בארי גוראריה

פיזיקאי אמריקאי ונכדו של הריי"צ מחב"ד

בארי (שמו המלא: שלום דוב בער) גוראריה (כ"ד בשבט תרפ"ג, 10 בפברואר 1923 - ד' באדר ב' תשס"ה, 14 במרץ 2005) היה נכדו היחיד של רבי יוסף יצחק שניאורסון. התפרסם בעקבות סכסוך ממוני עם אגודת חסידי חב"ד בנוגע לספריית סבו.

בארי גוראריה
אין תמונה חופשית
לידה 10 בפברואר 1923
כ"ד בשבט ה'תרפ"ג
רוסטוב, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 במרץ 2005 (בגיל 82)
ד' באדר ב' ה'תשס"ה
ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
האדמו"ר הריי"צ מלובביץ' בברכת המזון בבר המצווה של נכדו בארי בשנת תרצ"ו, משמאל: הרב שמריהו גוראריה, אביו של בארי וחתנו של הריי"צ

ביוגרפיהעריכה

נולד ברוסטוב, ברוסיה הסובייטית שבברית המועצות, כבן יחיד לחנה ולרב שמריהו גוראריה, בתו וחתנו של האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון מחב"ד. למד בישיבת תורה ודעת בברוקלין והוסמך שם לרבנות. בהמשך למד פיזיקה. לאחר פטירת סבו רבי יוסף יצחק, ניתק גוראריה את קשריו עם חסידות חב"ד ועם דודו רבי מנחם מנדל שניאורסון שמונה אז לאדמו"ר מחב"ד. נשא בי' בסיון תשי"ג (24 במאי 1953), את בתו של הרב דובער חסקינד, משפחת חסידי חב"ד. שימש כחוקר באוניברסיטת ג'ונס הופקינס (בין השנים 1954–1956) ובאוניברסיטת קולומביה. התגורר בניו ג'רזי. בראיון שנערך בשנת 2003 אמר גוראריה כי התעניין בקריירה מדעית יותר מאשר בכהונה עתידית כאדמו"ר של חסידות חב"ד[1].

 
מצבתו

משפט הספריםעריכה

בקיץ 1985 (תשמ"ה) נודע לחסידי חב"ד שגוראריה נוטל ספרים מספריית חב"ד, שהייתה שייכת לסבו, הריי"ץ. הוא מכר כמה מן הנדירים שבהם לסוחרים. לטענתו, הספרייה הייתה רכושו הפרטי של הרבי הקודם, ולאמו חנה (שתמכה בו והייתה עדיין בחיים) יש מעמד שווה כיורשת לאחותה, חיה מושקא שניאורסון, אשתו של רבי מנחם מנדל שניאורסון, ולכן יש לו זכות בעלות על חצי מהספרים.

לאחר שסירב[2] גוראריה להתדיין בבית דין רבני, תבעה אותו אגודת חסידי חב"ד בבית משפט פדרלי בניו יורק[3]. במשפט, שכונה "משפט הספרים", טענו האגודה והרבי מלובביץ' שהספרייה איננה רכושו הפרטי של האדמו"ר אלא היא שייכת לאגודת חסידי חב"ד. השופט צ'ארלס פ' סיפטון פסק ב-1987 לטובת האגודה[4] ורובם הגדול של הספרים הוחזר לספרייה. הפסיקה עוררה שמחה בקרב חסידי חב"ד, אשר כינו אותה "דידן נצח" (מארמית: "שלנו ניצח", או "ניצחנו"). יום הזכייה, ה' בטבת, מצוין בקרב חסידי חב"ד כיום של שמחה, והם קונים בו ספרים או מוסרים את ספריהם לכריכה ותיקון.

גוראריה עירער על פסק הדין אך הערעור נדחה.

לקריאה נוספתעריכה

  • דידן נצח הרב שמואל לובעצקי, הוצאת ועד תלמידי התמימים, הוצאה ראשונה תשס"ו
  • דידן נצח הרב משה בוגמילסקי (אנגלית תשס"ז, עברית תשס"ח)

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מנחם פרידמן ושמואל היילמן, "הרבי מלובביץ': בחייו ובחיים שלאחר חייו", עמ' 54
  2. ^ ריאיון עם נתן לואין עורך דין במשפט, shturem.net
  3. ^ רן רגוני, חסידי לובביץ "צדים" ספרים יקרי ערך, מעריב, 24 בדצמבר 1985
  4. ^ רן דגוני, ספריו של הלובאוויץ נכסי חב"ד, מעריב, 8 בינואר 1987