אהרן ברק

נשיא בית המשפט העליון הישראלי לשעבר

אַהֲרֹן בָּרָק (נולד ב-16 בספטמבר 1936) הוא משפטן ישראלי. כיהן כשופט בית המשפט העליון (19782006), כנשיא בית המשפט העליון (1995–2006), היועץ המשפטי לממשלה (19751978) וכדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. פרופסור למשפטים, חתן פרס ישראל למדעי המשפט לשנת 1975. כיום מרצה במרכז הבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטת ייל האמריקאית.

אהרן ברק
אהרן ברק.
אהרן ברק.
לידה 16 בספטמבר 1936 (בן 85)
ליטאליטא קובנה, ליטא
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך עלייה 1947
השכלה
עיסוק שופט, מרצה באוניברסיטה, חוקר משפט עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק
נשיא בית המשפט העליון ה־8
13 באוגוסט 199516 בספטמבר 2006
(11 שנים)
היועץ המשפטי לממשלה ה־6
19751978
(כ־3 שנים)
תחת ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ומנחם בגין
המשנה לנשיא בית המשפט העליון ה־12
1 בנובמבר 199312 באוגוסט 1995
(שנה ו־40 שבועות)
תחת נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר
שופט בית המשפט העליון
22 בספטמבר 197816 בספטמבר 2006
(28 שנים)
תחת נשיא בית המשפט העליון זוסמן, לנדוי, כהן, שמגר
תפקידים בולטים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ברק, יליד קובנה אשר בליטא, הוא ניצול שואה. לאחר המלחמה עבר עם הוריו בין מחנות העקורים עד שהוברחו לאיטליה ומשם עלו ארצה ב-1947. הוא למד משפטים, כלכלה ויחסים בין-לאומיים באוניברסיטה העברית ובהמשך קידם מחקר פוסט-דוקטורט באוניברסיטת הרווארד. ברק החל לעבוד בפרקליטות המדינה ובהמשך התמנה ב-1975 ליועץ המשפטי לממשלה. ברק צוות למשלחת הישראלית בקמפ דייוויד שהובילו להסכם השלום בין ישראל למצרים. בהמשך התמנה ברק לשופט בית המשפט העליון ב-1978. ברק לקח חלק בוועדת כהן לחקר טבח סברה ושתילה. בפרישתו של מאיר שמגר ב-1995, התמנה ברק לנשיא העליון.

ברק קידם אקטיביזם שיפוטי דרך המהפכה החוקתית וקבע בפסק דין בנק המזרחי שני חוקי יסוד אשר בסמכות בית המשפט לבטל חקיקות במידה ואינן תואמות את חוקי היסוד. ברק עסק רבות בדין העסקי והכלכלי, דוגמה לפסק דין אפרופים, שבמהלכו קבע חשיבות רבה לנסיבות החוזה העסקי ופסק דין קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות אשר קבע שבדיני מיסים ישנה חשיבות רבה יותר ל'תכלית' החקיקה מאשר היצמדות ללשון החקיקה. בבג"ץ לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נגד שר האוצר פסל בג"ץ לראשונה חוק שעבר בכנסת. ברק לאורך שנות שירותו המשפטי סירב להתערב בפסקי דין הנוגעים לשואה, אך היה מעורב במשפט הערעור של ג'ון איוון דמיאניוק, במהלכו הגיע למסקנה כי היה על בג"ץ לחון את דמיאניוק מחמת הספק.

אהרן ברק.

קורות חייועריכה

ראשית חייועריכה

ילדות בליטא והשואהעריכה

נולד כאַריק בֵּרִיק בקובנה שבליטא, בנם היחיד של הירש (צבי), עורך דין, וליבה (לאה), מורה. אביו במקור עבר בסוף העשור השני של המאה ה-20 מעיירה בגבול ליטא-פרוסיה המזרחית (רפובליקת ויימאר) לקובנה בשביל ללמוד משפטים. צבי בריק היה לפעיל ציוני וחניך השומר הצעיר, ובהמשך היה לאיש ההסתדרות הציונית בקובנה, איפה שהנפיק רישיונות עלייה ליהודי ליטא אל המנדט הבריטי. לאה מאירוביץ' מקורה בשטעטל רוקישקי. היא הייתה בתו של רב חב"ד אך הוריה קידמו אותה להתחנך בהשכלה כללית[1]. בשביל להתקדם בלימודי הוראה עברה לאה לקובנה, איפה שהתקבלה לגימנסיה העברית הריאלית ופגשה בצבי. השניים נישאו והשתכנו ברחוב גורודינו מס' 18 בקובנה. צבי עבד במשרד ההסתדרות הציונית בקובנה אשר ישב ברחוב קסטוציו. המחויבות של צבי להסתדרות מנעה ממנו מלעלות ארצה במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20. בנם הבכור והיחיד של הזוג, אריק בריק, נולד ב-16 בספטמבר 1936[2].

ב-15 ביוני 1940 פלש הצבא האדום לליטא וסיפח אותה לתוך ברית המועצות. משטר הרודנות הסובייטי רדף אחר פעילים ציוניים, סגר את העיתונים היהודיים והמיר אחד מהם לעיתון תעמולה סובייטי. על פעילותו הציונית נרדף צבי בידי הסובייטים. המשפחה עברה להתגורר ברחוב ויטאוטו בעיר, אשר בשונה מגורודינו לא היה בעל אופי יהודי מובהק. ב-22 ביוני 1941, יום אחד לאחר תחילתו של מבצע ברברוסה, הלופטוואפה החל בהפצצה אסטרטגית מעל שמי קובנה. עם פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות היו מבין הליטאים שראו בגרמנים משחררים מפני הכיבוש הסובייטי וקיבלו אותם בברכה. רבים מהתושבים הליטאים ביצעו פוגרומים ביהודי קובנה עוד לפני הגעתם של החיילים הגרמנים לעיר[3]. הפרעות רוכזו בשכונות היהודיות של העיר העתיקה, כך שמעברה של משפחת בריק לויטאוטו למעשה הצילה אותם. כאשר הגיעו הפורעים לויטאוטו שאלו את שוער הבית של משפחת בריק האם ישנם יהודים במחיצתו. השוער, שהיה מיודד עם משפחת בריק, שאל בחזרה "מה קרה, חסרים לכם יהודים בעיר העתיקה[4]?" מתוך 40,000 יהודי קובנה, 6,000 נרצחו בעשרת ימי הכיבוש הגרמני הראשונים. ביולי ניתנה ההוראה להעביר את כל יהודי העיר אל גטו קובנה[5].

