פתיחת התפריט הראשי

בעל גד הוא אל מהמיתולוגיה הכנענית שהייתה קיימת בתקופה ההלניסטית. ממצאים על האל נתגלו בחפירות ארכאולוגיות בבניאס. מקבילו של בעל גד במיתולוגיה הכנענית הוא בעל הדד, ובאמונה השמית הוא גד.

השם גד מופיע בתנך כשמה של העיר המקראית מגדל גד, וגם כשם פרטי גדי, גדיאל, גדיהו ומשמעות השם גד – מזל. השם גד מקושר בתנך לאלוהות עד לתקופת גלות בבל והחל מנקודת זמן זו החל להופיע כתוספת תיאופורית .

"הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי, לָקְחוּ, נַחֲלָתָם." (ספר יהושע, פרק י"ג, פסוק ח')

בספר יהושע נמסר כי בעל גד נמצא בסמוך ללבוא חמת בצפון ארץ הכנענים בהר חרמונית הוא הר א-שייך:

"וְהָאָרֶץ הַגִּבְלִי, וְכָל-הַלְּבָנוֹן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, מִבַּעַל גָּד, תַּחַת הַר-חֶרְמוֹן--עַד, לְבוֹא חֲמָת." (ספר יהושע, פרק י"ג, פסוק ה').

האמונה בבעל גדעריכה

בעל היה האל החזק והקשה ביותר שאיתו התמודדו מנהיגי הדת בעם ישראל. לעיתים הוא חדר וגרם ליצירת פולחן כפול שבו עבדו לה' ולבעל כאחד. גדעון יצא למלחמה כנגד כהניו, ולאחר ניצחונו של גדעון שונה שמו ל"ירו-בעל" כדי להורות שיריב עמו הבעל.

האמונה בבעל במקראעריכה

על פי המקרא, בפולחן הבעל הייתה לעיתים גם התגודדות בכלי נשק ושפיכת דם עצמית ובמקרים קיצוניים גם קורבנות אדם. בכתובת עתיקה בשפה האוגריתית נמצאה הנחיה בשעת מצור על עיר, להקריב בן בכור לבעל, על מנת לגרום לאויב להפסיד או לעזוב את העיר. אחד מבניו של שאול המלך נקרא "איש-בעל" וגם בניו של יהונתן בנו נקראים בשמות המעידים, לדעת מבקרי מקרא, על הפופולריות הרבה של פולחן הבעל בקרב העם: "מריב-בעל" ו"מרי-בעל", כמו כן אחד מבניו של דוד המלך נקרא בשם "בעל-ידע". מאידך, פרשנים מסורתיים כתבו שלפני שהתפשטה בישראל עבודת הבעל, שימש שמו שמשמעו 'אדון' גם כתואר לאלוהי ישראל, ועל שמו נקראו צאצאי שאול ודוד. במקומות רבים במקרא שונה הרכיב התיאופורי "בעל" לשם "בושת", כמו "ירובשת" ו"איש בשת", דבר המעיד על האידאולוגיה של כותבי המקרא נגד פולחן הבעל, כפי שפירשו רש"י ורד"ק.

בתקופתו של אחאב חדר הפולחן באופן ניכר. אחד מהשיאים במלחמה היה אצל אליהו הנביא בהר הכרמל בעימותו עם פולחן הבעל, בתקופה של בצורת, ביקש מנביאי הבעל להוריד אש על המזבח, ולאחר כישלונם ואיבוד אהדת העם, הרג אותם.

המקרא מתאר טבח נוסף שנעשה בעובדי הבעל על ידי יהוא. את החיסולים הללו יש גם לראות בהקשר של הניסיון להשמדת נביאי ה' באותה תקופה, בידי המלכה איזבל הצידונית, אשתו של אחאב מלך ישראל, שתמכה בפולחן הבעל עוד מבית אביה, אתבעל, מלך צידונים (מלכים א', ט"ז, ל"א).