בום באפ

בום באפ הוא סגנון הפקה מוזיקלית שהיה בולט בחוף המזרחי באמצע שנות השמונים ועד תחילת שנות התשעים.[1]

בום באפ
מקורות סגנוניים היפ הופ של החוף המזרחי
מקורות תרבותיים אמצע שנות השמונים –– תחילת שנות התשעים, החוף המזרחי של ארצות הברית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

המונח "בום באפ" הוא אונומטופיה המייצגת את הצלילים המשמשים לתוף הבס (קיק) ותוף הסנייר בהתאמה. הסגנון מתאפיין בדרך כלל בלולאת תופים ראשית המלווה במדגם תוף בס אקוסטי קשיח על פעימות הפעילות, מדגם תוף סנייר אקוסטי מהודק על פעימות הפעולה, ותערובת שמע המדגישה את לולאת התוף.[2]

בין אמני ההיפ הופ הבולטים ששילבו במוזיקה שלהם בום באפ הם נאז, אל אל קול ג'יי, גאנג סטאר,[3] KRS-One, מוב דיפ, וו טאנג קלאן והנוטוריוס בי. איי. ג'י.[4][5] מפיקי המפתח של סגנון הבום באפ כוללים, בין היתר, את די ג'יי פרמייר,[6][7] ריק רובין, באקווילד, פיט רוק, לורד פינס ודיאמונד די.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Boom Bap Music | Discogs, www.discogs.com
  2. ^ The cult of J Dilla, the Guardian, ‏2009-06-16 (באנגלית)
  3. ^ Petridis, Alexis (31 באוקטובר 2019). "Gang Starr: One of the Best Yet review – rap duo stand tall beyond the grave". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-4 באוגוסט 2020. 
  4. ^ Hatchman, Jonathan (16 בדצמבר 2015). "The Notorious BIG – 10 of the best". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-4 באוגוסט 2020. 
  5. ^ Watson, Richard (21 ביוני 2017). "A Tribe Called Quest – 10 of the best". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-4 באוגוסט 2020. 
  6. ^ Gods of Rap review – Chuck D, De La Soul and Wu-Tang Clan nostalgia trip, the Guardian, ‏2019-05-12 (באנגלית)
  7. ^ Watson, Richard (1 באוקטובר 2010). "Chiddy Bang, Kid Cudi and Kidz In The Hall prefer blog-rocking beats to old soul samples". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-4 באוגוסט 2020. 
  ערך זה הוא קצרמר בנושא מוזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.