בותינה אבו מלחם

בותינה אבו מלחם (בערבית: بثينة أبو ملحم; נולדה ב-1961) היא אמנית פלסטינית. חיה ויוצרת בכפר ערערה.

בותינה אבו מלחם
بثينة أبو ملحم

אין תמונה חופשית
לידה	1961 (בת 63 בערך) ערערה

ביוגרפיה

אבו מלחם נולדה בשנת 1961 בכפר ערערה. עד שנות ה-90 עבדה כגננת. השתתפה בקורסים לציור שהעביר האמן פריד אבו שקרה לנשים מהכפר ומהסביבה. ב-1996 נרשמה ללימודי אמנות במרכז האמנות ערערה, שנפתח שנה קודם ביוזמת אבו שקרה ונעמ"ת. לאחר סיום הלימודים עבדה כמדריכה מוסמכת בכירה לאמנות במרכז האמנות ערערה בין השנים 1999–2000. במקביל עבדה בשנים 1996–2002 כמרכזת האמנות לגיל הרך בעמותת "אלטפל אלערבי" המכשירה גננות ומחנכות לגיל הרך.

יצירתה

אבו מלחם משתמשת בעבודותיה לעיתים קרובות בשמלות – אלמנט נשי מובהק – אך היא נוטלת מהן את תפקידן המסורתי ונותנת להן הזדמנות ולדבר ולבטא את עצמן מחדש.

על תחילת דרכה אבו מלחם מספרת "הסיכות והחוטים הם המכחול והצבעים שלי, התחליף למחט הקלה שהייתה בידיה של סבתי. בשנת 1995, בראשית הקריירה האמנותית שלי, נהגתי לרשום, לצייר ולפסל בחומר ובגבס. עדיין חיפשתי את הקו שלי, את הסגנון שלי. בשנת 1999 לקחתי שמלה פלסטינית ישנה שהייתה שייכת לסבתא שלי וגזרתי אותה לחתיכות, מתוך כוונה לשבץ את פיסות הבד הללו בתוך עבודותיי כדרך להנציח אותה ואת מורשת הרקמה שלה. תפרתי בגדים מיניאטוריים ובגדים גדולים (כלומר, לא בקנה מידה אנושי). כל בגד ייצג אדם שנוכח ונעדר בו זמנית. זה היה מלבוש שאינו ניתן ללבישה, שלכוד בתוך תמונה, שתחום בתוך מסגרת עץ וזכוכית, ונעוצות בו סיכות ומחטים". אקט הנעיצה של הסיכות בבד ובשעווה יכול להזכיר טקסי כישוף ופולחני וודו (למשל, נעיצת סיכות בבובות המייצגות יריבים ואויבים, או טקסי חניכה המלווים בקעקוע והטבעת צלקות בגוף). אולם אבו מלחם, מוסלמית שומרת מצוות, מדגישה כי באסלאם הכישוף אסור בתכלית ושורשי עבודתה נעוצים בהקשרים אחרים. בנוסף, אבו מלחם רושמת בעיפרון על גבי הבדים, לעיתים בקווים של רישום מופשט, ולעיתים כאותיות ערביות שחוזרות על עצמן. בחלק מן העבודות מצטטת אבו מלחם פתגמים ומשלים ערביים, כגון "מי שיוצא מבגדיו יעמוד עירום וחשוף", "מי שאין לו עבר אין לו הווה ועתיד", "אי אפשר להסתיר את השמש בכף היד", "המחט ניצחה את התופר" ועוד.

ב-2007 הציגה בתערוכה הקבוצתית "רקמות: רקמה וקליגרפיה באמנות העכשווית בישראל", באוניברסיטת בן-גוריון. התערוכה הייתה בהשתתפות אמנים עכשוויים בישראל שהציגו עבודות אמנות המנהלות דיאלוגים; דו-שיח ערני ומשמעותי שהתקיים בין המטען התרבותי האישי של כל אחד מהאמנים והאמניות לבין דימויים ומוטיבים נפוצים של רקמה ואריגה פלסטינית, שמלות, או מקטעים של בדים, כתב ערבי ואראבסק המתבססים בעיקר על המורשת של אומנות הנשים הפלסטיניות, הבדוויות והדרוזיות. לצד העבודות העכשוויות העשויות באמצעים מגוונים (ציור, רישום, צילום, פיסול, קרמיקה, אריגה, רקמה ומיצב) הוצגו פריטי לבוש ועבודות אומנות מן המורשת הפלסטינית המקומית.

ב-2008 הציגה אבו מלחם בתערוכה "התכתבות: אמנים ערבים בני זמננו", במוזיאון לאמנות האסלאם. שלושה עשר אמנים הציגו בתערוכה. האמנים ייצגו קשת ססגונית של האמנות הערבית העכשווית בישראל, אמנות המבטאת מצד אחד את מורשת העבר שהאמן הערבי נושא בלבו ומצד שני פתיחות להשפעת הסביבה, הן הישראלית והן הבינלאומית. ביצירותיהם ביטוי לזיכרונותיהם ולחוויותיהם האישיות ובתוך כך שיקפו את תרבותם על מטעניה ההיסטוריים והפוליטיים. היה בה ניסיון לפיוס בין התרבות שלה ותרבותו של האחר על כל מרכיביה- בתחומי הפוליטיקה, החברה, הפחד והספק, הסקרנות והתשוקה לדעת, אלמנטים מעוררי מחלוקת מצד אחר, וכאלה המעוררים דיאלוג והתכתבות תרבותית הומנית.

על עבודותיה כתב האוצר פריד אבו שקרה: "נוכחותה של המילה בעבודותיה של אבו מלחם מעלה שאלות רבות. היא מעוררת את רגשותינו רעיונותינו בדברה אלינו בשפת אבות ואבות-אבותינו. ואז היא לוקחת את הרגשות והרעיונות ומניחה אותם במרחב המציאות וכך היא מקשרת בין המילה לפתגם מן המורשת והתרבות העממית. הניסיון שלה להתכתב עם השפה, עם המילה ועם המורשת הוא תוצר מילולי הנושא משמעויות אנושיות, חברתיות ופוליטיות. אבן מלחם מביאה רקעי בד ועליו רקמה של מוטיבים פלסטיניים מוכנים, עליהם שפכה אבקת תה או קפה עד שנוצר אפקט של עוני, שהסיכות והמחטים שבבד מעניקים לו תחושת אסון. אבו מלחם מנסה לגבש את רעיונותיה למקשה אחת ולהגישם בתבנית אחת שהיא תבנית הקיום, המורשת והזהות."

ב-2014 הציגה בתערוכה "זוגות", במוזיאון ינקו-דאדא בעין הוד. התערוכה הורכבה מעבודות של ארבעה זוגות אמנים, ארבע אוצרות, שתי שפות ושני לאומים והיוותה סוג של ניסוי בחלל מוזיאלי המציג זה לצד זה שני אמנים ושתי אמניות שמעולם לא נפגשו, והוזמנו להציג במשותף. אבו מלחם הציגה לצד רעיה טרינקר, עבודות שנעשו במדיום הנחשב נשי מובהק – מלאכת הרקמה והתפירה. שתי האמניות יצרו כסות לגוף הנשי, כסות שהופקעה מתפקידה המקורי, ובהיעדר הגוף המכוסה שימשה כמצע לביטוי אישי ופוליטי. אבו מלחם הציגה שתי שמלות רקומות מעשה ידיה תפורות מבד גולמי, שלו העניקה מראה בלוי ומוכתם. על השמלות רקומים תכים של קווים ומשטחים, ומוצמדים סיכות ומחטים לצד פיסות בד רקומות שנגזרו משמלה מסורתית, שהורישה לה סבתה. רעיה טרינקר הציגה “שמיכת יחיד” שאותה החלה ליצור שנה לאחר מות אמה. השמיכה הורכבה מעשרים ושמונה פאנלים שעליהם רקמה האמנית את דפי היומן, שכתבה האם בנעוריה בתל אביב בשנים 1934 עד 1937. האידיליה הנשית מתערערת כשמתברר שדפי היומן כוללים טקסטים חריפים המאזכרים את הפרעות בשנות ה-30 של המאה העשרים, בעוד שמלותיה של אבו מלחם המעוצבות בצבעי הדגל הפלסטיני זועקות את כאב הכיבוש.