צבי התמנה למנהל מפעל לייצור מדים עבור הוורמאכט בגטו ולאה טיפלה בבנם. עם תחילת הסלקציה החלו גם רציחות הילדים בגטו, ואריק הוסתר בידי הוריו. אמו חינכה אותו וניתנו לו נעלי פלטפורמה כך שייראה מבוגר מבן 5. אחת, כאשר היה עליו להצטרף לכוח העבודה הוא העביר שליחויות מהמפעל של אביו. כאשר חייל גרמני עצר אותו ושאל לגילו ענה כי הוא בן 9 וכתב את שמו כפי שלימדה אותו אמו לדרישת החייל[6]. ב-1943, לנוכח האקציה, הוחבא אריק בידי הוריו במסתורים ליד הגטו[7]. ב-1944, עם נסיגת הגרמנים בחזית המזרחית במלחמת העולם השנייה, פשטו הגרמנים והפורעים הליטאים על הגטו בכדי להרוג את הילדים הנותרים. היה זה במרץ כאשר החליטה לאה שעליה להבריח את בנה מהגטו.

צבי התקשר עם איכר מקומי, לימים חסיד אומות העולם, אשר התגורר בכפר לא מרוחק מהעיר והבריח יהודים מהגטו[8]. בכדי להעביר את אריק בשערי הגטו הוא הוחבא בתוך שק קש על עגלת קש[9]. אמו שיחדה את השומרים להעלים עין ביציאתה מהגטו אחר העגלה. משפחת האיכר כללה את אשתו ואת ארבעת ילדיהם. ביתם היה דל והיה על אריק ולאה אמו להתגורר בתוך הבית. האיכר החביא יהודים רבים ביער על יד ביתו, אך שיירת חיפוש גרמנית תפסה אותם והוציאה אותם להורג. בתוך בית האיכר בנה האחרון דלת כפולה על גבי קיר, איפה שאריק ואמו הסתתרו כל פעם שנשמע קולם של זרים המתקרבים אל הבית. בהיותם שם לימדה לאה את בנה מתמטיקה בסיסית, גאוגרפיה וליטאית רהוטה[10]. כאשר שמע האיכר את לאה מחנכת את בנה, ביקש שהיא תחנך גם את ילדיו והיא השיבה בשמחה. בנאום שנשא במאי 2002[11] תיאר ברק תקופה זו בחייו:

ביולי 1941, הייתי בן 5, כשהגרמנים כבשו את העיר קובנה בליטא, שם גרתי. הגיהנום בא עלינו.

הליטאים עשו בנו פוגרומים. היינו 25 אלף יהודים בקובנה, ולקחו אותנו לאחד הפרברים, שם עשו לנו "על השחיטה". הוכנסנו לכיכר בעיר שנקראה בשם המעניין "כיכר החוקה". רבים מתו בחנק, ברעב, ביריות ברחובות. שלטון החוק הפורמלי התקיים שם כי הכול עבד לפי פקודות.

בשנת 1943 הייתה האקציה של הילדים. חיסלו את כל הילדים. במעשה נסים נותרתי אני בחיים ובהצטברות של נסים מצאתי את עצמי יחד עם אמי אצל איכר ליטאי - חסיד אומות העולם - שהציל את חיינו, עד שבא הצבא האדום ושחרר אותנו מהגרמנים.

העלייה ארצהעריכה

ביולי 1944 יצאו אריק ולאה מהמחסה שלהם בביתו של האיכר עם נסיגתם של הגרמנים מן החזית. עם שחרור גטו קובנה בידי הצבא האדום, חשש צבי בריק לגורל אשתו ובנו ויצא לחפש אחריהם[12]. בדרכם אל הגטו ההרוס פגשו אריק ולאה באחיה של לאה, ובהמשך התאחדו עם האב צבי[13]. בשובה של המשפחה למרכז העיר קובנה, שבו הרדיפות של הרשויות הסובייטיות אחר האב צבי, על מעורבותו בפעילות ציונית. בריק ולאה הגיעו למסקנה שעליהם לברוח עם אריק מליטא. בפגישה חשאיים עם גורמים מטעם ההסתדרות הציונית, ניתנו לצבי שלוש תעודות מזויפות לו ולבני משפחתו לפיהן הם אזרחים יוונים מסלוניקי אשר נקלעו לקובנה ונתקעו בעיר לאורכה של המלחמה. משפחת בריק עזרה בשם הבדוי גרין. תחילה נעו מקובנה לווילנה ומשם לביאליסטוק ולוורשה אשר בפולין. משם עברו את הגבול אל ממלכת רומניה והסתתרו במחנה פליטים בבוקרשט[14].

ממחנה הפליטים עברו להתגורר אצל קונסול דיפלומטי יהודי אמריקאי בבוקרשט. כאשר הגיע הידיעה על כך שמישהו הלשין לרשויות על כך שיהודים מהמדינות הבלטיות מסתתרים בבוקרשט, החליטה משפחת בריק לנוס פעם נוספת, הפעם לבודפשט, הונגריה. מהונגריה נעו ברגל, בעיקר בלילות, עד שחצו את אזור הכיבוש הסובייטי באוסטריה והגיעו לאזור הכיבוש הבריטי. במעבר גבול אזורי הכיבוש פגשו בני המשפחה באנשי הבריגדה היהודית[15]. כאשר נודע לרשויות הבריטים על מעבר הגבול בידי בני המשפחה, הם הוכנסו למאסר בבסיס צבאי מחשד להיותם מרגלים בשירות ברית המועצות. אנשי הבריגדה היהודית נחלצו לעזרתם של היהודים בבסיסים ובאישון לילה העבירו אותם דרך יער את הגבול לאיטליה, עד אשר הגיעו למילאנו[16].

