בית"ר רמת גן

בית"ר רמת-גן (כדורסל)

בית"ר רמת גן הייתה קבוצת כדורסל ששיחקה בעברה בליגה הראשונה למשך שתי עונות. לאחר ירידתה לליגה השנייה התאחדה הקבוצה עם מכבי רמת גן לקבוצה עירונית אחת - עירוני רמת גן.

היסטוריה

עריכה

בית"ר רמת גן העבירה את מרבית שנותיה בליגות הנמוכות. בשנת 1988 נשרה הקבוצה לליגה ג', הליגה הנמוכה בישראל. שנה לאחר שירדה לליגה ג' החלה הקבוצה לעלות במעלה הליגות. בשנת 1989 שבה הקבוצה לליגה ב' אחרי שנה אחת של היעדרות. בשנת 1990 העפילה הקבוצה לליגה א', ובחלוף עונה נוספת העפילה לליגה ארצית, ובכך רשמה הקבוצה עלייה של שלוש ליגות בשלוש שנים. במשך שלוש השנים הללו לא נוצחה הקבוצה באף משחק ליגה, כשלזכותה מאזן של 66 ניצחונות מול 0 הפסדים.

בשנת 1992 רשמה הקבוצה עליית ליגה נוספת אל הליגה הלאומית. ב-1993 רשמה הקבוצה הישג מרשים, כאשר העפילה לליגת העל, ובכך רשמה עלייה של 5 ליגות ב-5 שנים, מליגה ג' עד לליגת העל. במחזור האחרון של הליגה הלאומית נפגשה הקבוצה עם מכבי ירושלים למשחק שבו המנצחת מעפילה לליגת העל ובית"ר רמת גן ניצחה בהארכה בהפרש של נקודה. מאמן הקבוצה באותה תקופה היה מאיר קמינסקי, היושב ראש היה המזרחן, עוזי רבי, המנהלת אדמיניסטרטיבית הייתה סמדר דורון ומנהל הקבוצה היה יורם נאג'י שאת אותו ההישג של עליית ליגה שנה אחר שנה עשה נאג'י כמה שנים קודם לכן גם עם קבוצת מ.מ גבעת שמואל.

את עונתה הראשונה בליגת העל סיימה במקום העשירי, מתוך 14 קבוצות.[1] ללא מבחני ירידה לליגת המשנה (מקומות 11 ו12). את הקבוצה הובילו בעונה זו, הרכז, גלעד כץ, יואל כהן, מילטון ואגנר, אמיר בינו והסנטר, אדי פיליפס, שהיה אחד מהמובילים בליגה ברשימת בעלי ממוצע הריבאונדים למשחק. בעונה זו רשמה הקבוצה גם ניצחונות על קבוצות צמרת כמו הפועל תל אביב, הפועל חולון ומכבי ראשון לציון. באותה עונה, ב-19 בספטמבר 1993, נערך לראשונה דרבי עירוני עם מכבי רמת גן[2].

לאחר שנשארה הקבוצה בליגת העל החליטה עיריית רמת גן לאחד את מכבי רמת גן ובית"ר רמת גן לקבוצה עירונית אחת. בית"ר רמת גן לא הגיעה עם העירייה להבנות לגבי האיחוד וכתוצאה מכך החליטה עיריית רמת גן לא לתקצב את בית"ר רמת גן כלל, כשמנגד מכבי רמת גן זכתה לתקציב גבוה במיוחד. כתוצאה מכך ובהחלטה נדירה של יורם נאג'י הופיעה בית"ר רמת גן למשחקיה בעונתה השנייה בליגת העל עם הרכב של שחקני נוער, רובם תלמידי תיכון וסרטים שחורים על הגופיות לאות מחאה כנגד ההחלטה של עיריית רמת גן והקבוצה הובסה בכל משחקיה. הפסדי הקבוצה היו חסרי תקדים, כולל תבוסות בהפרש של מעל למאה נקודות להפועל תל אביב ולמכבי תל אביב, וממוצע הפסדים בהפרש של 70 נקודות למשחק. הקבוצה נשרה חזרה לליגה השנייה בתום 2 עונות.[3]

לאחר שנשרה לליגה השנייה התאחדה הקבוצה עם מכבי רמת גן לקבוצה אחת - עירוני רמת גן. במקביל לאיחוד העבירה בית"ר רמת גן את פעילות הקבוצה הזאת לרמלה, וקבוצת בית"ר רמת גן (שלולא האיחוד הייתה משחקת בליגה הלאומית) נקראה בית"ר רמת גן/רמלה, ושיחקה שנתיים בליגה הלאומית. לאחר שנתיים היא נשרה לליגה הארצית והקבוצה התפרקה סופית.

הערות שוליים

עריכה