ביישירומנית: băieș ביחיד ו-băieși ברבים) הם קבוצה אתנית, ענף של העם הצועני הנפוצים במרכז אירופה ובדרום מזרח אירופה, שמתאפיינים בשפת אם רומנית (לא רומאני) ובתחומי עיסוק אופייניים. עם תלות באזורי המגורים שלהם, ביישי מכונים בשמות נוספים, כשהשכיח ביותר הוא רודארי (rudari)[1].

ציור מ-1850 ובו ביישי כורי זהב
בייש נושא אמבט. יצירה של הצייר פרנץ נויהאוזר משנת 1807
גלוית דואר מ-1910 ובה מוצגים ביישי יוצרי כפות עץ

השם נגזר מהמילים הרומניות וההונגריות לכורה זהב, שנהג לשטוף במים את החומר ולחשוף כך את המינרל הכבד יותר, הזהב. בעבר זה היה עיסוקם המרכזי של הביישי. בהדרגה הביישי עברו מעיסוק בכריה לייצור כלי בית, בעיקר מעץ, מאמבטים ועד כפות עץ ומכירתם לאיכרים.

היסטוריה עריכה

לגבי ביישי יש יותר השערות מאשר עובדות, אבל מרבית החוקרים מסכימים שמדובר בענף של הצוענים, קבוצה עבדים שהועסקו בחיפוש זהב בהרי הקרפטים המערביים עד שלהי המאה ה-16 ומשם היגרו לכל מיני כיוונים. החולקים על מוצאם הצועני העלו כל מיני השערות, בין היתר היותם צאצאי מתיישבים ועבדים שהובאו על ידי הרומאים לעבודות כרייה.

התפוצה עריכה

בשלהי המאה ה-16 התחיל גל הגירה של ביישי אל דרום מערב. המהגרים התיישבו בדרום הונגריה ובצפון סרביה וצפון קרואטיה. גל נוסף, שפנה דרומה התיישב בנסיכות ולאכיה ובבולגריה והפונים מזרחה הגיעו עד בסרביה.

לאחר שחרור העבדים בנסיכויות הרומניות באמצע המאה ה-19 יצא לדרך גל חדש של מהגרים ביישי, שפנו אל מרכז אירופה ואל דרום מזרחה ורבים התיישבו בבולגריה. ביישי התיישבו, במספרים קטנים, גם בסלובקיה, סלובניה, מקדוניה הצפונית, יוון, אוקראינה ואפילו הגיעו לארצות הברית וקולומביה, שם הם נקראים לודארי (ludari).

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ביישי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה