ויקיפדיה

בראוני מרי

פעילה אמריקאית למען זכויות השימוש במריחואנה רפואית

מרי ג'יין רת'בון (באנגלית: Brownie Mary;‏ 22 בדצמבר 1922 – 10 באפריל 1999), אשר נודעה בציבור בכינוי בראוני מרי, הייתה פעילה אמריקאית למען זכויות השימוש במריחואנה רפואית. היא נודעה לראשונה בעקבות אפייה והפצה בלתי חוקית של עוגיות קנאביס (בראוניז) לחולי איידס[1], בזמן שפעלה כמתנדבת בבית החולים הכללי של סן פרנסיסקו. חזותה המבוגרת והאמהית עוררה סימפתיה ציבורית למטרתה, וערערה את ניסיונותיו של משרד התובע המחוזי להעמידה לדין בגין החזקה של הסם. בסופו של דבר, אישרה עיריית סן פרנסיסקו לרת'בון להפיץ את עוגיות הקנאביס לחולי איידס[2].

מרי ג'יין רת'בון
Mary Jane Rathbun
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 22 בדצמבר 1922
שיקגו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 באפריל 1999 (בגיל 76)
פורסט היל, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
כינויים נוספים בראוני מרי (Brownie Mary)
ידועה בשל פעילה בתחום הליגליזציה ובתחום הלוחמה במחלת האיידס
תקופת הפעילות 1996–1984
מקצוע מתנדבת בבית חולים, אופה, מלצרית, פעילת לגליזציה
השקפה דתית אתאיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ראשית חייה

עריכה

בראוני מרי, נולדה בשם מרי ג'יין רת'בון ב-22 בדצמבר 1922, בשיקגו, אילינוי[3]. אמה, קתולית קונסרבטיבית אירית, בחרה את שמה "מרי ג'יין". רת'בון גדלה במיניאפוליס, מינסוטה, שם למדה בבי"ס קתולי[4]. בגיל 13 רת'בון נקלעה לוויכוח עם נזירה במהלכו ניסתה להכות את הראשונה עם מקל, אך רת'בון נלחמה חזרה. בהיותה מתבגרת, היא עזבה את הבית, ומצאה עבודה כמלצרית - העבודה בה עסקה במשך רוב חייה. רת'בון נמשכה לאקטיביזם חברתי מגיל צעיר. היא עברה מאילינוי לוויסקונסין כדי לקדם את זכותם של הכורים להתאחד, ובשנות ה-40 המאוחרות פעלה לקידום זכות ההפלה של נשים במיניאפוליס[4]. בזמן מלחמת העולם השנייה היא עברה לסן-פרנסיסקו, קליפורניה, שם פגשה גבר באירוע של עמותת USO. הם נישאו, אך התגרשו זמן קצר לאחר מכן, לאחר שהביאו לעולם את בתם - פגי בשנת 1955. רת'בון עברה לגור ברינו, נבאדה, אך לאחר שבתה נהרגה בתאונת דרכים, על ידי נהג שיכור[5] בתחילת שנות ה-70, היא חזרה לסן-פרנסיסקו.