מילאנו הייתה לנקודת התארגנות עבור פליטים רבים, וממנה עברה המשפחה לרומא, איפה שהתגוררה בווילה שהייתה שייכת לדוכס לבית סבויה. ברומא פגש אריק בשולמית תורי, גם היא צעירה ניצולת גטו קובנה. במקור התיידדו השניים לראשונה במחנה הפליטים בבוקרשט. ברומא למד אריק לראשונה בבית ספר, לא היה זה בית ספר מקובל, וכלל לימוד ילדים בני 8 עד 16 ביידיש באותה הכיתה. אריק דיבר איטלקית קלוקלת אל המקומיים. כל אותה העת ארגן האב צבי את העלייה של המשפחה, אך עקב תקנות הספר הלבן השלישי היה צורך ב-1,000 ליש"ט לסרטיפיקט. ההסתדרות הציונית סידרה עבור המשפחה דרך מעבר לקפריסין וממנה לארץ ישראל. המשפחה עלתה על אוניית הנוסעים "טרנסילבניה" אשר עשתה דרכה בים התיכון, עצרה בלימסול והמשיכה עד אשר עגנה בחיפה[17]. צבי ביקש מרשויות הבריטים לרדת מהאונייה לארבעה ימי טיול בעיר, הודות לויזה האמריקאית שהייתה בידו דרך עבודתה של לאה בג'וינט[18], לא חשדו הבריטים כי המשפחה תתיישב בארץ ולכן התירו להם להמשיך בדרכם. דרך התקשרותה של המשפחה עם אנשי ההגנה, אורגנו עבורם תעודות זהות מזויפות. כך עלה ב-1947 אריק עם הוריו לארץ ישראל.

לימודים ושירות בצה"לעריכה

תחילה עברה משפחת בריק, ששמה עוברת לברק, מחיפה לתל אביב. לחץ כלכלי הוביל את האב צבי לחפש עבודה בהסתדרות הציונית, הוא התמנה למזכיר מוסד ביאליק. עד למציאת התעסוקה בידי האב, אריק, שלא דבר עברית, הועבר להתגורר אצל קרובי משפחה במושב ירקונה והשקיע את חופשת הקיץ הראשונה שלו על השלמת חומר. עם הסדר פרנסת המשפחה עברה המשפחה לירושלים, שם החל אריק ללמוד בכיתה ו'. במקור תעטה המחנכת שלו בהנחה כי שמו העברי הוא אריה, עד אשר נודע הדבר לאמו, לאה, שתיקנה את המחנכת ששמו המעוברת של בנה הוא אהרן. ברק הסתגל היטב בכיתה בין חבריו והצטיין במתמטיקה ובפיזיקה בעוד התקשה בתנ"ך ולשון[19].

למד בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה בירושלים. לאחר מכן למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, במסגרת העתודה האקדמית, ובשנת 1958 הוענק לו תואר שני במשפטים. במקביל למד שם גם כלכלה ויחסים בינלאומיים. בשנים 1958–1960 שירת בצה"ל, בלשכת היועץ הכספי לרמטכ"ל.

עם שחרורו מהצבא חזר ללמוד באוניברסיטה העברית, ובשנת 1963[20] סיים בהצטיינות את עבודת הדוקטורט, שנושאה "אחריות שילוחית וטובת המעביד", בהדרכת פרופסור גד טדסקי. במקביל, החל לעבוד כמתמחה של היועץ המשפטי לממשלה, גדעון האוזנר, ואולם משזה החל לעסוק במשפט אייכמן, העדיף, בשל היותו ניצול שואה, שלא לעסוק בכך, ועבר לבקשתו לפרקליטות המדינה. לאחר סיום התמחותו הוסמך כעורך דין.

קריירה אקדמיתעריכה

בשנת 1966 נתמנה למרצה בכיר באוניברסיטה העברית[21]. את מחקר הפוסט דוקטורט השלים בשנים 19661967 בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד. בשנת 1968 נתמנה לפרופסור חבר באוניברסיטה העברית[22], ושם ייסד את כתב העת משפטים. בשנת 1973 זכה בפרס קפלון, וב-1974 מונה לדיקן הפקולטה למשפטים. הוא היה לחתן פרס ישראל למדעי המשפט לשנת 1975 (בגיל 38, מהצעירים בזוכי הפרס). הדבר העניק לו פרסום ציבורי רב. באותה שנה נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (ראו פירוט הפרסים וההוקרה למטה).

היועץ המשפטי לממשלהעריכה

 
יושבים, מימין לשמאל: עזר ויצמן, אנואר סאדאת, מנחם בגין, אהרן ברק, בעת שיחות השלום בקמפ דייוויד.

בשנים 19751978 כיהן כיועץ המשפטי לממשלה, ביוזמתו של שר המשפטים, חיים צדוק. בתחילת דרכו בתפקיד היה מעורב במשא ומתן סביב הסכם הביניים בין ישראל למצרים. החלטות נודעות שלו בתפקיד זה:

ההחלטה לפתוח בחקירה משטרתית כנגד אשר ידלין, מנכ"ל קופת חולים הכללית ומועמד לתפקיד נגיד בנק ישראל. ידלין הורשע בקבלת שוחד ונדון לחמש שנות מאסר. בפרשה זו טבע ברק את המונח "מבחן בוזגלו", באומרו: "דין ידלין – כדין בוזגלו". שנים לאחר מכן, בראיון שנערך עמו לספר "ללא גלימה", אמר בעניין: "כשאמרתי בוזגלו לא התכוונתי להבדיל בין ספרדי לאשכנזי, אלא להבחין בין איש שלטון לאיש מהעם"[23].

ההחלטה להמשיך בחקירת משטרה בעניין שר השיכון, אברהם עופר, חרף בקשת השר להפסיק חקירה זו. עופר התאבד בשנת 1977, קודם שהסתיימה חקירתו.

ההחלטה להעמיד לדין את לאה רבין בשל פרשת חשבון הדולרים, החלטה שהביאה ליציאתו של ראש הממשלה יצחק רבין לחופשה ולפרישתו מהנהגת המערך לפני הבחירות לכנסת ב-1977. את החלטתו להימנע מהעמדת יצחק רבין לדין נימק כך: "יצאתי מתוך הנחה שרבין נענש עונש כבד על כך שנאלץ לפרוש מתפקידו. לא היה מקום להענישו פעם נוספת."[24] באותה שנה החליט גם שלא להעמיד לדין את אבא אבן, שהחזיק חשבון דולרים מחוץ לישראל בסכום גבוה מאוד, וזאת משום שנמצא כי אבן ביקש היתר בעניין, ואף טען כי קיבלו, על אף שלא נמצאו סימוכין לקבלת ההיתר[25].

