג מן נוסף המאיים התקפית כמעט מכל העמדות במגרש. הפיסטונס סיימו את העונה עם מאזן של 54–28, הטוב ביותר מאז 1997. בפלייאוף 2004, לאחר שהדיחו את מילווקי באקס בחמישה משחקים, גברה דטרויט על אלופת המזרח המכהנת ניו ג'רזי נטס בשבעה משחקים לאחר שחזרה מפיגור 2–3, ובגמר המזרח ניצחה את הפייסרס, אותם אימן ריק קרלייל, בשישה משחקים ועלתה לגמר הליגה לראשונה מאז 1990. פרשנים רבים נתנו לפיסטונס סיכויים קלושים לנצח בסדרה נגד הלוס אנג'לס לייקרס, שזכו בשלוש מתוך ארבע האליפויות האחרונות ובשורותיה שיחקו הכוכבים שאקיל אוניל, קובי בראיינט, גארי פייטון וקארל מלון. עם זאת, הפיסטונס ניצחו בחמישה משחקים וזכו באליפות השלישית בתולדותיהם. שלושה מארבעת הניצחונות של דטרויט בסדרה היו ניצחו בפער דו-ספרתי, והם עצרו את הלייקרס על שיא מועדון שלילי של 68 נקודות בלבד במשחק השלישי. צ'ונסי בילאפס נבחר לשחקן המצטיין של סדרת הגמר. עם הניצחון הפך בעלי הקבוצה ביל דוידסון לראשון שזכה באליפות ה-NBA ובאליפות ליגת ההוקי קרח NHL באותה השנה, כשקבוצתו טמפה ביי לייטנינג זכתה בגביע סטנלי.

למרות אובדנם של כמה שחקני ספסל משמעותיים במהלך הפגרה (כולל מהמט אוקור, מייק ג'יימס וקורליס ויליאמסון), נחשבו הפיסטונס למועמדים חזקים לזכות באליפות שנייה ברציפות בעונת 2005 בה ניצחו 54 משחקים במהלך העונה הסדירה, העונה הרביעית ברציפות עם לפחות 50 ניצחונות. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם גברו על פילדלפיה 76' 4–1 ובסיבוב השני חזרו מפיגור 1–2 מול אינדיאנה בדרך לניצחון 4–2 בסדרה. בגמר המזרח פגשו הפיסטונס את מיאמי היט ושוב נקלעו לפיגור 2–3 אך הצליחו לנצח לבסוף בשבעה משחקים. בגמר ה-NBA התמודדו הפיסטונס מול סן אנטוניו ספרס ובסדרה שהגיעה לשבעה משחקים, לראשונה מאז 1994, הפסידו הפיסטונס לאחר מאבק עיקש. עונה זו בלטה בסדרה של אירועים שנויים במחלוקת, בראשם קטטת פייסרס-פיסטונס בנובמבר 2004 במשחק נגד אינדיאנה שהייתה לאחת מתקריות שחקן-אוהד החמורות ביותר בתולדות הספורט האמריקאי וגררה השעיות ארוכות, קנסות כבדים וחקירה קפדנית של ה-NBA והתקשורת. המאמן לארי בראון נאלץ לעזוב את הקבוצה מסיבות בריאותיות ובשל שמועות שקשרו אותו להצעות עבודה אחרות, ומונה למאמן ניו יורק ניקס. במקומו שכרו הפיסטונס את פליפ סונדרס, מאמנה לשעבר של מינסוטה טימברוולבס.