אקטיביזם

עריכה

1974-1982, דניס פרון, שני מעצרים

עריכה

ב-1974 רת'בון פגשה לראשונה את הפעיל דניס פרון, כשחלקו ג'וינט בבית קפה במחוז קסטרו. בזמן עבודתה כמלצרית במסעדת פנקייקים, היא מצאה הכנסה נוספת במכירת עוגיות בראוניז עם קנאביס. היא הפכה נודעת במחוז כמי שמוכרת "עוגיות קסם" מסלסלה עבור כמה דולרים ליחידה[6]. גם פרון השתתף במכירת העוגיות שאפתה רת'בון[7], כשמכר אותן בסופרמרקט שלו[8], ונורה ברגלו במהלך פשיטה משטרתית על העסק שלו ב-1977[9]. בשנות השמונים המוקדמות, רת'בון אפתה מעל ל-500 עוגיות קנאביס ביום[10]. היא פרסמה את העוגיות בלוחות מודעות בסן פרנסיסקו, כשהיא מתארת אותן כ"טעימות להפליא". פעילות זו של רת'בון נחשפה על ידי שוטר סמוי, ובלילה של ה-14 בינואר, 1981, המשטרה ביצעה פשיטה על ביתה, ומצאה יותר משמונה קילוגרמים של קנאביס, כ-650 עוגיות קנאביס, ומבחר סמים אחרים[11]. כשרת'בון פתחה לשוטרים את הדלת היא הצהירה: "הנחתי שאתם באים". היא הייתה בת 57 בעת המעצר, וזו העת בה התקשורת החלה לכנות אותה "בראוני מרי"[12]. היא הודתה באשמה לתשעה סעיפים של החזקה, וקיבלה שלוש שנות מאסר על תנאי[13], ובנוסף 500 שעות של עבודות שירות[14]. רת'בון החלה לעבוד ב"פרויקט שאנטי" - קבוצת תמיכה לחולי איידס ונשאי HIV[15].

לפי פרון:

ב-500 השעות הראשונות בהן רת'בון ביצעה עבודות שירות, היא עבדה במגוון מקומות, כגון פרויקטים למכירת מוצרים יד שנייה לקהילה הגאה ועד לפרויקט השאנטי, וסיימה את חובותיה בזמן שיא של 60 יום. אף שלא הייתה מחויבת עוד לשירות קהילתי, המשיכה את עבודתה במטבח סנט מרטין דה פורס עד 1982, אז הצטרפה לפרויקט שאנטי, שנתן מענה למשבר האיידס שהגיח. מרי איבדה את בתה היחידה בתאונת דרכים... ולכן נהגה בכל ילד בסן פרנסיסקו כבנה[8].

מרבית צרכני העוגיות של רת'בון היו גברים הומוסקסואלים. כשהם החלו להגיע עם איידס בשנות השמונים המוקדמות, היא הבחינה שהקנאביס עוזר להם עם תסמינים של איבוד משקל, ושהדבר נכון גם לגבי חולי סרטן[16]. אנשים תרמו קנאביס לרת'בון והיא החלה לאפות בראוניז במאות ולהפיץ אותם לחולים ללא תשלום. היא השתמשה בהמחאה החודשית שקיבלה מביטוח לאומי על סך 650$ לקניית מוצרי אפייה[17]. ב-7 בדצמבר 1982, רת'בון ירדה במורד הרחוב כשהיא סוחבת שקית בראוניז, ונתקלה במקרה באחת השוטרים שעצר אותה כמעט שנתיים קודם לכן. היא הייתה בדרכה לתת את העוגיות לחבר חולה סרטן שסבל מתופעות הלוואי של טיפולי הכימותרפיה[18]. השוטר שאל על תכולת התיק שלה ומצא כ-50 עוגיות קנאביס[8]. היא נלקחה לכלא העיר ונעצרה על מספר רב של החזקות, כאשר בעברה כבר נידונה למאסר על תנאי בגין עבירה זו[19]. התובע המחוזי לבסוף הסיר אישומים אלו[18].

1984-1991, התנדבות, Proposition P

עריכה

בשנת 1984, רת'בון החלה להתנדב על בסיס שבועי במחלקת האיידס (מחלקה 86) של בית החולים הכללי של סן פרנסיסקו[20]. לפי דונלד אברהמס "היא נהגה לקחת מטופלים למחלקת הרדיולוגיה ולהעביר את הדגימות שלהם אל המעבדה"[21], המחלקה העניקה לה את תואר "מתנדבת השנה" של שנת 1986[22]. אפילו סופרת בשם קרול פוגאש אפיינה את דמותה של רת'בון בספרה, "Real As It Gets: The Life of a Hospital at the Center of the AIDS Epidemic" שפורסם בשנת 1992[23].

