בריג'יד ליונס תורנטון
בריג'יד ליונס תורנטון (באנגלית: Brigid Lyons Thornton; 1896 - 15 בנובמבר 1987) הייתה חברה בארגון המהפכני האירי קומן נה מאן, קצינה בצבא מדינת אירלנד החופשית, ורופאה.[1][2][3]
 | |
| לידה |
1896 Strokestown, אירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
1987 (בגיל 91 בערך) פוקספורד, אירלנד |
  | |
תחילת דרכה
עריכהבריג'יד ליונס נולדה במחוז רוסקומון בשנת 1896. היא הייתה בתו של החקלאי הפניאני פטריק ליונס[2] בגיל צעיר עברה ליונס לחיות עם דודה פרנק מקגינס ואשתו קייט בלונגפורד, שם השלימה את לימודי התיכון. ממקגינס היא למדה להתעניין בפוליטיקה ובהיסטוריה האירית. הוא נפטר בנובמבר 1934, לאחר שהיה סנאטור במשך חמש שנים, ודמות מפורסמת בשל מעורבותו בהיסטוריה האירית.[2] בעת מרידת חג הפסחא בשנת 1916, הייתה תורנטון סטודנטית לרפואה וחברה בארגון הנשים הפארה-צבאי קומן נה מאן. היא נעצרה במהלך ההתקוממות, ונכלאה בכלא קילמיינהאם יחד עם חברים אחרים של המתנדבים האירים.
מהפכנית
עריכהב-1922 היא סיימה את בית הספר לרפואה בגאלוויי, שם הייתה הצעירה מבין הסטודנטים לרפואה.[4] היא הייתה לאישה היחידה שהייתה לקצינה בצבא מדינת אירלנד החופשית. היא ואדוארד תורנטון נפגשו כאשר בריג'יד חלתה בשחפת ונשלחה לשווייץ עם קצינים אחרים שהיו במצב דומה. במהלך תקופה זו למדה ליונס כיצד לטפל בשחפת בזמן שהיא עצמה הייתה מטופלת. היה זה יתרון משמעותי בשנים מאוחרות יותר. היא קיבלה תעודה בבריאות הציבור בשנת 1927 ולאחר מכן נכנסה לשירות הבריאות הציבורית. היא התחילה לעבוד במחוז קילדייר, ואחר כך עברה למחוז קורק עד שהגיעה לבסוף לדבלין, שם עבדה עד לפרישה. במהלך הקריירה שלה, טיפלה תורנטון במחלות זיהומיות רבות.[1]
נישואים
עריכההיא נישאה לקפטן אדוארד תורנטון ב-10 באוקטובר 1925, בדבלי, בטקס קטן של בני משפחה וחברים. בעלה חזר לשווייץ כדי להחלים משחפת ושוחרר לאחר שנרפא. הוא היה אחרי זה לעורך דין. תורנטון חזרה ללמוד באוניברסיטה הלאומית בשנת 1947 וסיימה תואר שני בבריאות הציבור. היא הייתה נלהבת מאוד מעבודתה במערכת הבריאות הציבורית באירלנד; בינתיים, בעלה התגורר בשווייץ במשך רוב חודשי החורף, שם עבד כעורך דין, והקשר ביניהם נשמר באמצעות מכתבים וביקורים שנתיים.[2] הם קבורים זו ליד זה בבית הקברות טומור.[3]
מרידת חג הפסחא
עריכהליונס חזרה ללונגפורד כשהיא שמעה את החדשות על המרידה של 1916. דודה ג'ו מקגינס שירת במתחם בתי המשפט יחד עם פטריק פירס, ג'יימס קונולי ומייקל קולינס.[4] ליונס הצטרפה לדודה פרנק ולמתנדבים האירים שהוא אסף בדבלין. הם הצליחו להיכנס לבתי המשפט, וליונס, יחד עם חברות קומאן נה מאן האחרות, סיפקו מזון וטיפלו במורדים הפצועים. היא פעלה כאחות לגדוד הראשון של המתנדבים שהשתלטו על בתי המשפט ועל הרחובות הסמוכים.[5] לאחר הכניעה, היא הוכנסה לכלא קילמיינהאם עם חבריה ובמהלך המאסר שמעה כי 14 ממנהיגי התנועה שלה נורו. לאחר שחרורה מהכלא, היא חזרה ללמוד רפואה בגאלוויי.