בעונת 2005/2006 סיימו הפיסטונס עם המאזן הטוב בליגה, שיא מועדון של 64–18, ומאזן של 37–5 לאחר מחצית עונה היה למאזן הטוב ביותר שהשיג מועדון ספורט בכל ענף שהוא בעיר דטרויט והפתיחה השנייה בטיבה בתולדות ה-NBA לאחר 42 משחקים. ארבעה מחמשת השחקנים הפותחים של הפיסטונס (בילאפס, המילטון, ראשיד וולאס ובן וולאס) נבחרו למשחק האולסטאר, ופליפ סונדרס נבחר למאמן נבחרת המזרח בו. 27 ניצחונות החוץ של הקבוצה היוו שיא מועדון נוסף, והחמישייה של בילאפס, המילטון, ראשיד ובן וולאס ופרינס שברה שיא כשפתחה ב-73 משחקים ברציפות מתחילת העונה. דטרויט הביסה את מילווקי באקס 4–1 בסיבוב הפלייאוף הראשון, אך התקשתה מול קליבלנד קאבלירס ואף נקלעה לפיגור של 2–3 לפני שניצחה במשחק השביעי והמכריע. עם זאת, בגמר המזרח הפסידה הקבוצה למיאמי היט, שזכתה לבסוף באליפות, בשישה משחקים.

במהלך הפגרה ב-2006 הציעו הפיסטונס לבן וולאס חוזה לארבע שנים תמורת 48 מיליון דולר, מה שהיה הופך אותו לשחקן היקר ביותר בתולדות הקבוצה, אך הוא סירב והעדיף את הצעתה של שיקגו בולס לחוזה של 60 מיליון דולר לארבע שנים.[3] במקום וולאס החתימו הפיסטונס את נאזי מוחמד כסנטר, אך הוא התקשה למלא את החלל שנותר והקבוצה החלה לחפש עזרה נוספת. ב-17 בינואר החתימו הפיסטונס את כריס ובר, שהפך לשחקן חופשי, ובמהרה החלו להשתפר: לפני הגעתו של ובר הם השיגו מאזן 21–15, אך איתו השיגו מאזן 32–14. הם סיימו עם מאזן 53–29, הטוב ביותר במזרח, מה שהבטיח להם את יתרון הביתיות לשלושת הסיבובים הראשונים של פלייאוף 2007. בסיבוב הראשון הביסו הפיסטונס 4–0 את אורלנדו מג'יק, הסוויפ הראשון שלהם בפלייאוף מאז 1990. בסיבוב השני פגשו את שיקגו בולס, ולאחר שהביסו בשני המשחקים הראשונים בסדרה ב-26 ו-21 נקודות הצליחו הפיסטונס לחזור מפיגור 19 נקודות ולנצח גם במשחק השלישי 81–74. שיקגו נמנעה מהדחה לאחר שהצליחה לגבור על דטרויט בשני המשחקים הבאים בסדרה, אך הפיסטונס סגרו את הסדרה כשניצחו במשחק השישי 95–85, העפילו לגמר המזרח בפעם החמישית ברציפות והשוו הישגם בשנים 1987–1991. בגמר המזרח ניצחו הפיסטונס בשני המשחקים הראשונים, אך הפסידו לקליבלנד קאבלירס בארבעה הבאים והפסידו הזדמנות להעפיל לגמר.