ב-1 באוגוסט 1978 פרש מכהונתו כיועץ המשפטי לממשלה, לאחר שהודיע שהחליט להסתפק בשלוש שנות כהונה[26].

בספטמבר 1978 צורף ברק על ידי ראש הממשלה, מנחם בגין, כיועץ משפטי לצוות המשא ומתן הישראלי, ובתפקידו זה סייע לגיבושם של הסכמי קמפ דייוויד[27][28]. ג'ימי קרטר אמר לאחר מכן שברק "עשה" את הסכם קמפ דייוויד[29].[דרוש מקור]

שופט בבית המשפט העליוןעריכה

ב-22 בספטמבר 1978 החל לכהן כשופט בבית המשפט העליון[30], והיה הצעיר מבין השופטים.

בשנים 19821983 היה חבר בוועדת כהן, ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה בעקבות טבח סברה ושתילה. כחלק ממסקנות הוועדה הועבר שר הביטחון, אריאל שרון, מתפקידו, תוך המלצה שלא למנותו עוד לתפקיד זה. בשנת 1993, עם פרישת המשנה לנשיא מנחם אלון, מונה ברק כמשנה לנשיא במקומו, ועם פרישתו לגמלאות של הנשיא מאיר שמגר, ב-13 באוגוסט 1995, מונה ברק לנשיא בית המשפט העליון.

במהלך כהונתו הרחיב ברק את קשת הנושאים שבהם עסק בית המשפט העליון. הוא ביטל את מבחן זכות העמידה שבו הרבה בג"ץ להשתמש, והרחיב את מתחם השפיטות, ובכך פתח דלת לשורה של עתירות ציבוריות במגוון נושאים. פרופ' דפנה ברק-ארז ציינה:

אחת ההשפעות המשמעותיות ביותר של השופט ברק על המשפט הישראלי התבטאה בתמורה שהוביל בכל הנוגע לתחומי השפיטות. השופט ברק היה המחולל והמנהיג של התפיסה שלפיה דוקטרינת השפיטות המסורתית מגבילה באופן לא ראוי ולא נחוץ את התחומים שבהם בית המשפט עוסק. בהנהגתו של השופט ברק, בית המשפט העליון הרחיב במידה משמעותית את תחומי ההתערבות שלו[31].

במקביל קידם שורה של סטנדרטים – הן למינהל הציבורי (בעיקר סטנדרט סבירות ההחלטה המנהלית) והן במגזר הפרטי (סטנדרט תום הלב), תוך שהוא מטשטש את הגבולות בין השניים. מבקריו של ברק טוענים כי בכך פגע בית המשפט העליון שבהנהגתו ביציבות המשפטית, בעיקר במגזר הפרטי והעסקי (טענה שברק נוהג להשיב עליה במימרתו של קודמו בתפקיד משה זמורה "אמת ויציב – אמת עדיף").

החל משנת 1992 התמקד בקידום ובעיצוב המהפכה החוקתית (מונח שהוא טבע במאמר אקדמי שפרסם), שיצרו לדעתו חוקי היסוד העוסקים בזכויות האדם. לפי שיטתו של ברק, שאותה אימץ בית המשפט העליון, המהפכה החוקתית הביאה זכויות כדוגמת הזכות לשוויון, חופש העיסוק וחופש הביטוי למעמד של עליונות נורמטיבית, לשיטתו, המהפכה החוקתית העניקה לבתי המשפט סמכות לפסול חוקים שפוגעים באופן לא מידתי בזכויות המוגנות בחוקי היסוד. בכך, קבע ברק, הפכה מדינת ישראל מדמוקרטיה פרלמנטרית לדמוקרטיה פרלמנטרית חוקתית[32].

 
נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, וראש הממשלה בנימין נתניהו במהלך טקס בבית המשפט העליון לציון 50 שנה לבתי המשפט בישראל.

בעת כהונתו כנשיא בית המשפט, יישם ברק את תפיסת האקטיביזם השיפוטי, לפיה בית המשפט אינו חייב להסתפק בפרשנות החוק, אלא עליו גם להשלים את החסר ב'חקיקה שיפוטית', כנהוג במשפט המקובל, דבר שהקים לו מתנגדים רבים, בהם משפטנים ופוליטיקאים. הפרשן המשפטי פרופ' זאב סגל כתב ב-2004: "ברק, רואה בבג"ץ מעצב חברתי, הרבה מעבר לתפקידו הראשוני של בית המשפט כמכריע בסכסוכים. בית המשפט העליון בהנהגתו ממלא תפקיד מרכזי בעיצוב המשפט שאינו נופל בהרבה מזה של הכנסת. ברק הוא הכוח מוביל בבית המשפט, כשופט מפתח בו זה כרבע מאה וכ"שופט מס' 1" זה כעשר שנים."

ב-16 בספטמבר 2006 הגיע ברק לגיל פרישה מבית המשפט העליון[33]. שלושה חודשים לאחר מכן פרסם את פסקי דינו האחרונים, בהם מספר תקדימים בנוגע לפיצויי נזיקין לתושבי השטחים, סיכולים ממוקדים[34], העדפת יוצאי צבא ובעלות בני זוג על דירתם.

במקביל לכהונתו בבית המשפט העליון היה ברק יושב ראש הוועדה שניסחה, במשך כעשרים שנה, את תזכיר חוק דיני ממונות (חוק הקודיפיקציה), שבא לאחד את עשרים וארבעה החוקים העיקריים במשפט האזרחי בישראל תחת חוק אחד, שאמור להיות הקודקס של המשפט האזרחי הישראלי.

המשך קריירה אקדמיתעריכה

לאחר פרישתו מבית המשפט העליון, הצטרף ברק לסגל האקדמי של המרכז הבינתחומי הרצליה, והוא מלמד בתוכנית לתואר שני במסלול למשפט מסחרי. בנוסף, לימד באוניברסיטת ייל האמריקנית.

בסוף 2007 הביע ברק התנגדות לשינויים שביקש שר המשפטים, דניאל פרידמן לחולל במערכת המשפט[35].

