בית משפט השלום העברי
בית משפט השלום העברי היה מערכת שיפוטית להתדיינות בעניינים אזרחיים בין בעלי דין יהודיים בתקופת היישוב.
מבנה
עריכהההתדיינות בפני בית משפט השלום העברי הייתה רצונית, לפי דיני הבוררות שנהגו באותה עת. בית המשפט פעל בערי הארץ ומושבותיה והוציא תקנות בדבר סדרי דין ודיני ראיות. רוב השופטים שכיהנו בו לא היו משפטנים, והם פסקו לפי דרכי 'השכל הישר' והמחשבה הפשוטה. בבית משפט זה ניסו להמעיט את ההזדקקות לעורכי דין, ולהפוך את ההליך המשפטי לנגיש ופתוח לציבור.
היסטוריה
עריכהבית משפט השלום העברי נוסד ביפו בשנת 1909 על ידי המשרד הארצישראלי. בהיווסדו עמד בראשו ארתור רופין והמזכיר הראשון שלו היה ש"י עגנון.
שמו של בית המשפט הוענק לו על סמך פסוק מהתנ"ך
אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: דַּבְּרוּ אֱמֶת, אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ--אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם, שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם
בית משפט השלום העברי פעל בעיקר בשנות העשרים, עת התקיימו בפניו כ-2000 התדיינויות בשנה. עם זאת, לא רכש מעמד רציני במדינה המתפתחת. לא היו בידיו אמצעי אכיפה, והיהודים מיעטו לפנות אליו מיוזמתם: הדתיים בחרו להתדיין בבית הדין הרבני, ואילו החילונים פנו לבתי המשפט המנדטוריים, אשר דנו בהגינות וביעילות בעניינים אזרחיים שלא היה בהם היבט לאומי או פוליטי[1].
ארכיון בית משפט השלום העברי בירושלים בשנים 1920–1928 נמצא בארכיון העיר ירושלים.
פולמוס
עריכהכנגד משפט השלום העברי נטענו מספר טענות:
- שמשפט השלום העברי חותר תחת יסודות בתי הדין הדתיים שהם ערכאת המשפט של עם ישראל
- שמשפט השלום העברי איננו נשען על התיאוריה המשפטית העברית
כנגד הטענה הראשונה טען פלטיאל דייקן שההלכה מתירה התדיינות בפני הדיוטות שאינם דיינים, ושקהילות ישראל בכל הדורות הנהיגו מוסדות דומים לבירור משפטי שישבו בהם פרנסים ראשי הקהל ולאו דווקא דיינים הבקיאים בחושן משפט ושמוסדות אלו התקיימו לצד בתי הדין הרבניים. הוא טען שמשפט השלום העברי נצרך כדי למנוע התדיינות בפני ערכאות האנגלים ושהתנגדות בתי הדין הרבניים למשפט השלום העברי לא מביא את המתדיינים לבתי הדין הרבניים אלא דוחף אותם אל בתי המשפט האנגליים[1].
כנגד הטענה השניים טען פלטיאל דייקן שהתאוריה המשפטית תתפתח עם הזמן, בעקבות פעילות משפט השלום העברי[1].
חברת "המשפט העברי" הוקמה במוסקבה ב-1918 ובמסגרתה פעל פלטיאל דייקן. כעבור כשנה נאלצה החברה לעזוב את העיר לקייב ומשם אל אודסה עד עלייתו של דייקן לארץ ישראל ב-1921.[2][3]
תומכי בית משפט השלום העברי טענו שעורכי הדין היהודים היו עוינים כלפי משפט השלום העברי מפני שלא חייב ייצוג משפטי ולא הקפיד על פרוצדורות משפטיות.
לקריאה נוספת
עריכה- פלטיאל דייקן, תולדות משפט השלום העברי: מגמותיו, פעולותיו והישגיו. הוצאת יבנה 1964.
- על בית המשפט החיפאי - ענת קדרון, בין לאום למקום - הקהילה העברית בחיפה המנדטורית, יד יצחק בן-צבי והעמותה לתולדות חיפה, 2012, פרק שביעי.
- Shamir, Ronen (2000) The Colonies of Law. Cambridge University Press
קישורים חיצוניים
עריכה- מרדכי בן הלל הכהן, משפט-השלום העברי בארץ ישראל בפרויקט בן-יהודה
- שמואל שמיר, ציון במשפט פרק: משפט השלום העברי בארץ ישראל, עמ׳ 286
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 פלטיאל דייקן, המתנגדים המדעיים למשפט השלום, הארץ, 8 בספטמבר 1924
- ^ ניר קידר, משפט כחול לבן זהות ומשפט בישראל מאה שנים של פולמוס, עמוד 42-43
- ^ השנים המעצבות 1948-1977, רון חריס, הקיבוץ המאוחד, 2014