לאחר עונת 2007 העבירו הפיסטונס את קרלוס דלפינו לטורונטו ראפטורס בתמורה לבחירות סיבוב שני בדראפט 2009 ו-2011. בדראפט ה-NBA ‏2007 בחרו הפיסטונס ברודני סטאקי בבחירה ה-15 ואת ארון אפללו בבחירה ה-27.[4] כמו כן הם החתימו מחדש את צ'ונסי בילאפס לחוזה ארוך טווח. עונה זו הייתה שנת ה-50 של המועדון בדטרויט, ובעקבות כך עוצב לוגו חדש ושונה עיצוב המגרש. בעונתו השלישית בקבוצה הפך המאמן סונדרס למאמן בעל תקופת האימון השנייה באורכה אלרח צ'אק דיילי שאימן 9 עונות. את העונה סיימו הפיסטונס במאזן 59–23, השני בטיבו בליגה אחרי בוסטון סלטיקס, ופרשנים רבים ציפו כי השתיים יאבקו על אליפות המזרח. הפיסטונס פתחו את פלייאוף 2008 בפיגור 1–2 מול פילדלפיה 76', אך חזרו וניצחו 4–2. בחצי גמר המזרח פגשו את אורלנדו מג'יק, ועל אף פציעתו של צ'ונסי בילאפס במהלכה ניצחו בסדרה 4–1 והעפילו לגמר המזרח השישי ברציפות מול בוסטון סלטיקס. הישג זה הציב את הפיסטונס במקום השני בתולדות הליגה בהופעות רצופות בסדרות הגמרים האזוריים ב-NBA אחרי לוס אנג'לס לייקרס שהופיעו ב-8 סדרות רצופות בשנים 1982–1989. לאחר הפסד במשחק הראשון הצליחו הפיסטונס לנצח בחוץ במשחק השני 103–97, אך בוסטון החזירה לעצמה את יתרון הביתיות לאחר שגברה על דטרויט במשחק השלישי, ניצחה בסדרה כולה בשישה משחקים והמשיכה לזכייה באליפות ה-NBA.

ב-3 ביוני הודיעה הנהלת הקבוצה כי המאמן פליפ סונדרס לא יאמן את הקבוצה בעונת 2008/2009, ושבוע לאחר מכן הודיעה כי עוזר המאמן מייקל קרי מונה לתפקיד. במהלך חודש יולי החתימו הפיסטונס את ויל ביינום וקוואמי בראון, וב-3 בנובמבר העבירו את צ'ונסי בילאפס ואנטוניו מקדייס לדנוור נאגטס תמורת אלן אייברסון. ב-4 בפברואר 2009 נקטע רצף המשחקים של דטרויט בהם נמכרו כל הכרטיסים לאולם "הפאלאס", שארך 259 משחקים מאז ינואר 2004.[5] למרות החתמתו של אייברסון דעכו הפיסטונס במהלך העונה, בין היתר עקב מהלכיו השנויים במחלוקת של קרי וכימיה קבוצתית לקויה. אייברסון לא היה פתח בחמישייה ולכן סירב לשחק, ולבסוף הושם ברשימת הפצועים לשארית העונה. הפיסטונס סבלו גם מפציעות של מספר שחקני מפתח, בעיקר ראשיד וולאס וריצ'רד המילטון, סיימו במקום השמיני בלבד ולראשונה מזה שמונה שנים סיימו במאזן שלילי 39–43. הפיסטונס הובסו בידי קליבלנד קאבלירס בארבעה משחקים בסיבוב הראשון של פלייאוף 2009, והודחו בסיבוב הראשון לראשונה מאז 2000.

2009–הווה: בניה מחדש עריכה

בדראפט ה-NBA ‏2009 בחרו הפיסטונס את אוסטין דיי מאוניברסיטת גונזגה בבחירה ה-15, ואת ג'ג'ואן סאמרס ויונאס ירבקו בסיבוב השני. ב-30 ביוני פיטר ג'ו דיומרס את מייקל קרי לאחר עונה אחת בלבד, ומאמן דאלאס מאבריקס לשעבר אייברי ג'ונסון ומאמן שיקגו בולס, וושינגטון ויזארדס ודטרויט בעבר דאג קולינס נחשבו מועמדים להחליפו. ב-1 ביולי חתמו בפיסטונס הגארד בן גורדון תמורת 55 מיליון דולר לחמש שנים והפורוורד צ'ארלי וילנואבה תמורת 35 מיליון דולר לחמש שנים, אך באותו החודש איבדו את אחד משחקני החמישייה החשובים, ראשיד וולאס, שהפך לשחקן חופשי וחתם בבוסטון סלטיקס. לאחר עזיבתו של וולאס עזב גם אנטוניו מקדייס, שחתם בסן אנטוניו ספרס. ב-8 ביולי מונה עוזר מאמן קליבלנד לשעבר ג'ון קיוסטר למאמן הקבוצה, ולאחר מכן החתימו את כריס וילקוקס מניו יורק ניקס בתקווה שישחזר את היכולת אותה הציג במדי סיאטל סופרסוניקס. במהלך הפגרה צירפו הפיסטונס שני שחקנים ותיקים ששיחקו בקבוצה בעבר: הסנטר בן וולאס[6] והרכז צ'אקי אטקינס. למרות שינויים אלה התדרדרו הפיסטונס אף יותר, בעיקר בשל פציעות של המילטון, פרינס וגורדון, וכבר במרץ איבדו סיכוי להעפיל לפלייאוף. הם סיימו את העונה עם יותר מ-50 הפסדים לראשונה מאז 2001, והיו אחרונים בבית המרכזי במקום האחרון עם מאזן 27–55, הגרוע ביותר מאז 1994.