פעילות מהפכנית
עריכהמעורבותה של ליונס בפעילויות המהפכניות של נשים בסוף המאה התשע-עשרה הייתה הישג בפני עצמו, משום שפוליטיקה, דת וחינוך היו מחוזם השמרני של הגברים. הפטריוטיזם שלה הביא אותה למעורבת שין פיין ובקומן נה מאן. ועדיין, עמיתיהן הרפובליקנים של הנשים להגביל את פועלן במסגרת המהפכנית. אך כמו רבות מחברותיה, ליונס לא נתנה להם לעצור בעדה. היא השתתפה במרידת 1916, ובשנת 1917 היא הקימה סניף של קומן נה מאן בגאלוויי. על אף פעילותה המהפכנית ומעצרה, ב-1922 הוכשרה תורנטון כקצינה בצבא מדינת אירלנד החופשית, שקמה כנגד רצונם של רבות מחברותיה בקומן נה מאן.[6]
קריירה רפואית
עריכהבמהלך הקריירה הרפואית שלה, פעלה תורנטון גם כמחנכת של נשים בשכונות העוני, במיוחד בנושא גורמי מחלות ילדים. מים נקיים היו אז מצרך נדיר, וילדים רבים מתו מדלקת גסטרואינטריטיס. לעבודה זו לא היו תקציבים בשירותי הבריאות, והיא הרבתה להתנדב.[2]
בשנות החמישים, כאשר פותחו חיסונים והופצו לציבור הרחב, תורנטון סייעה להילחם במגפת השחפת באירלנד והייתה מעורבת בפיתוח תוכנית חיסוני BGG החלוצית. צוות של חמישה עשר רופאים נסעו ברחבי אירלנד כדי לבצע את מה שהפך להישג רפואי היסטורי. בקריירה שלה במגזר הציבורי; היא פעלה במספר תחומים, ביניהם שימשה בתור הקצינה הרפואית של קילדייר וקורק, והיא הייתה סגנית קצין הרפואה של רשות הבריאות של דבלין. בגילאים מאוחרים יותר, היא הייתה הספרנית הרפואית בבית החולים רוטונדה, שם גם פעלה כיועצת. היא הייתה מעורבת בקרן צדקה רפואית, ולאחר פרישתה, עבדה כחוקרת בטריניטי קולג', בדבלין.[3][2]
מותה
עריכההיא סבלה מבריאות לקויה בשנות השבעים המאוחרות שלה, ונפטרה מהתקף לב ב-15 בנובמבר 1987, בגיל 91. בעלה של תורנטון נפטר ב-1946, ולשניים לא היו ילדים.[2]
ביבליוגרפיה
עריכה- Cowell, John, A Noontide Blazing: Brigid Lyons Thornton – Rebel, Soldier, Doctor (Dublin 2005)
- McCarthy, Cal, Cumann na mBan and the Irish Revolution (Dublin 2007)
- Mac Curtain, M and O'Corrain, D (eds.), Women in Irish Society (Dublin 1978)
- McCoole, Sinead, No Ordinary Women: Irish Female Activists in the Revolutionary Years 1900–1923 (Dublin 2003)
- McKillen, Beth, 'Irish Feminism and National Separatism, 1914–23', Eire-Ireland 17 (1982)
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 J St P C (29 באפריל 1987). "(Dr) brigid lyons thornton". Irish Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 Cowell, John (2005). A Noontide Blazing: Brigid Lyons Thornton – Rebel, Soldier, Doctor. Dublin: Currach Press. ISBN 9781856079181.
- ^ 1 2 3 McCool, Brigid (2003). No ordinary Women (1st ed.). Dublin: O'Brien Press ltd. ISBN 0-86278-813-7.
- ^ 1 2 Anonymous, Anonymous (10 בנובמבר 2008). "An irishwoman's diary". Irish times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Sayers, Rachel. "Brigid Lyons Thornton: Rebel, Soldier and Doctor". Women's Museum of Ireland.
- ^ John Cowell, A Nootide Blazing, Brigid Lyons Thornton, Rebel, soldier, Doctor