בג"ץ האגודה לזכויות האזרח נגד משרד הפנים

בג"ץ 8070/98 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משרד הפנים הוא פסק דין של בית המשפט העליון שניתן ב-24 ביוני 2004, על ידי השופטים דליה דורנר, אליעזר ריבלין ואשר גרוניס.

השאלה המשפטית בעתירה היא בדבר האיסור על המדינה לאפשר גישה ישירה למאגרי המידע על פי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ׳׳ה-1965. הגישה למאגרי המידע נעשתה על ידי חיבור מחשב משרד הפנים למחשבים של משרדי הממשלה השונים שנותנים שירות לציבור, ובנוסף למחשבי הבנקים המסחריים המספקים שירות ללקוחותיהם. בית המשפט קבע סעד של צו מוחלט שהאיזון הראוי להגביל את מסירת המידע לעובדי ציבור, יהיה בתקנות או בהנחיות מנהליות, ואילו עניין הבנקים יחייב חקיקה מתאימה.

העתירה התקבלה ברוב קולות של השופטים דורנר וריבלין, כנגד דעתו של השופט גרוניס לעניין העברת המידע ממרשם האוכלוסין אל הבנקים המסחריים.

פסק הדין

העובדות הרלוונטיות להכרעה

עד לעתירה זו הייתה נהוגה במדינת ישראל פרקטיקה שבה גופים ממשלתיים ובנקים מסחריים, היו בעלי נגישות למידע אישי של התושבים/לקוחות. כתוצאה מכך אלפי פקידים של משרדי הממשלה השונים, והבנקים המסחריים נחשפו שלא לצורך למידע אישי של אזרחים ותושבים. העותרת ביקשה לאסור על המדינה לאפשר גישה ישירה למאגר המידע לפי חוק המרשם, באמצעות חיבור מחשב משרד הפנים למחשבי נציבות מס הכנסה, המוסד לביטוח לאומי, רשות השידור, בנק ישראל והבנקים המסחריים. העותרת ביקשה שהדרך היחידה לקבל את אותו המידע לפי חוק המרשם תהיה לפי בקשה אישית המעוגנת בס' 29(ג) לחוק המרשם. בנוסף ביקשה העותרת לחייב את המדינה באמצעות משרד הפנים, לפרסם נהלים בעניין העברת המידע שניתן להעביר ומי זכאי יהיה לקבלו.

השאלה המשפטית

בית המשפט דן בשאלה אם העברת מידע ממאגר מרשם האוכלוסין לגופים ציבורים ולבנקים המסחריים, מאזנת כדין בין הזכות לפרטיות לבין האינטרס הציבורי לשמירה על שטף המסחר וקבלת שירות יעיל ומהיר. שאלה נוספת שעלתה בפני בית המשפט היתה אם גם פגיעה קלה בזכות יסוד (הזכות לפרטיות), מחויבת לעמוד במבחני פסקת ההגבלה (מבחני תכלית ומידתיות).

החלטת בית המשפט

בית המשפט החליט בדעת רוב של השופטת דורנר והשופט ריבלין לקבל את העתירה. השופטת דורנר קבעה כי ניתן לפגוע בזכויות אדם, ובתוכן הזכות לפרטיות, רק כאשר הפגיעה מקיימת את כל ארבעת המבחנים המצטברים הקבועים בס' 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ההגנה על זכויות אדם מחייבת להקפיד על יישום מבחנים אלו. כל סטייה מאחד המבחנים וללו במקרים קלים, עלולה להביא לפיחות במדרג הזכויות ובכך להחליש את ההגנה עליהן. דרישת המידתיות מחייבת למזער את הפגיעה בזכות לפרטיות. מזעור הפגיעה יעשה על ידי צמצום מספר עובדי הציבור שלהם יש גישה למידע, צמצום היקף המידע שנמסר כך שיועבר רק המידע הדרוש בכל מקרה לגופו, וקביעת היקף המידע בהתחשב במטרה שלשמה הוא נדרש. האיזון הראוי מחייב להגביל את מסירת המידע באמצעות חקיקה מתאימה, ועד שהחקיקה תחוקק יש להעביר מידע, הן לעובדי ציבור והן לבנקים, על בסיס פניות אינדיבידואליות בלבד לפי ס' 29(ג) לחוק מרשם האוכלוסין. בית המשפט הורה שהצו המוחלט ייכנס לתוקפו חצי שנה לאחר מתן פסק הדין.