בתחילת שנות התשעים בעיר ניו יורק, פרון נאם באספה של "קואליציית האיידס" על שימוש אפשרי בקנאביס להקלה על תסמיני איידס[24]. מחקרים רבים הוכיחו כי קנאביס יכול לעזור עם בחילות ואובדן תיאבון, סימפטומים שחווים מטופלים במחלות כמו סרטן ואיידס[25]. עם זאת, קנאביס היה בלתי חוקי בארצות הברית מאז 1937. הוא סווג כחומר אסור במסגרת חוק חומרים מבוקרים בשנת 1970, כתרופה ש"לא מקובלת לשימוש רפואי בארצות הברית". המשתמשים בקנאביס לצרכים רפואיים היו נתונים למעצר[26][27]. על אף קבלת הפנים הצוננת בפגישתו הראשונה עם "קואליציית האיידס", התעקש פרון וסיפר לרת'בון על האספה בשם "קואליציית האיידס". בשלב מאוחר יותר, רת'בון סיפרה לאספה על הניסיון הראשון שלה בהפצת בראוניז עם חשיש-קנאביס לחולי איידס. הכתב פיטר גורמן ציין כי הפעם "קבלת הפנים באספה הייתה חמה יותר, אך עדיין ספקנית"[24].

רת'בון עזרה להעביר את Proposition P, שגרמה לעיר סן פרנסיסקו להמליץ למדינת קליפורניה ולאיגוד הרפואה בקליפורניה להפוך את הקנאביס לזמין למטרות רפואיות כדי להגן על רופאים מפני עונשים על מרשם קנאביס רפואי. Proposition P, עברה בתמיכת 79% ממצביעי סן פרנסיסקו ב -5 בנובמבר 1991[28].

1992-1997, מעצר שלישי, Proposition 215

עריכה

רת'בון נעצרה בפעם השלישית בקזאדרו[29], קליפורניה, ב 19 ביולי 1992, בעודה שופכת חשיש לתוך הבלילה של הבראוני בביתה[30]. היא הייתה מואשמת בהחזקה של 1.1 ק"ג קנאביס ולאחר מכן שוחררה בערבות. משרד התובע המחוזי במחוז סונומה ניסה להעמיד אותה לדין בטענה כי אינה יודעת להבדיל בין טוב ורע (People v), רת'בון סחפה אחריה סיקור תקשורתי בינלאומי. היא הודתה באשמה בשני סעיפים של החזקת מריחואנה[30]. לאחר מכן רת'בון זוכתה מן ההאשמות. עו"ד נורמן אליוט קנט מציין כי ההגנה המשפטית של רת'בון הסתמכה על הצורך הרפואי, אותה הגנה המשמשת את רוברט רנדל ב"ארצות הברית נגד רנדל" (1976). לדברי קנט, רתבון "הייתה מסוגלת להעיד כי המשלוחים שלה נעשו כדי לסייע לאחרים, לא כדי לקדם את חמדנות הפרט, כי אצילות מעשייה עולה על העבירה שלה על פי החוק"[31]. באוגוסט 1992, רת'בון העידה בדיון שנערך על ידי מועצת המפקחים של סן פרנסיסקו בנושא קנאביס רפואי. מועצת המפקחים קיבלה החלטה כי מעצר או העמדה לדין של אנשים שבבעלותם קנאביס רפואי תעבור ל"עדיפות הנמוכה ביותר". הוועדה הכירה בעבודת ההתנדבות של רת'בון בבית החולים בכך שהכריזה על 25 באוגוסט כיום "בראוני מרי"[32]. בספטמבר 1992 הצטרפה רת'בון להפגנה בוושינגטון, נגד מדיניות הקנאביס הרפואי של ממשל ג'ורג' בוש. קבוצת המפגינים שלחו מכתב מחאה לג'יימס או. מייסון, ראש שירות הבריאות הציבורי של ארצות הברית, וביקשו כי אנשים עם איידס יקבלו גישה מיידית לקנאביס[33]. ממשל קרטר הקים לראשונה את התוכנית המקלה ביחס לסמים (Compassionate IND) בשנת 1976, כאשר רוברט סי. רנדל הוכרז כזכאי בטענת הצורך הרפואי בקנאביס בתיק "ארצות הברית נגד רנדל"[34]. לאחר ארבע-עשרה שנים שבהן אפשר לקבוצה קטנה של אנשים להשתמש בקנאביס למטרות רפואיות, במרץ 1992 ביטל מייסון את החוק המקל לשימוש בקנאביס[25][35].