בעקבות קידומה של הצעת חוק יסוד: החקיקה בידי שרת המשפטים איילת שקד, שנועדה להסדיר בחוק את סמכותו של בית המשפט העליון לבטל חוקים של הכנסת ולהגביל את היכולת הזו במספר תנאים, אמר ברק בינואר 2018 כי גם אם הכנסת תקבע בחוק יסוד שאין בית המשפט העליון רשאי לבטל חוקים, יוכל בית המשפט העליון לבטל את חוקי הכנסת מכוח מגילת העצמאות.

על יחסו לציונות אמר:

על עצמי אני יכול להעיד שאני ציוני בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידי ולא ציוני בנוסח אחד העם. ציוני הרצלייני. ציוני המאמין במדינת לאום יהודית שנועדה לפתור את הבעיה היהודית. ציוני החושב שמדינה דו-לאומית היא אסון. ציוני החושב שחוק השבות הוא לא חוק מפלה אלא חוק צודק הנותן מענה לזעקה של ההיסטוריה של העם היהודי. גם באופן אישי אני ציוני. האמן לי, היו לי הרבה הזדמנויות לא לשבת בארץ הזאת. האוניברסיטאות הטובות ביותר, שכר של מיליונים, אפילו שיפוט. אני דחיתי את כל ההצעות האלה ואפילו לא הירהרתי בהן מפני שאני ציוני. יש לי ארבעה ילדים. אחד האסונות הכי גדולים שעלולים לקרות לי הוא שילד שלי יירד מן הארץ והם כולם כאן.

ריאיון לארי שביטאהרן ברק, אזרח מודאג, באתר הארץ, 11.4.08

בדצמבר 2010 נחנך בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית "מרכז אהרן ברק למשפט בינתחומי"[36].

בדצמבר 2018 הביע דעתו בעניין חוק הלאום: "אני חושב שזה חוק חשוב אבל היה כדאי שיבוא בסוף תהליך כינון החוקה ולא באמצעו. ... נקודת המוצא שלי היא שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של עם היהודי. הסעיף הראשון בחוק הלאום מקובל עליי וגם בכמה פסקי דין כתבתי שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, תוך ציטוט של מגילת העצמאות. אבל עדיין קיימים היבטים של השוויון, שלא מטופלים מספיק בחוק." והוסיף: "אני מקבל שאין מקום להכניס התייחסות לשוויון בתוך חוק הלאום, משום שהשוויון נוגע לזכות האישית ומקומן של הזכויות האישיות הוא בחוקים אחרים. הבה נבטיח שזה יהיה חלק מהזכויות האישיות."[37][38]

פסקי דין עיקרייםעריכה

עם סיום כהונתו של ברק בבית המשפט העליון נפרדה ממנו נשיאת בית המשפט העליון הנכנסת, דורית ביניש, במילים אלו:

... במרכז פיתוחה של החקיקה הישראלית המקורית עומד אהרן ברק. הוא פתח אופקים חדשים. המשפט בתום כהונתו שונה בתכליתו מהעידן הקודם לו. מאז שנתו הראשונה בבית המשפט העליון הייתה פסיקתו להלכה פורצת דרך, מאז 78' ועד היום קבע את הנורמות המשפטיות המרכזיות שבית משפט זה העניק לחברה בישראל[39].

להלן פסקי דין בולטים של אהרן ברק:

  • ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4), 221: פסק הדין שבו תיאר ברק (יחד עם שופטים נוספים) את המהפכה החוקתית בראייתו, שהחלה עם חקיקתם של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. בפסק דין זה נקבע כי לבית-המשפט העליון יש סמכות לפסול חקיקה של הכנסת שאינה מתיישבת עם חוקי היסוד האלו.
  • ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113: בפסק דין תקדימי זה ניסח ברק מחדש חלקים מהותיים מדיני הנזיקין בישראל.
  • בג"ץ 1000/92 חוה בבלי נ' בית הדין הגדול. בפס"ד זה קובע ברק לראשונה, בשבתו כמשנה לנשיא שמגר – כי הלכות שיתוף הנכסים אשר פותחו על ידי בית המשפט העליון אינן נגרמות מאקט הנישואין ואין הן בגדר ענייני נישואין. הן נגזרות מהסכם בין הצדדים והן חלק מחופש ההתקשרות המוכר בדין הכללי.
  • ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265: בפסק דין זה הציע ברק מהפכה בתורת פרשנות החוזה, כשקבע משקל רב בהרבה לנסיבות שהובילו לכריתת החוזה. חלקים מדעתו של ברק בנושא זה עודם שנויים במחלוקת, אך רוח פסק דינו הפכה לרוח המקובלת בנוגע לפרשנות חוזה[דרוש מקור].
  • ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לט(2) 70: פסק דין זה הוא נקודת מפנה בפרשנותם של דיני המיסים בישראל, בהעבירו את מרכז הכובד בפרשנות דיני המיסים מהיצמדות ללשון החוק ("פירוש דווקני") להגשמה של 'תכלית' החקיקה[40].
  • ד"נ 40/80 קניג נ' כהן, פ"ד לו(3) 701: בפסק דין זה שטח ברק, בדעת מיעוט, את תורת פרשנות החקיקה שלו. היום הפכה תורתו זו לתורת פרשנות חקיקה מקובלת במשפט.
  • ע"א 817/79 קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר, פ"ד לח(3) 257: ברק מחיל חובת הגינות על בעל שליטה בחברה, בקובעו שבעל שליטה אינו יכול למכור את מניותיו בחברה אם הוא יודע שכתוצאה מהמכירה החברה, ולכן שאר בעלי המניות שלה, ינזקו.
  • ע"פ 347/88 איוון (ג'והן) דמיאניוק נ' מדינת ישראל: ב-29 ביולי 1993 פסק הרכב בן חמישה שופטים של בית המשפט העליון בראשותו של נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר, המשנה לנשיא מנחם אלון והשופטים אהרון ברק, יעקב מלץ ואליעזר גולדברג שזיהויו של ג'ון איוון דמיאניוק כ"איוואן האיום" מוטל בספק, ועל כן הוא זכאי מחמת הספק[41].
  • בג"ץ 910/86 רסלר נ' שר הביטחון - דיון בנושא השפיטות שתחת הביקורת השיפוטית.
  • בג"ץ 1715/97 - לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נ' שר האוצר - המקרה הראשון שבו פסל בג"ץ חוק

הערכה וביקורתעריכה

ברק זוכה להערכה בקרב הקהילה המשפטית בישראל[42] ושניים מספריו בדבר הפרשנות המשפטית תורגמו לאנגלית וזכו לשבחי הביקורת. עם תומכיו ומבקריו יש שתיארוהו במילים "עילוי" ו"מבריק"[43].

