בנו מויסביץ'
בנו מויסביץ' (באנגלית: Benno Moiseiwitsch CBE; 22 בפברואר 1890 – 9 באפריל 1963) היה פסנתרן יהודי־בריטי יליד אוקראינה.
 | |
| לידה |
22 בפברואר 1890 אודסה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
9 באפריל 1963 (בגיל 73) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| מקום קבורה |
Golders Green Crematorium |
| מוקד פעילות |
הממלכה המאוחדת, האימפריה הרוסית, ברית המועצות |
| מקום לימודים |
האקדמיה הלאומית למוזיקה של אודסה |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
אנגלית, אוקראינית |
| כלי נגינה |
פסנתר |
| בן או בת זוג |
דייזי קנדי (17 באפריל 1914–1924) דייזי קנדי |
| צאצאים |
טניה מויסביץ', סנדרה ג'. מויסביץ' |
| פרסים והוקרה |
מפקד במסדר האימפריה הבריטית |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
חייו עריכה
מויסביץ' נולד באודסה שבאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה), והחל את לימודיו בגיל שבע אצל דמיטרי קלימוב באקדמיה למוזיקה של אודסה. הוא זכה בפרס אנטון רובינשטיין בגיל תשע. בהמשך למד אצל תאודור לשטיצקי בווינה בשנים 1904 עד 1908, אחר הצטרף למשפחתו באנגליה, והופיע שם לראשונה ברדינג בשנת 1908. הופעת הבכורה שלו בלונדון התקיימה כעבור שנה. הוא סייר בארצות הברית, אוסטרליה, הודו, יפן ודרום אמריקה. יוזף הופמן, מנהל מכון קרטיס למוזיקה, הזמינו להורות במכון בשנת 1927. בהמשך השתקע באנגליה וקיבל אזרחות בריטית ב־1937.
מויסביץ' עוטר בתואר מפקד מסדר האימפריה הבריטית (CBE) בשנת 1946, על תרומותיו המתמידות במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר הופיע במאות רסיטלים לפני חיילים וארגוני צדקה.
הוא נשא לאשה את דייזי קנדי, כנרת קונצרטים אוסטרלית, ונולדו להם שתי בנות. מנישואיו השניים יש לו בן.
סגנון נגינתו עריכה
מויסביץ' נודע בעיקר בפרשנויותיו לרפרטואר מתקופת הרומנטיקה המאוחרת, בייחוד יצירות של סרגיי רחמנינוב (שהתפעל מנגינתו וראה בו "יורש רוחני"). כפסנתרן, נודע מויסביץ' באלגנטיות, בפיוטיות, בפיסוק המוזיקלי הלירי, בברק, בחירות הריתמית ובווירטואוזיות חסרת־המאמץ של נגינתו.
מויסביץ' הקליט לחברת קול אדוניו (כיום EMT), החל בתקופת תקליטי ה־78, המשך בתקליטים אריכי־הנגן ואל ראשית תקופת הסטריאו. את סגנונו הייחודי אפשר לשמוע בהקלטותיו ל"רפסודיה על נושא של פגניני" מאת רחמנינוב והברקרולה, הבלדה מס' 4 והנוקטורן אופוס 62 מאת שופן. ב־1950 אמר מבקר המוזיקה והמוזיקולוג אירווינג קולודין על הבלדה בפה מינור מאת שופן בנגינת מויסביץ': "מגע קל כנוצה בקטע הפותח יצירה זו ותחושה נכונה לאיכות המיוחדת של "היה היה" המאפיינת יצירה זו, מייחדים את מויסביץ' מבין הפרשנים של זמננו...", ובכך סיכם את הרגישות המאפיינת את נגינתו של בנו מויסביץ'. הוא עבד בהקפדה ובנועם כנגן מוזיקה קאמרית, כולל "טריו אלגיאק" והסונטה לצ'לו של רחמנינוב. המבקר האמריקאי הרולד ק. שונברג הילל את הטכניקה המדהימה של מויסביץ' ואת גישתו המשוחררת למוזיקה, וציין גם, כי חירות כזאת הייתה "ממוזגת תמיד במוזיקליות ללא דופי."
לקריאה נוספת עריכה
- MOISEIWITSCH, Maurice. Moiseiwitsch, biography of a Concert Pianist, London: F.Muller, 1965.
קישורים חיצוניים עריכה
בנו מויסביץ', במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
בנו מויסביץ', באתר MusicBrainz (באנגלית)
בנו מויסביץ', באתר Discogs (באנגלית)- בנו מויסביץ', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- בנו מויסביץ', באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
- Playing in the Grand Style – Moiseiwitsch discusses the "Grand Style"
- A radio interview transcript – Moiseiwitsch speaks about his career, music and other subjects(הקישור אינו פעיל)