בדראפט ה-NBA ‏2010 בחרו הפיסטונס בבחירה השביעית את גרג מונרו מאוניברסיטת ג'ורג'טאון ואת טריקו וייט מאוניברסיטת מיסיסיפי בסיבוב השני. במהלך הפגרה הם החתימו את טרייסי מקגריידי הוותיק לעונה אחת,[7] והחתימו מחדש את ויל ביינום ובן וולאס.[8] כריס וילקוקס ניצל את האפשרות בחוזהו ונשאר גם הוא בקבוצה. ב-11 בפברואר 2011 הודיעה הנהלת הקבוצה כי הגופייה מספר 10, אותה לבש דניס רודמן, תוצא לגמלאות כך שאף שחקן אחר לא יוכל ללבוש אותה, וטקס ההפרשה נערך ב-1 באפריל במחצית המשחק בין דטרויט לשיקגו בולס, גם במדיה כיכב רודמן. הפיסטונס שיפרו במעט את מאזנם אך נפגעו עקב נושאים מחוץ למגרש, כולל סכסוך בין ריצ'רד המילטון למאמן ג'ון קיוסטר, סיימו את העונה במאזן 30–52 ופספסו את הפלייאוף שנה שנייה ברציפות.

באפריל 2011 הגיעה הנהלת הפיסטונס להסכם למכירת המועדון למיליארדר טום גורס.[9] העסקה אושרה בידי ליגת ה-NBA ביוני, וכללה גם את אולם הפאלאס של אוברון הילס ונכסים נוספים. ב-5 ביוני עשה המועדון את צעדו הראשון תחת הבעלים החדש ונפרד מהמאמן ג'ון קיוסטר. בדראפט 2011 בחרו הפיסטונס את ברנדון נייט מאוניברסיטת קנטקי בבחירה השמינית ואת קייל סינגל מאוניברסיטת דיוק וורנון מקלין מאוניברסיטת פלורידה בסיבוב השני. בנוסף מונה לתפקיד המאמן לורנס פרנק, ששימש בתפקיד זה בניו ג'רזי נטס. בעונת 2011/2012, שקוצרה בעקבות שביתת השחקנים, פספסה הקבוצה את הפלייאוף שוב עם מאזן 25–41 שלילי.

בדראפט ה-NBA‏ 2012 בחרו הפיסטונס את הסנטר אנדרה דראמונד בבחירה התשיעית ואת כריס מידלטון בבחירה ה-39. השחקנים הבולטים בקבוצה בשש העונות הבאות היו דראמונד, גרג מונרו, ג'וש סמית', ברנדון ג'נינגס, רג'י ג'קסון וטוביאס האריס, אולם לאורך התקופה העפילה דטרויט לפלייאוף פעם אחת בלבד – בעונת 2015/2016, אז הודחה על ידי קליבלנד קאבלירס בסיבוב הראשון (0–4). לקראת עונת 2017/2018 עברה הקבוצה לליטל סיזרס ארנה החדש בעיר התחתית של דטרויט. בינואר 2018 הועבר האריס בטרייד ללוס אנג'לס קליפרס בתמורה לשחקן האולסטאר בלייק גריפין. בעונת 2018/2019 הובילו את הקבוצה גריפין, דראמונד וג'קסון להעפלתה השנייה בלבד בתוך עשור לפלייאוף עם מאזן 41–41. בסיבוב הפלייאוף הראשון שוב הובסה הקבוצה על ידי מילווקי באקס בתוצאה 0–4.