פעולתו של ברק כנשיא בית המשפט העליון נגעה בכל תחומי החיים בישראל, וזכתה להערכה רבה כמו גם לביקורת לא מבוטלת. יש הסכמה רחבה שלברק הייתה השפעה רבה ביותר (שהיו שכינו אותה "מהפכה") על הכיוון של בית המשפט העליון, אך מתקיימת מחלוקת בשאלה האם מעשיו היו רצויים. בנושא זכות העמידה ומבחן הסבירות (ביטול מעשה שלטוני אם השופט משוכנע שהוא אינו "עומד במתחם הסבירות") כתב פרופ' אמנון רובינשטיין:

... כך נוצר מצב שבית המשפט העליון יכול לדון ולהכריע בכל נושא אפשרי. בנוסף לכך חוסר הסבירות של המעשה המנהל יהיה עילה להתערבות משפטית. זו הייתה מהפכה טוטאלית בחשיבה השיפוטית שאפיינה את בית המשפט העליון של הדורות הקודמים והיא שהוציאה לו שם של בית המשפט האקטיביסטי ביותר בעולם ועוררה גם הערצה וגם ביקורת. למעשה, בהרבה מובנים הפך בית המשפט העליון בהנהגת ברק לממשלה אלטרנטיבית[44].

פרופ' אריאל בנדור ציין את החשיבות באקטיביזם של ברק, ביקר נקודות שבהן הגזים לדעתו, וציין נקודות שבהן היה מרוסן מדי[45].

 
השופטים אהרן ברק ומנחם אלון.

בין המבקרים את האקטיביזם השיפוטי של ברק נמנים נשיאי בית המשפט העליון בדימוס משה לנדוי[46] ומאיר שמגר[47], המשנה לנשיא בית המשפט העליון השופט מנחם אלון ופרופסור רות גביזון, אשר טענו שברק נטל לעצמו סמכויות שלטוניות שאיש לא העניק לו. לעומת זאת ברק טען שהנשיא שמגר שיתף איתו פעולה במהפכה החוקתית[48]. חלק מהמבקרים השתמשו במילים חריפות, למשל שהוא הנהיג "דיקטטורה שיפוטית". בלט בביקורתו על הגישה השיפוטית של ברק שר המשפטים לשעבר, פרופ דניאל פרידמן, חתן פרס ישראל וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. פרידמן ביקר בעיקר את תפיסת העולם השיפוטית של ברק, שלפיה "הכל שפיט".

פרופ' ריצ'רד פוזנר[43], שופט בית משפט פדרלי לערעורים בארצות הברית, כתב בביקורת על ספרו של ברק, כי לוּ היה פרס נובל למשפטים, ברק היה עשוי להימנות עם ראשוני מקבליו. עם זאת כתב שכאשר העיר רוברט בורק "שברק 'קובע שיא עולמי בהיבריס שיפוטי', הוא התקרב מאוד לאמת [...] מה שברק יצר ובדה מליבו הוא מידה של כוח שיפוטי עליו לא חלמו אפילו שופטי ביהמ"ש העליון השתלטניים ביותר שלנו [...] הוא מניח כמובן מאליו שלשופטים ישנה סמכות טבועה לעקוף הוראות חוק. יש לתאר שיטה זו כתפיסת שלטון בכוח [...] הוא היה שודד-ים משפטי, ואולי ישראל הייתה זקוקה לזאת. אולם, אין בספר ולו בדל של הכרה בכך. ברק כותב לא רק ללא ספק-עצמי, אך גם ללא מודעות לכך שגישתו המשפטית עלולה לשקף תנאים מקומיים ואישיים"[49].

המשנה לנשיא בית המשפט העליון השופט פרופ' מנחם אלון אמר:

הוויכוח בינינו נובע מתוך השקפותיו של ברק על המערכת המשפטית ועל תפקידו כשופט. אני מתנגד להשקפות האלה שלו. לדעתי, לא הכול שפיט, לא הכול משפט וגם כאשר הנושא הוא שפיט, על בית המשפט לנהוג באיפוק שיפוטי. שפטת מרובה, לא שפטת. ברק גורס שמלוא כל הארץ משפט. אין אצלו חלל משפטי ולדעתו כל פעולה שאנו עושים יש לה אופי משפטי. תפיסה זו מתאימה להגות דתית ולא לתפיסה משפטית. הביטוי של ברק 'מלוא כל הארץ משפט' לקוח מהביטוי שבתפילה היהודית 'מלוא כל הארץ כבודו', שכוונתו לקדוש ברוך הוא. לדעת ברק, המערכת המשפטית יש בה משום אופי דתי, שכוללת את כל ההוויה של האדם. לכן ברק מדבר על 'היקום המשפטי'[50].

ברק התנגד נחרצות למינוי של פרופ' רות גביזון לבית המשפט העליון בנימוק "האג'נדה שלה לא טובה לבית המשפט העליון"[51].

פסיקותיו של ברק בענייני ביטחון ספגו ביקורת רבה מימין[52] ומשמאל[53][54] גם יחד.

