בית הקברות הצבאי ברביבים
בית הקברות הצבאי בקיבוץ רביבים הוא מהקטנים בבתי הקברות הצבאיים בישראל. הוא שוכן בצמוד לבית הקברות האזרחי של הקיבוץ. כמעט כל החיילים שנקברו בו – 30 במספר[1] – נהרגו במהלך מלחמת העצמאות.
בית הקברות
עריכהקיבוץ רביבים בנגב הוקם בשנת 1943, כישוב היהודי הדרומי ביותר בארץ ישראל. במלחמת העצמאות הוא היה נתון למצור על ידי הצבא המצרי והותקף על ידו מהאוויר.
בית הקברות האזרחי ממוקם ממערב לקיבוץ. במהלך המלחמה הובאו אליו לקבורה – כמו ביישובים רבים אחרים – חללים מקרב חברי הקיבוץ וחיילי צה"ל, שנפלו בקרבות במרחב שסביב היישוב. הם נקברו בחלקה שלצד החלקה האזרחית.
בבית הקברות הובאו לקבורה בין היתר חללים משתי קבוצות של קרבנות:
- שלושה עשר מתוך שישה עשר שנהרגו במהלך הקרב לכיבוש משטרת ביר עסלוג', ממזרח לקיבוץ, ב-11 ביוני 1948. רובם נהרגו לאחר שמוקש שהוטמן בבניין המשטרה הופעל מרחוק על ידי המצרים
- שבעה מחיילי הקומנדו הצרפתי שנהרגו במהלך הקרבות לכיבוש משלטי התמילה מדרום לקיבוץ ב-26 בדצמבר 1948, במהלך מבצע חורב. מקצתם נשבו חיים ופצועים על ידי המצרים ונרצחו על ידיהם.
לאחר המלחמה הוכרזה החלקה כבית קברות צבאי. הוא עוצב ורוצף ויש בו שפע של צמחייה, הבולטת על רקע נוף המדבר שסביבו.
רחבת הטקס של בית הקברות הצבאי ממוקמת בפינת המתחם.
ראו גם
עריכה- אנדרטת ביר-עסלוג', הממוקמת בקרבת הקיבוץ
קישורים חיצוניים
עריכה
- בית הקברות, באתר יזכור
הערות שוליים
עריכה- ^ הנתון מעודכן לחודש דצמבר 2023.