תערוכות

תערוכות יחיד

• 2002 – עלה מעל עליי, הגלריה לאמנות אום אל-פחם
• 2005 – "המחט ניצחה את התופר", הגלריה לאמנות אום אל-פחם, אוצר: פריד אבו שקרה

תערוכות קבוצתיות

• 1996 – מרכז נעמ"ת ערערה
• 1996 "נשים יוצרות", הגלריה לאמנות אום אל-פחם
• 1997 – "האמנים הערביים, הגלריה לאמנות אום אל-פחם
• 1997 – "רקמה", מוזאון אלברג אלחסין, קלנסואה
• 1998 – "פסטיבל הציירים", נעמ"ת ערערה
• 1999 – "עבודה ערבית, עבודה עברית", בית אורי ורמי ונחושתן, אשדות יעקב מאוחד
• 1999 – "אות ועוד" הגלריה לאמנות אום אל-פחם; "בית הגפן", חיפה
• 2000 – "לרקום קשר: אמניות ערביות ויהודיות", היכל התרבות, נס ציונה;
• 2000 – הגלריה לאמנות, אום אל-פחם; הגלריה האוניברסיטאית, אוניברסיטת ת"א
• 2000 – "ככתבו וכלשונו", מכללת קיי, באר שבע
• 2001 – אמנות שוברת שתיקה, תיאטרון אלסירה, יפו
• 2002 – קול ישמעאל, היכל התרבות לאמנות, רחובות
• 2006 – פאסאטין, הגלריה לאמנות אום אל-פחם, אוצר: פרופ' חיים מאור
• 2007 – רקמות: רקמה וקליגרפיה באמנות העכשווית בישראל, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
• 2014 – זוגות, מוזיאון ינקו-דאדא, עין הוד, אוצרת: רינה גנוסוב
• 2015-2016 מלבושים, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אוצר: פרופ' חיים מאור

פרסומים

• בותינה אבו מלחם, קטלוג: קול ישמעאל : ייצוגים של זהות מורכבת בעבודותיהם של אמנים ערבים בישראל (חיים מאור, בותינה אבו מלחם), הגלריה העירונית לאמנות רחובות. 2002
• בותינה אבו מלחם, קטלוג: אלפאח'ור, תערוכה קבוצתית, הגלריה לאמנות אום אל פחם (אוצר: סעיד אבו שקרה) 2003
• קטלוג תערוכת יחיד, בות'ינה אבו מלחם : המחט ניצחה את התופר, הגלריה אום אל פחם, 2005
• בותינה אבו מלחם, קטלוג התערוכה: רקמות : רקמה וקליגרפיה באמנות העכשווית בישראל (אוצר: חיים מאור) באר שבע : אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. המחלקה לאמנויות, 2007
• בותינה אבו מלחם, קטלוג: מלבושים, רות דורית יעקבי, בותינה אבו מלחם (אוצר: חיים מאור) גלריה אוניברסיטת בן-גוריון, 2015

קישורים חיצוניים

• אתר האמנית (בערבית ובאנגלית)
• על התערוכה זוגות, באתר מוזיאון ינקו-דאדא
• ברוך בליך, ביקורת על התערוכה התכתבות: אמנים ערבים בני זמננו, המוזיאון לאמנות האסלאם.