פסיקותיו בנושא יחסי דת ומדינה הובילו לביקורת מצד הציבור הדתי. דתיים מכל המגזרים קיימו הפגנה המונית בכניסה לירושלים כנגד בית המשפט העליון בראשותו של ברק, לאחר פסיקת בג"ץ בתיק בבלי שקבעה כי בתביעת גירושין, על בתי הדין הרבניים לדון בענייני חלוקת רכוש על פי חוקי הכנסת ולא על פי ההלכה. על תפיסת עולמו בסוגיה זו אמר ברק:

הקושי בדת היהודית הוא שבניגוד לנצרות אין בה הכרה בכך שמה שלקיסר לקיסר ומה שלאפיפיור לאפיפיור. הדת שלנו לא עושה את ההבחנה הזאת. לכן האדם הדתי נפגע לא רק כאשר מכריחים אותו לנסוע בשבת אלא כאשר אני נוסע בשבת. לכן אין אפשרות להנהיג בישראל יחסי דת ומדינה כמקובל במערב. בגלל הייחודיות שלנו אנו צריכים לפתח מודל משלנו של יחסי דת-מדינה. אני תומך בתמיכת המדינה בדת, למשל, כל עוד היא על בסיס של שוויון. לא מפריע לי שלמרחב הציבורי יהיה צביון דתי מסוים. אבל אני עומד על כך שבתמורה תהיה הכרה של הדתיים בציפורי הנפש שלי: שוויון, חירות הפרט. החתירה אל האיזון הזה היא שאיפיינה את הפסיקות שלי בכל שנותי בבית המשפט העליון[55].

על פסיקתו של ברק בעניין איחוד משפחות עם פלסטיניים אמר השופט מישאל חשין: "הוא [ברק] מוכן שיתפוצצו שלושים, חמישים אנשים אבל יהיה זכויות אדם. אני לא מוכן. הוא חושב כך, אני חושב אחרת. לשמחתי הרבה אני ברוב"[56].

פרסים ותוארי כבודעריכה

ברק זכה בפרסים ותוארי כבוד רבים בישראל ובעולם. הוא קיבל דוקטור לשם כבוד בישראל ממכון ויצמן למדע, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת בר-אילן. הוא זכה בפרס ישראל ב-1975 ובפרס א.מ.ת. ב-2007. הוא חבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

הוא קיבל דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מישיגן, אוניברסיטת ייל, אוניברסיטת אוקספורד, אוניברסיטת בולוניה. אוניברסיטת יורק בקנדה, אוניברסיטת טורונטו, אוניברסיטת רומא טור ורגאטה, אוניברסיטת ברנדייס, אוניברסיטת הארטפורד, אוניברסיטת המדינה של ניו יורק באלבני והיברו יוניון קולג'. הוא חבר זר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ובאקדמיה האיטלקית למדעים. זכה בפרס גרובר לצדק לשנת 2006.

משפחתועריכה

אהרן ברק נשוי לאלישבע ברק-אוסוסקין, אותה הכיר בעת לימודיהם בבית הספר התיכון. במהלך כהונתו בבית המשפט העליון התקדמה במשך 13 שנים מתפקיד של רשמת בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע לתפקיד סגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה (נציגי בית המשפט העליון בוועדה לבחירת שופטים לא השתתפו בדיון על מינויה). לזוג ברק ארבעה ילדים, כולם למדו משפטים ושניים מהם התמחו אצל שופטים בבית המשפט העליון, בתו היא אסתר ברק-לנדס[57].

ספריו ומאמריועריכה

ספרים שכתב:

  • אחריות שילוחית בדיני נזיקין (1964).
  • מהותו של שטר (1974).
  • שיקול דעת שיפוטי (1987).
  • פרשנות במשפט (חמישה כרכים: 1992-2001).
  • חוק השליחות (מהדורה שנייה 1996).
  • פרשנות תכליתית במשפט (2003). תורגם לאנגלית: Purposive Interpretation in Law
  • שופט בחברה דמוקרטית (2004)[58]. . תורגם לאנגלית: The Judge in a Democracy[59].
  • מידתיות במשפט – הפגיעה בזכות החוקתית והגבלותיה (2010).

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

מספריו

ממאמריו:

  • המהפכה החוקתית – בת מצווה, משפט ועסקים א', תשס"ד, עמ' 3–58
  • שותפות ודיאלוג בין הרשות המחוקקת והמבצעת לבין הרשות השופטת, מאזני משפט ד', תשס"ה, עמ' 51–68
  • מנאומיו:

