בית היתומות של חברת עזרה
בית היתומות של חברת עזרה היה בית יתומות עברי מודרני בירושלים בתחילת המאה ה-20.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית יתומים, מוסד חינוכי, בית ספר יהודי  |
| מיקום |
ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1906 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1906 |
  | |
רקע
עריכהבסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, כאשר חלק ניכר מתושבי ירושלים סבלו מעוני, החולי והתמותה ממחלות היו נפוצים ומספר האלמנות והמשפחות מרובות הילדים היה רב, כבר פעלו כמה בתי יתומים בעיר. אולם אלו התקיימו בדוחק ולכן, למרות הצורך, לא הוקם בית יתומות בעיר. בשנת 1903 ניסה יעקב אהרן לאפינער לגייס כספים להקמת בית יתומות בירושלים[1] ולאחר זמן לא רב הוקם בית היתומות הכללי ע"ש דוד וינגרטן.
שנים ראשונות
עריכהבשנת 1904, בעקבות פרעות קישינב[2], קבלו בבית היתומים הפרנקפורטי בירושלים תרומה של 40,000 מארק לצורך הקמת בית יתומות בירושלים[3]. בית היתומות הוקם בשנת תרס"ו, כך שבתחילת 1907 כבר היו בירושלים שני בתי יתומות[4], האחד של היישוב הישן שקלט המוני בנות, והשני של חברת עזרה בניהול הגברת כהן שקלט מספר מוגבל של בנות והשקיע יותר בהכשרתן[5][6]. בית היתומות קיבל תמיכות מחברת עזרה של יהודי גרמניה ובהשתדלותה גם מהחברה "לעזרת היהודים הרוסיים"[7]. כן קיבל בית היתומות כסף מהועד הפועל הציוני[8].
בפברואר 1909 הוא תואר[9]:
- "לא הרגשתי את עצמי במוסד. משפחה גדולה לפני. שתי צעירות - אמהות, ולהן ילדות בנות (30). והיחס הרך החם! יחס האמהות לבנותיהן והאחיות הקטנות ביניהן!"
בתחילת 1909 עבר בית היתומות בשכירות[10] "לבנין חדש ויפה, הדומה מאוד לארמון קטן" ברחוב אתיופיה[11], מול ביתו של אליעזר בן-יהודה. בית היתומות נוהל על ידי אסתר כהן, אשתו של אפרים כהן-רייס, והוא התנהל לגמרי בעברית[12]. באוקטובר 1909 כתב בן יהודה בעיתונו דברי שבח על המוסד שהתנהל בעברית. במוסד התחנכו בנות בגילאי 3-12[13].
בשנת 1911 הוא תואר[8]:
- "החינוך הוא אורתודוקסי לגמרי בנוסח פרנקפורט, אבל גם לאומי על פי השיטה המודרנית. הילדות לומדות כל משך זמן חנוכן בבית הספר לבנות של עזרה.
בשנת 1911 בקשו מנהלי בית היתומות להעביר אותו לאחת המושבות כדי שהיתומות תלמדנה להיות אכרות[14][15][16].
מלחמת השפות
עריכהבאוקטובר 1913, בעקבות מלחמת השפות, פתחו הבנות בבית היתומות בשביתה וסירבו ללכת לבית הספר של חברת עזרה, אותו עזבו מוריהן. בעקבות זאת הוצאו חלק מהבנות מהמוסד והועברו למוסד שהקימו המורים השובתים[17][18]. בעיתונות פורסמו תלונות על אכזריות כלפי הבנות השובתות[19] ותמיכה בהן[20], וכנגדן מכתבי תמיכה במנהלת[21]. לאחר אחת ההפגנות למען השפה העברית הגיעו המפגינים אל מול בית היתומות להביע סולידריות עם השובתות[22].
בשנות ה-20
עריכהלאחר תקופה של אי פעילות, נפתח בית היתומות מחדש בשנת 1924[23][24].
בשנת 1929 נסגר בית היתומות וחניכותיו הועברו לבית היתומות הכללי ע"ש דוד וינגרטן[25].
הערות שוליים
עריכה- ^ אל המתנדבים בעם, חבצלת, 21 בדצמבר 1903
- ^ בבית היתומות הכללי בירושלים, הצופה, 11 באוגוסט 1937
- ^ לקורות ההשכלה בארץ ישראל, הצפירה, 24 ביוני 1904
- ^ מכתב מארץ ישראל, המצפה, 15 בפברואר 1907
- ^ עוד הישוב הישן וחחדש, השקפה, 28 במאי 1907
מכתבים להעורך, השקפה, 14 ביוני 1907 - ^ השוו: השר יעקב שיף בירושלם, השקפה, 4 במרץ 1908 ל-ירושלם, חבצלת, 6 במרץ 1908
- ^ פעולות חברת עזרה אשר ליהודי אשכנז בשנת 1908, העולם, 17 באוגוסט 1909
- ^ 1 2 יהושע ברזילי, על מוסדי ירושלים, העולם, 23 באוקטובר 1911
- ^ מודעות קטנות, הצבי, 5 בפברואר 1909
- ^ בתי היתומים, הצפירה, 6 בדצמבר 1910
- ^ בית ספר לנגינה שולמית ירושלים, החרות, 5 בדצמבר 1913
- ^ בית היתומות, הצבי, 7 ביולי 1909
- ^ שני מוסדות, הצבי, 15 באוקטובר 1909
- ^ התחרות בין המושבות, הצבי, 16 באוקטובר 1911
- ^ נשים אכרות, הצבי, 29 בינואר 1913
- ^ רחבות, הפועל הצעיר, 18 ביולי 1913
- ^ מאת מרכז אגודת המורים בארץ ישראל, הזמן, 8 בפברואר 1914
- ^ אכזריות מקודשת לשם השפה, מוריה, 31 ביולי 1914
- ^ מכתבים מירושלים, הצפירה, 8 בינואר 1914
המצב בירושלים, הצפירה, 25 בינואר 1914 - ^ רשפים, החרות, 17 בדצמבר 1913
- ^ תודה וברכה, מוריה, 21 בדצמבר 1913
- ^ אספה בת אלפי איש בבית יבנה, החרות, 15 בדצמבר 1913
- ^ בית היתומות עזרה, דואר היום, 8 באוגוסט 1924
- ^ לבנין בית היתומות עזרה, דואר היום, 20 באוגוסט 1924
- ^ סגירת בית יתומות עזרה, דואר היום, 3 בינואר 1930