בפברואר 2020 שוחרר ג'קסון שוחרר מהקבוצה, ודראמונד הועבר בטרייד לקאבלירס בתמורה לברנדון נייט, ג'ון הנסון ובחירת דראפט עתידית. בדראפט ה-NBA ‏2021 בחרו הפיסטונס בבחירה הראשונה את קייד קנינגהם. ב-26 בדצמבר 2023 שברו הפיסטונס את שיא ההפסדים הרצופים עם 26,[10] וקטעה אותו ארבעה ימים לאחר מכן, אחרי 28 הפסדים.[11] בעונה זו סיימה הקבוצה בפעם השנייה ברציפות עם המאזן הגרוע בליגה וקבעה שפל בהיסטוריה של המועדון עם 14–68.

יריבויות עריכה

  • היריבות עם לוס אנג'לס לייקרס - יריבות זו, ששוחקה שלוש פעמים בגמר ה-NBA ב-1989, 1990 ו-2004, הפגישה את הקבוצות האתלטיות ועתירות הכוכבים של הלייקרס עם משחקם הקשוח של הפסיטונס. אף על פי שהייתה האנדרדוג בכל שלושת המפגשים מול הלייקרס נהנתה דטרויט מהצלחה מרשימה נגד הלייקרס וזכתה נגדם פעמיים באליפות.
  • היריבות עם שיקגו בולס - יריבות זו החלה בסוף שנות ה-80 והייתה לאחת היריבויות העזות בתולדות הליגה למשך כמה שנים, כאשר מייקל ג'ורדן הפך לאחד השחקנים הטובים בליגה והפיסטונס נחשבו למועמדים בכירים לזכייה.
  • היריבות עם בוסטון סלטיקס - יריבות זו בין שתי הקבוצות מהמזרח החלה לקראת סוף שנות ה-80 והפגישה כמה מהכוכבים הגדולים ביותר בליגה: לארי בירד, קווין מקהייל, רוברט פאריש, אייזיאה תומאס, ג'ו דיומרס, וביל למביר. הקבוצות נפגשו חמש פעמים במהלך הפלייאוף בשבע שנים בין העונות 1985–1991, כשהסלטיקס ניצחו ב- 1985 ו-1987, והפיסטונס ב-1988, 1989 ו-1991.

סיקור תקשורתי עריכה

רדיו עריכה

תחנת הרדיו הראשית המסקרת את הפיסטונס היא WXYT-FM 91.7 FM (להבדיל מתחנת WXYT-FM's המסקרת את משחקי דטרויט ליונס, דטרויט טייגרס ודטרויט רד וינגס), אך הם מסוקרים גם על ידי תחנות רדיו קטנות יותר בכל רחבי מדינת מישיגן.[12]

טלוויזיה עריכה

זכויות השידור המקומיות הבלעדיות של משחקי הפיסטונס שייכות ל-Bally Sports דטרויט.

אולמות ביתיים עריכה

בפורט ויין, אינדיאנה עריכה

  • נורת' סייד היי סקול ג'ים (1948–1952)
  • אלן קאונטי וור ממוריאל קולסאום (1952–1957)

באזור דטרויט, מישיגן עריכה

הערות:

  • ב-12 במרץ 1960 אירחו הפיסטונס משחק פלייאוף נגד מיניאפוליס לייקרס באולם הגרוס פוינט היי סקול כאשר שום מתקן אחר לא היה פנוי.
  • ב-27 באפריל 1984 אירחו הפיסטונס משחק פלייאוף נגד ניו יורק ניקס בג'ו לואיס ארנה עקב בעיה בלוחות הזמנים.
  • במהלך עונת 1984/85 התמוטטה תקרת אולם הסילברדום, ושיחקה הקבוצה 15 משחקים בג'ו לואיס ארנה ומשחק אחד בקובו ארנה.

לוגואים עריכה

מדים עריכה

מאמני הקבוצה עריכה

הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024:

להצגת טבלת מאמני הקבוצה לחצו על "הצגה" משמאל           
מאמן שנים עונה סדירה פלייאוף הישגים
משחקים ניצחונות הפסדים % הצלחה משחקים ניצחונות הפסדים % הצלחה
קארל בנט 1948 6 0 6 0.000
קרלי ארמסטרונג 1948–1949 54 22 32 0.407
מארי מנדנהול 1949–1951 136 72 64 0.529 7 3 4 0.429
פול בירץ' 1951–1954 207 105 102 0.507 14 4 10 0.286
צ'ארלי אקמן 1954–1957 241 123 118 0.510 23 10 13 0.435
רד רוצ'ה 1957–1959 153 65 88 0.425 10 4 6 0.400
דיק מקגווייר 1959–1963 280 122 158 0.436 21 8 13 0.381
צ'ארלס וולף 1963–1964 91 25 66 0.275
דייב דבושר 1964–1967 222 79 143 0.356
דוני בוצ'ר 1967–1968 112 52 60 0.464 6 2 4 0.333
פול סימור 1968–1969 60 22 38 0.367
בוץ' ואן ברדה קוף 1969–1971 174 82 92 0.471
טרי דיסינג'ר 1971 2 0 2 0.000
ארל לויד 1971–1972 77 22 55 0.286
ריי סקוט 1972–1976 281 147 134 0.523 10 4 6 0.400 זכייה בפרס מאמן העונה (1974)
הרב בראון 1976–1977 146 72 74 0.493 12 5 7 0.417
בוב קאופמן 1977–1978 58 29 29 0.500
דיק וייטל 1978–1979 94 34 60 0.362
ריצ'י אדובאטו 1979–1980 70 12 58 0.171
סקוטי רוברטסון 1980–1983 246 97 149 0.394
צ'אק דיילי 1983–1992 738 467 271 0.633 113 71 42 0.628 2 זכיות באליפות ה-NBA‏ (1989, 1990)
רון רות'סטין 1992–1993 82 40 42 0.488
דון צ'ייני 1993–1995 164 48 116 0.293
דאג קולינס 1995–1998 209 121 88 0.579 8 2 6 0.250
אלווין ג'נטרי 1998–2000 145 73 72 0.503 5 2 3 0.400
ג'ורג' אירווין 2000–2001 106 46 60 0.434 3 0 3 0.000
ריק קרלייל 2001–2003 164 100 64 0.610 27 12 15 0.444 זכייה בפרס מאמן העונה (2002)
לארי בראון 2003–2005 164 108 56 0.659 48 31 17 0.646 זכייה באליפות ה-NBA‏ (2004)
פליפ סונדרס 2005–2008 246 176 70 0.715 51 30 21 0.588
מייקל קרי 2008–2009 82 39 43 0.476 4 0 4 0.000
ג'ון קיוסטר 2009–2011 164 57 107 0.348
לורנס פרנק 2011–2013 148 54 94 0.365
מוריס צ'יקס 2013–2014 50 21 29 0.420
ג'ון לוייר 2014 32 8 24 0.250
סטן ואן גנדי 2014–2018 328 152 176 0.463 4 0 4 0.000
דוויין קייסי 2018–2023 384 121 263 0.315 4 0 4 0.000
מונטי ויליאמס 2023–הווה 82 14 68 0.171