    ראיונות

    מאמרים אקדמיים על אהרן ברק

    כתבות על אהרן ברק

    מאמרי על אודותיו

    הערות שולייםעריכה

    1. ^ הסבא החב"דניק של אהרן ברק • שניאור זלמן ברגר, COL
    2. ^ נעמי לויצקי, כבודו: אהרן ברק - ביוגרפיה, ירושלים, ישראלכתר הוצאה לאור, 2001, עמ' 73
    3. ^ ישראל רוזנסון, מקרה ליטוקיס קיץ 41 - השתקפותו של 'פוגרום' בזיכרון היהודי (עמ' 93)
    4. ^ נעמי לויצקי, כבודו, 2001, עמ' 56
    5. ^ המכון הבין-לאומי לחקר השואה; האנציקלופדיה של הגטאות: קובנה (Kaunas), יד ושם
    6. ^ נעמי לויצקי, כבודו, 2001, עמ' 59
    7. ^ יובל יועזנשיא העליון בכלל רצה ללמוד הנדסת חשמל, באתר הארץ
    8. ^ הצלתו של אהרון ברק בשואה, באתר יד ושם
    9. ^ אייכנר, איתמר (4 באפריל 2021). ""ואז ראינו את הסמל היהודי": אהרן ברק נזכר בדמעות כיצד שרד את הגטו". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-16 באוקטובר 2021. 
    10. ^ אהרון ולאה ברק – איגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל
    11. ^ הלקחים שלמדתי מהשואה
    12. ^ ""להתראות בארץ", כתב ניצול גטו קובנה בן ה-9 אהרן ברק לחבריו של אביו בישראל". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-16 באוקטובר 2021. 
    13. ^ בחרנו בחיים: ניצולי השואה ומדינת ישראל: אהרן ברק, יד ושם
    14. ^ נעמי לויצקי, כבודו, 2001, עמ' 75
    15. ^ 'חטיבה יהודית לוחמת', מרכז המידע אודות השואה: יד ושם - רשות הזיכרון לשואה ולגבורה
    16. ^ נעמי לויצקי, כבודו, 2001, עמ' 77
    17. ^ ⁨חיפה ⁩ | ⁨המשקיף⁩ | 27 מאי 1947 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, www.nli.org.il
    18. ^ נעמי לויצקי, כבודו, 2001, עמ' 78
    19. ^ נעמי לויצקי, כבודו, 2001, עמ' 93
    20. ^ 174 תוארי דוקטור ו-329 תוארי מוסמך, מעריב, 27 ביוני 1963
    21. ^ העלאות ומינויים באוניברסיטה, מעריב, 5 במאי 1966
    22. ^ הועלו בדרגה באוניברסיטה, מעריב, 13 באוגוסט 1968
    23. ^ אביחי יהוסף ואחרים, ללא גלימה - שיחות עם שופטי בית המשפט העליון, ידיעות ספרים, 2017, עמ' 43
    24. ^ יוסי דר, אהרן ברק ומנעמי שלטון החוק, עמ' 130
    25. ^ 1977 - "תשמע, יש פה בעיה" - פרשת חשבון הדולרים, GOV.IL
    26. ^ ברק יפרוש ב-1 באוגוסט, דבר, 6 ביולי 1978
      אהרן ברק, 1978 - פרישתי מתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 15 באפריל 2019
    27. ^ רועי מנדל, אהרן ברק: היו רגעי תסכול ואימה בקמפ דיוויד, באתר ynet, 26 במרץ 2014
    28. ^ ברק העיד שצירופו לצוות היה תנאי של משה דיין. ברק בחן את ההסכם, והתנגד לסעיף הבוררות שנכלל בו, מפני שהסעיף קבע שמחלוקות יתבררו בבית הדין הבינלאומי לצדק. בעקבות דרישתו, הסעיף נמחק. כשהכנסת כוננה את חוקי היסוד ב-1992, היה לי ברור שיש פה מהפכה, www.israelbar.org.il
    29. ^ בשם החוק: היועץ המשפטי והפרשות שטילטלו את המדינה, דביר, 2012
    30. ^ הודעה על מינוי שופט, ילקוט הפרסומים 2472, התשל"ט, 22 בספטמבר 1978, עמ' 26
    31. ^ דפנה ברק-ארז, "מהפכת השפיטות: הערכת מצב", הפרקליט נ(1)
    32. ^ פרוטוקול מס' 208 של ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט, 29.4.2004
    33. ^ הודעה על גמר כהונתו של שופט, ילקוט הפרסומים 5590, התשס"ז, 27 בספטמבר 2006, עמ' 287
    34. ^ בג"ץ 769/02 הוועד הציבורי נגד העינויים בישראל נ' ממשלת ישראל
    35. ^ יובל יועזברק: לא להגביל השפיטות בחקיקה, באתר הארץ, 17.11.07
    36. ^ מרכז אהרן ברק למשפט בינתחומי נחנך בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית, דוברות האוניברסיטה העברית, 22 בדצמבר 2010
    37. ^ בת אל בנימין, אהרון ברק: "חוק הלאום הוא חוק חשוב שנחקק באופן גרוע", באתר ערוץ 20, 18 בדצמבר 2018
    38. ^   פרופ' אהרן ברק מתבטא לראשונה בנושא חוק הלאום | הבינתחומי הרצליה, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 38:50)
    39. ^ דורית ביניש, טקס הפרידה מאהרן ברק
    40. ^ חן אבידוב, 1985- פרשנות חקיקת המס – בעקבות פסק-הדין בעניין קיבוץ חצור, "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 10 במרץ 2019
    41. ^ ע"פ 347/88 איוון (ג'והן) דמיאניוק נ' מדינת ישראל, ניתן ב-29 ביולי 1993, באתר "נבו"
    42. ^ שלומי וינברג ועמית יריב, מאחורי הקלעים עם פרופ' רות בן-ישראל
    43. ^ 1 2 יובל יועזשופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק - מעין שודד-ים משפטי, באתר הארץ
    44. ^ "מהפכן, נעים לשון אבל מהפכן", בגיליון המיוחד של ביטאון לשכת עורכי-הדין לכבוד פרישת ברק.
    45. ^ Haifa Faculty of Law Blog: הנשיא ברק - האומנם אקטיביסט?, haifalawfaculty.blogspot.com
    46. ^ ארי שביטמדינה על הטיטאניק: ריאיון עם משה לנדוי, באתר הארץ, 23 במאי 2019
    47. ^ שמגר: הכל שפיט? פגיעה בהפרדת הרשויות, באתר ערוץ 7, 12 בינואר 2012
    48. ^   האם בית המשפט צריך להתערב? המחלוקת שמלווה אותנו עד היום, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 13:24)
    49. ^ המקור: Richard A. Posner, Enlightened Despot, The New Republic, April 23, 2007. הנוסח בתרגום ג'וני גרין, "רודן נאור": ריסוק גישתו השיפוטית של אהרן ברק, באתר 'זווית אחרת'
    50. ^ מתוך ריאיון לנעמי לויצקי, מובא בספר 'כבודו, אהרון ברק', הוצאת כתר, 2001
    51. ^ יועז, יובל (12 בנובמבר 2005). "ברק מתנגד למינוי גביזון: האג'נדה שלה אינה ראויה". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-16 בפברואר 2019. 
    52. ^ רותי אברהם, שנלר: בג"ץ פוגע בליבת הדמוקרטיה, באתר ערוץ 7, 12 בדצמבר 2006
    53. ^ ורד לוי-ברזילי, אצלי זה פוליטי, נקודה, באתר הארץ, 5.11.2005
    54. ^ גדעון ספירו, עמוד הקלון, ינואר 2007, מתוך אתר יש גבול
    55. ^ ריאיון לארי שביטאהרן ברק, אזרח מודאג, באתר הארץ, 11.4.08
    56. ^ ynet, חשין על המתקפה נגד אהרון ברק: נפלט לי, באתר ynet, 24 במאי 2006
    57. ^ שמוליק קליין, כשאתה מקורב לשופט, באתר ynet, 25 בפברואר 2010
    58. ^ ביקורת: אלון הראל, הרהורים ספקניים על אופטימיזם של שופט: על ספרו של אהרון ברק, קתרסיס 4, סתיו תשס"ו 2005
    59. ^ ביקורת: * Robert H. Bork, "Barak's Rule", review of "The Judge in a Democracy", Azure, Winter 2007
    60. ^ ביקורות על הספר: תום שגבלפני שער החוק | דין ודברים עם אהרן ברק, באתר הארץ, 8 ביולי 2009, מיכאל איתןדין ודברים עם אהרן ברק | חסידים בחצר האדמו"ר, באתר הארץ, 8 ביולי 2009
    אהרן ברק - תבניות ניווט