בנוסף על ביטול התוכנית (Compassionate IND), מייסון נתן הערות שנויות במחלוקת על התוכנית, וטען, בין היתר, שאנשים עם איידס שהשתמשו בקנאביס "עלולים להשתמש פחות באמצעי מניעה בזמן קיום יחסי מין". "קואליציית האיידס" ביקשו ממייסון להתפטר מתפקידו אם לא יעמוד בדרישותיהם כדי להחזיר את הגישה לקנאביס. לאחר מכן התרחשה הפגנה שבמהלכה חולקו בראוניז לכבודה של רת'בון, שנעצרה כחודש לפניכן, ועמדה בפני אישום פלילי בגין הפצת בראוניז המכילים חשיש לחולי איידס. רת'בון הזמינה את מייסון להצטרף אליה למחלקה שהיא שבה היא מתנדבת, "אתה מוזמן להצטרף ולראות, כשאני מבקרת את הילדים שלי במחלקות, ואז תחליט מה דעתך בנושא"[33].

בשנת 1992, רת'בון עזרה לפרון לפתוח את "San Francisco Cannabis Buyers Club", חנות הקנאביס הראשונה בארצות הברית[36]. ב -1996 היא ופרון ניהלו קמפיין בנושא הצעת חוק קליפורניה 215[14], הצעת החוק משכה בוחרים מכל הארץ, החוק אפשר למטופלים להחזיק ולטפח קנאביס לשימוש רפואי אישי בהמלצת רופא. הצעת החוק עברה עם יותר מ -55% מהקולות והפכה לחוק המדינה, מדינות אחרות עברו מאז חקיקה דומה[26]. ב -1997 היא זכתה להכרה כגרנד מרשל של מצעד הגאווה של סן פרנסיסקו, יחד עם דניס פרון[37].

חיים אישיים

עריכה

רת'בון נהגה להופיע בציבור בחליפת פוליאסטר, ונאמר עליה שיש לה "פה של מלח"[38]. כלומר משתמשת בשפה וולגרית. ג'יין מרדית' אדמס מהעיתון היומי The Dallas Morning News, הבחינה כי "מילים בנות 4 אותיות הן חלק בלתי נפרד מאוצר המילים של בראוני מרי"[22]. מבחינה פילוסופית, רת'בון הגדירה את עצמה כאנרכיסטית ואתאיסטית[39].

פטירתה

עריכה

רת'בון סבלה ממחלה נשימתית חסימתית כרונית (COPD), ומדלקת מפרקים ניוונית[10]. היא שרדה את סרטן המעי הגס והלכה עם ברכיים מלאכותיות[6]. על מנת להקל על כאבי הברכיים, רת'בון נהגה לצרוך בעצמה חצי עוגיית קנאביס (בראוניז) בבוקר, וחצי נוסף אחר הצהריים. לטענתה, הבראוניז אפשרו לה להמשיך ללכת והקלו על דלקת המפרקים[40]. באביב 1996, רת'בון כבר סבלה מכאבים עזים ולא יכלה לאפות עוד. היא איבדה משקל רב, ואף אמרה לפרון, ששקלה לנסוע למישיגן לטובת ביצוע התאבדות בסיוע רופא - אצל ד"ר ג'ק קבורקיאן[10]. לאחר שנפלה באוגוסט 1998, רת'בון אושפזה בבית החולים הר ציון לניתוח בצווארה ובעמוד השדרה[15]. היא החלימה מהניתוח במרכז רפואי דייוויס, אך זכתה למעט מאוד ביקורים[41]. לאחר מכן, היא עברה לבית אבות לעניים, שם הייתה מרותקת למיטה עד יום מותה[15]. רת'בון מתה מהתקף לב בגיל 77 ב-10 באפריל 1999[6]. ב -17 באפריל השתתפו 300 איש, כולל חברתה, התובעת המחוזית טרנס הלינאן, במשמרת של נרות שנערכה לכבודה בקסטרו. הלינאן סיפרה למאות האנשים שהגיעו לכבוד רת'בון, שהיא הייתה גיבורה "שתיזכר יום אחד כפלורנס נייטינגייל של תנועת המריחואנה הרפואית"[38].