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים) עריכה

ג'נרל מנג'ר שנים הישגים
קארל בנט 1948–1954
פרד זולנר 1954–1957
אוטו אדמס 1957
פרד דלאנו 1957–1958
ניק קרבאווי 1958–1961
פרנסיס סמית' 1961–1964
דון ווטריק 1964–1965
אדווין קויל 1965–1975
אוסקר פלדמן 1975–1977
בוב קאופמן 1977–1978
ביל דוידסון 1978–1979
ג'ק מקלוסקי 1979–1992 2 זכיות באליפות ה-NBA‏ (1989, 1990)
בילי מקיני 1992–1995
דאג קולינס 1995–1998
ריק סאנד 1998–2000
ג'ו דיומרס 2000–2014 זכייה באליפות ה-NBA‏ (2004)
זכייה בפרס מנהל העונה (2003)
ג'ף באוור 2014–2018
אד סטפנסקי 2018–2020
טרוי ויבר 2020–הווה

הישגים ופרסים עריכה

שיאים למשחק בודד עריכה

  • חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות: 57, ג'רי סטקהאוס מול שיקגו בולס, 3 באפריל 2001.

ריבאונדים: 34, דניס רודמן מול אינדיאנה פייסרס, 4 במרץ 1992.

אסיסטים: 25, קווין פורטר מול בוסטון סלטיקס (1979), ואייזיאה תומאס מול דאלאס מאבריקס (1985).

חטיפות: 9, ארל טייטום מול לוס אנג'לס לייקרס, 28 בנובמבר 1978.

חסימות: 10, אדגר ג'ונס מול אינדיאנה פייסרס, 17 בדצמבר 1981, ובן וולאס פעמיים (2002).

שיאי קריירה בקבוצה עריכה

  • הנתונים מתייחסים לעונה הסדירה בלבד, ומעודכנים לסוף עונת 2023/2024.[13] חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות:

ריבאונדים:

אסיסטים:

חטיפות:

חסימות:

פרסים אישיים עריכה

MVP של סדרת הגמר

שחקן ההגנה של העונה

רוקי העונה

השחקן השישי של העונה

מנהל השנה

מאמן השנה

מאמן במשחק האולסטאר

חמישיית העונה הראשונה

חמישיית העונה השנייה

חמישיית העונה השלישית

חמישיית ההגנה הראשונה

חמישיית ההגנה השנייה

חמישיית הרוקיז הראשונה

חמישיית הרוקיז השנייה

שחקנים במשחק האולסטאר

שחקנים שמספר גופייתם הוצא לגמלאות עריכה

מספר שחקן תפקיד שנים בקבוצה שנת הפרשה
1 צ'ונסי בילאפס רכז 2002–2008, 2013–2014 2016
2[14] צ'אק דיילי מאמן 1983–1992 1997
3 בן וולאס סנטר 2000–2006, 2009–2012 2016
4 ג'ו דיומרס קלע 1985–1999 2000
10 דניס רודמן פאוור פורוורד 1986–1993 2011
11 אייזיאה תומאס רכז 1981–1994 1996
15 ויני ג'ונסון קלע 1981–1991 1994
16 בוב לניר סנטר 1970–1980 1993
21 דייב בינג רכז 1966–1975 1983
32 ריצ'רד המילטון קלע 2002–2011 2017
40 ביל ליימביר סנטר 1982–1994 1995