השופט גרוניס בדעת המיעוט הסכים לתוצאה שאליה הגיעה השופטת דורנר בעניין העברת המידע לגופים הציבוריים, אולם סבר שככל שמדובר בהעברת מידע ממרשם האוכלוסין אל הבנקים לצורך אימות פרטים של לקוחות הבנק, הפגיעה היא שולית ולכן אין צורך להעבירה במבחנים של פסקת ההגבלה. השופט גרוניס נימק את עמדתו בכך שהפרקטיקה בה נהגו בעבר היא היעילה והמתבקשת ביותר ליישום הוראת צו איסור הלבנת הון. לפיכך הוא סבר שבכל הנוגע אל הבנקים המסחריים דין העתירה להידחות.

בעקבות פסק הדין

בעקבות פסק הדין העברת מידע בין הגופים מחייבת בקשה פרטנית לפי ס' 29(ג) לחוק מרשם האוכלוסין.

בדנג"ץ 4907/04 איגוד הבנקים בישראל נ' האגודה לזכויות האזרח בישראל - נדחתה בקשה לקיום דיון נוסף בפסק הדין.

פסק הדין נזכר בפסיקה מאוחרת כפסק דין שמבטא את הזכות לפרטיות כזכות מהחשובות שבזכויות האדם בישראל, וכביטוי של מעמדה של הזכות לפרטיות כאחת החירויות המעצבות את האופי של המשטר הדמוקרטי בישראל, ושהזכות לפרטיות היא אחת מזכויות העל המבססות את הכבוד והחירות להן זכאי אדם כאדם.

בשיח האקדמי זכה פסק הדין לשבחים. מיכאל בירנהק מתייחס להשפעת פסק הדין נוכח היעדרם של כללי מידור מספקים בקשר לבקרת גישה למידע אלקטרוני והעברתו, בקרה שמטרתה הגנה על אינטרס הפרטיות. בירנהק אף מציין שפסק הדין (משקף הכרה נחרצת בתחום הפרטיות בהעברת מידע, והדגשת המשמעות של פעולת העברת המידע בעידן המודרני. עומר טנא סבור שבפסק הדין ניכרת "המהפכה החוקתית" של הזכות לפרטיות, ובנוסף בית המשפט מרחיב את תחולת חוק הגנת הפרטיות ומספק לה ביטוי רחב ומקיף ביותר.

לקריאה נוספת

• מיכאל בירנהק, הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה (הוצאת אונ' בר-אילן, תשע"א).
• מיטל פינטו, יובל יקותיאל "יתרונותיו של מבחן האיזון האנכי על פני מבחני המידתיות בהגנה על זכויות אדם" עיוני משפט מב 67 (2019).
• כרמית הבר, אוגוסט 2012 "ממשל פתוח מקוון בישראל הזדמנויות ואתגרים" עמוד 72.
• אלי הלם, דיני הגנת הפרטיות, תל אביב: פרלשטיין-גינוסר, 2003
• אהרן ברק פרשנות במשפט כרך ג', פרשנות חוקתית (תשנ"ד)
• דן חי, "ההגנה על הפרטיות בישראל" קורס משפטי (17 בדצמבר 2009)

ראו גם

• חוק הגנת הפרטיות
• חוק מרשם האוכלוסין
• הזכות לפרטיות
• חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו
• מרשם האוכלוסין
• אבטחת מידע
• חוק חופש המידע
• האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות
• זכויות האדם
• עקבות דיגיטליים
• ההגנה על הפרטיות בנזיקין

קישורים חיצוניים

• בג׳׳ץ 8070/98 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ׳ משרד הפנים, פ"ד נח(4) 842 (1 במאי 2004).
• תקנות הגנת הפרטיות (תנאי החזקת מידע ושמירתו וסדרי העברת מידע בין גופים ציבוריים), תשמ"ו-1986.
• הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס' 9) (מסירת פרטי רישום לגוף הפועל על-פי חיקוק), התשס"ה-2005.
• צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), תשס"א-2001.
• צבי נח, ‏הפרת פרטיות המונית, באתר גלובס, 11 במאי 2004
• מבקר המדינה – הגנת הפרטיות - אבטחת מידע ואיכותו במאגרי מידע ממשלתיים (2008).
• חוק הגנת הפרטיות, באתר כל זכות
• "העברת מידע ממשרד הפנים לגורמים אחרים" האגודה לזכויות האזרח בישראל 3/12/08.
• ראיון של ד"ר אלכסנדר קדר, פנינה אלון, עידן לרון וענת רום עם השופטת (בדימוס) דליה דורנר, תשס"ה.