מורשת

עריכה

אסוסייטד פרס, יונייטד פרס אינטרנשיונל, רויטרס וסי.אן.אן הפיצו סיפורים על מעצרי רת'בון ברחבי העולם והובילו את מאבקה לנגישות לקנאביס רפואי לקהל הרחב. תדמית הסבתא הפכה לפנים הציבוריות של תנועת הקנאביס הרפואית האמריקאית בתחילת שנות התשעים, והביאה לתמיכה ולאהדה לתנועה. תמיכה בהצעה P ובקליפורניה 215 צברה מומנטום כאשר מעצריה פורסמו[42]. והתיק המשפטי שלה הפכו בשנת 1992, על פי ג 'יין מרדית' אדמס מחדשות הבוקר של דאלאס: "סיבה למסיבה עבור אלה שנלחמו כדי להכשיר מריחואנה לשימוש רפואי ... גיבורה לאנשים עם איידס וסרטן" ואחרים[22]. מגזין חדשות אנגלי "האקונומיסט" ייחס את מאמציה של רת'בון כגורמים באופן ישיר להעלאת התמיכה הפרלמנטרית לקנאביס הרפואי בארצות הברית: "בשנת 1996 קליפורניה הקלה על חוק השימוש במריחואנה, השינוי מאפשר לרופאים במדינה לרשום את התרופה אם הם מאמינים שזה יקטין את הכאב של המטופל, והרגיעה במצב הרוח הציבורי כלפי השימוש במריחואנה מיוחסת בעיקר למרי ג'יין רת'בון"[43].

מעצרה של ראתבון ב -1992 תפס את תשומת ליבו של דונלד אברמס, פרופסור קליני באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, רופא בבית החולים הכללי של סן פרנסיסקו (SFGH) וחבר של רת'בורן. אברמס שהה באמסטרדם לרגל השתתפות בכנס בנושא מחלת האיידס כאשר נודע לו על מעצרו של ראתבון באמצעות רשת CNN[44]. ריק דבלין מהאגודה הרב-תחומית ללימודים פסיכדליים קרא על מעצרה של ראתבון בעיתון. הוא שלח מכתב לתוכנית האיידס ב- SFGH, שהציע כי "מוסד בראוני מרי" ישקול לערוך ניסויים קליניים של חשיש על "תסמונת הבזבוז" (תסמונת המתאפיינת באיבוד משקל מסיבי) בחולי איידס[29]. בהשראת מעצרה של ראתבון, אברמס ודובלין שיתפו פעולה ועבדו על פיתוח פרוטוקול לבדיקת השפעת הקנאביס על תיאבון ומשקל הגוף[45]. חמש שנים מאוחר יותר, לאחר ששניים מהמחקרים שהציעו למכון הארצי לטיפול בסמים (NIDA) נדחו, פרוטוקול המחקר השלישי שלהם, "השפעות קצרות טווח של קנבינואידים בחולים עם זיהום HIV-1", אושר לבסוף בשנת 1997[46]. המחקר מומן עם 978,000 $ מן המכונים הלאומיים לבריאות עם קנאביס שסופקו על ידי NIDA[47].