סגל שחקנים בעונת 2023/2024 עריכה

דטרויט פיסטונס
שחקנים מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא
C 0 ארצות הברית  ג'יילן דורן 2.08 מטרים 18 בנובמבר 2003 אוניברסיטת ממפיס
PG 2 ארצות הברית  קייד קנינגהם 1.98 מטרים 25 בספטמבר 2001 אוניברסיטת המדינה של אוקלהומה
PF/C 5 ארצות הברית  ניגריה  צ'ימזי מטו 2.08 מטרים 22 במרץ 1997 אוניברסיטת דרום קליפורניה
SF 7 ארצות הברית  טרוי בראון 2.01 מטרים 28 ביולי 1999 אוניברסיטת אורגון
SG/SF 9 ארצות הברית  אסאר תומפסון 1.98 מטרים 30 בינואר 2003
C 13 ארצות הברית  ג'יימס וייסמן 2.11 מטרים 31 במרץ 2001 אוניברסיטת ממפיס
SG/SF 17 ארצות הברית  סטנלי אומודה 1.98 מטרים 12 באפריל 1999 אוניברסיטת ארקנסו
PG 18 ארצות הברית  מלאכי פלין 1.85 מטרים 10 במאי 1998 אוניברסיטת המדינה של סן דייגו
SF/PF 19 איטליה  סימונה פונטקיו 2.01 מטרים 9 בדצמבר 1995 איטליה
SG 20 ארצות הברית  ג'יילן נאוול 1.93 מטרים 9 ביולי 1999 אוניברסיטת וושינגטון
PG/SG 23 ארצות הברית  ג'יידן אייבי 1.93 מטרים 13 בפברואר 2002 אוניברסיטת פרדו
SG 24 ארצות הברית  קוונטין גריימס 1.96 מטרים 8 במאי 2000 אוניברסיטת יוסטון
PG/SG 25 ארצות הברית  מרכוס סאסר 1.88 מטרים 21 בספטמבר 2000 אוניברסיטת יוסטון
PF/C 28 ארצות הברית  אייזאה סטיוארט 2.03 מטרים 22 במאי 2001 אוניברסיטת וושינגטון
SG/SF 31 צרפת  אוון פורנייה 1.98 מטרים 29 באוקטובר 1992 צרפת
PF/C 67 ארצות הברית  טאג' גיבסון 2.06 מטרים 24 ביוני 1985 אוניברסיטת דרום קליפורניה
SG/SF 8 ארצות הברית  ג'רד רודן (כ) 1.96 מטרים 27 באוגוסט 1999 אוניברסיטת סיטון הול
SF 18 בריטניה  טוסאן אווהמן (כ) 2.01 מטרים 16 בפברואר 2001 אוניברסיטת פרינסטון
SG 27 ארצות הברית  באדי בייהיים (כ) 1.98 מטרים 11 בנובמבר 1999 אוניברסיטת סירקיוז
מאמן:

ארצות הברית  מונטי ויליאמס


מקרא


קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא דטרויט פיסטונס בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ The Wizard of Odds: How Jack Molinas Almost Destroyed the Game of Basketball. By Charley Rosen. p. 154. 2001 Seven Stories Press
  2. ^ סדרת הגמר של שנת 1955
  3. ^ דיווח על החתימה, באתר ESPN
  4. ^ דראפט 2007 באתר basketball-reference.com
  5. ^ https://www.espn.com/nba/news/story?id=3884863 דיווח על סיום רצף המכירה] באתר ESPN
  6. ^ בן וואלאס חוזר לדטרויט, באתר וואלה‏, 8 באוגוסט 2009
  7. ^ מקגריידי סיכם בדטרויט, באתר וואלה‏, 10 באוגוסט 2010
  8. ^ וויל ביינום נשאר בדטרויט, באתר וואלה‏, 28 ביולי 2010
  9. ^ טום גורס רכש את דטרויט פיסטונס בכ-350 מיליון דולר, באתר כלכליסט, 11 באפריל 2011
  10. ^ רצף ההפסדים הארוך אי פעם: דטרויט ניפצה שיא שלילי היסטורי, באתר וואלה‏, 27 בדצמבר 2023
  11. ^ דטרויט ניצחה אחרי 28 הפסדים, 39 נק' לדונצ'יץ', באתר ONE‏, 31 בדצמבר 2023
  12. ^ רדיו, באתר הקבוצה
  13. ^ המובילים הסטטיסטיים של הקבוצה, באתר basketball-reference.com
  14. ^ המספר מייצג את שתי האליפויות בהן זכה כמאמן הקבוצה