פרסומים

עריכה
  • Rathbun, Mary. (April 17, 1993). 50th Anniversary of LSD: Marijuana and Medical Uses; Sacred and Healing Plants and Psychedelic Drugs in the Treatment of Substance Abuse. San Francisco Unitarian Center. (Audio/Video).
  • Rathbun, Mary; Dennis Peron (1996). Brownie Mary's Marijuana Cookbook and Dennis Peron's Recipe for Social Change. Trail of Smoke Publishing. ISBN 0-9639892-0-0.
  • Burch, Claire. (2007). California Chronicles of Medical Marijuana. Regent Press. DVD.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ "Obituary: Brownie Mary". The Independent (באנגלית בריטית). נבדק ב-2018-11-19.
  2. ^ Goldberg, Stephanie B. (1993) "Not-so-secret Ingredient: How Is This Woman Breaking The Law?" Chicago Tribune.
  3. ^ Gorman, 1993
  4. ^ 1 2 Hatfield, 1999
  5. ^ Abrams, Donald. (February 23, 2012). "Marijuana: Is it Meidcine Yet? Cannabis for Pain and Palliative Care". The New School at CommonWeal. Event occurs at 4:54 in the audio file.
  6. ^ 1 2 3 Woo, 1999
  7. ^ Torgoff, 2005, pp. 442-443; Goldberg 1996
  8. ^ 1 2 3 Rathbun & Peron, 1996
  9. ^ Zane, M. (1996, August 6). "Raid on Pot Club: Founder's struggle for legalization". San Francisco Chronicle, p. A13.
  10. ^ 1 2 3 Goldberg, 1996
  11. ^ Associated Press, United Press International, 1981, p. 2
  12. ^ Associated Press, 1992a, p. 5A
  13. ^ Associated Press, 1982a
  14. ^ 1 2 Reed, 1999
  15. ^ 1 2 3 Pimsleur, J. L. (1999, April 13). "Mary Jane Rathbun, Popularly Known As Brownie Mary". San Francisco Chronicle. p. A19.
  16. ^ Torgoff, 2005, pp. 442-443
  17. ^ Torgoff, 2005, pp. 442-443; Woo, 1999
  18. ^ 1 2 Bock, Alan W. (2000). Waiting to Inhale: The Politics of Medical Marijuana. Santa Ana, CA: Seven Locks Press. ISBN 0-929765-82-6. OCLC 45064514. p. 167
  19. ^ Associated Press, 1982a; Associated Press, 1982b
  20. ^ Gorman, 1993; Woo, 1999
  21. ^ Abrams, Donald (May 17, 1999)."Lecture". Archived from the original on 2009-01-05. Retrieved 2011-08-01. CannabisMD Reports. Transcript.
  22. ^ 1 2 3 Adams, 1992, p. 41A
  23. ^ Olshan, Joseph; Nelson, Sara; Rachlin, Jill (1992, February 8). "As Real as It Gets: the Life of a Hospital at the Center of the Aids Epidemic". People. 39 (5); See Pogash, C. (1992). As Real As It Gets: The Life of a Hospital at the Center of the AIDS Epidemic. Carol Publishing Corporation. ISBN 1-55972-127-8.
  24. ^ 1 2 Gorman, P. (1994, December). "Marijuana And AIDS". High Times.
  25. ^ 1 2 Hubert, C. (1994, September 4). "Underground Club a Hit with Medical Pot Users". Sacramento Bee, p. A1.
  26. ^ 1 2 "Mary Jane Rathbun", 1999, p. 86: "The change in the Californian law in 1996 came about when voters supported a "state initiative" over marijuana. Similar initiatives have since changed the law in several other American states. However, under a federal law, passed in 1937, possession of marijuana remains prohibited, and this law takes precedence over state law. As a result, users of marijuana for medicinal reasons, even where the state law sanctions such use, are not necessarily safe from arrest."
  27. ^ Institute of Medicine. (1999). "Development of Cannabinoid Drugs." Marijuana and Medicine: Assessing the Science Base. Washington, DC: The National Academies Press. p. 213.
  28. ^ Reed 1999; Herscher 1992, p. A1; Grim 2009, p. 201; See Full text of Proposition P (1991) and the amended Resolution 141-92 signed on Aug. 31, 1992.
  29. ^ 1 2 Werner, 2001, p. 27
  30. ^ 1 2 Herscher, 1992, p. A1
  31. ^ Kent, N. E. (1997). "People Behind the Pain". In M. L. Mathre (ed.), Cannabis in Medical Practice: A Legal, Historical, and Pharmacological Overview of the Therapeutic Use of Marijuana. McFarland. ISBN 0-7864-0361-6. p. 17.
  32. ^ Adams, 1992, p. 41A; Herscher, 1992, p. A1; Goldberg, 1996; Werner, 2001; "Medical-Marijuana", 1992a; The Sacramento Bee 1992, p. A1; Board of Supervisors, City and County of San Francisco, p. 869: ""Resolution declaring August 25, 1992 "Brownie Mary Day" in San Francisco honoring Mary Rathbun for her long and compassionate services at San Francisco General Hospital Ward 86. (Supervisors Hallinan, Alioto)".
  33. ^ 1 2 *"Activists assail Mason on marijuana use". (1992). AIDS Weekly, p. 9.
  34. ^ For the background leading up to this decision see: Isikoff, Michael (June 22, 1991). "HHS to Phase Out Marijuana Program". The Washington Post, p. A14
  35. ^ Grinspoon, D. (1996). Marijuana Use in America: Hearing Before the Committee on the Judiciary U. S. House of Representatives. Originally published in JAMA, June 21, 1995, 273 (23): 1875.
  36. ^ Saxon, 1999; Peron, 1996: "She beat the rap [1992 arrest] and went on to help me start the Cannabis Buyers Club". See also: McCollum, Bill (1997). "Medical Marijuana Referenda Movement in America: Hearing Before the Committee on the Judiciary, U.S. House of Representatives": "In 1992, he founded the San Francisco Cannabis Buyers' Club, the first medical marijuana facility in the United States."
  37. ^ "A Ride For Pride". (1997, June 30) San Jose Mercury News, p. 3B.
  38. ^ 1 2 Costantinou, 1999, p. D
  39. ^ "Mary Jane Rathbun", 1999; Woo, 1999; Goldberg, 1996
  40. ^ Lee, 2012, p. 228; Hatfield, 1999; Associated Press, 1992b, p. B4
  41. ^ Ostler, S. (1998, December 14). "Brownie Mary Could Use a Pick-Me-Up". San Francisco Chronicle, p. A3
  42. ^ Warren, 1999; Reuters, 1999; Gonzales, 1999
  43. ^ "Mary Jane Rathbun", 1999, p. 86
  44. ^ Werner, 2001, p. 27; Abrams, 2002
  45. ^ Associated Press, 2005, p. 2A; Werner, 2001, p. 28
  46. ^ Werner, 2001, pp. 27–31
  47. ^ Abrams, Donald L. (April–June 1998). "Medical Marijuana: Tribulations and Trials." Journal of Psychoactive Drugs. 30 (2): 163–169. For the study, see: "Short-Term Effects of Cannabinoids in Patients with HIV-1 Infection: A Randomized, Placebo-Controlled Clinical Trial Archived 2012-08-21 at the Wayback Machine." (2002). J Clin Pharmacol. Regarding the study, see Rick Doblin, In the Matter of Lyle E. Craker, Ph.D., DEA. Docket No. 05-16: "The results of that study were extremely promising and I think very surprising to NIDA in that we, one of the common concerns that NIDA had put forth was that we know that marijuana hurts the immune system, how could you possibly talk about using marijuana with people who are immuno-compromised? And what Dr. Abrams found is that marijuana did not hurt the immune system, did not increase viral load, did not negatively interact with the protease inhibitors and actually did facilitate, increase caloric intake as well as weight gain, and also oral THC was included in this study as well as a placebo."
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בראוני_מרי&oldid=37527671"